אל תבואו בהמוניכם, אבל תעודדו

כל מי שצפה שלשום (ג') בשמינית גמר ליגת האלופות, לא יכול היה שלא להתרגש מהקהל המדהים של ליברפול, שפשוט צימרר, לפחות אותי, בעוד תצוגת ענק באנפילד. אוהדי המרסיסייד, להבדיל מהקבוצה שלהם, למשל, באים לעבודה בכל משחק. לא משנה אם זה נגד ריאל מדריד או לוטון טאון בגביע הצדקה - הם באים לשיר, מהרגע שאליליהם עולים למגרש, עד שהם יורדים.

עוד דבר מדהים היה העובדה שלא ממש משנה מה קורה על המגרש. ארבעה שערים הובקעו במהלך הקונצרט של סטיבן ג'רארד ושות', והאוהדים באדום המשיכו לשיר, כאילו עיניהם עצומות לחלוטין. זה, חברים יקרים, נקרא לעודד, או במילים אחרות - להיות אוהד.

סטיבן ג'רארד האליל מול אליליו. לראות, ללמוד ולהפנים (צילום: AFP)

נוקיה או בלומפילד?

הערב, תארח מכבי תל אביב את ברצלונה, במשחק חסר חשיבות ביורוליג, דבר שהאוהדים הצהובים לא רגילים אליו. כדי למצוא את הפעם האחרונה שסגנית אלופת אירופה היוצאת שיחקה משחק נועל עונה חסר חשיבות, צריך לנבור הרחק הרחק עד לימי מולי קצורין באמצע שנות התשעים.

במקביל, יתקיים בבלומפילד אחד המשחקים היותר מסקרנים בכדורגל הישראלי - הפועל תל אביב תארח את מכבי חיפה במסגרת שמינית גמר גביע המדינה בכדורגל. יש לשער שהשילוב בין המשחק חסר החשיבות בנוקיה, היכולת הנמוכה של שחקניו של פיני גרשון העונה והמשחק המסקרן בבלומפילד, יגרום לכך שחואן קרלוס נבארו וחבריו יראו כמה קרחות בהיכל נוקיה.

קצורין. מתי מכבי סיימה עונה אירופית במשחק לפרוטוקל? (בסקט נימבורק)

לטעמי, אין בעיה עם כך שאוהדים יבחרו לא להגיע. אתה לא מוצא במשחק הזה עניין? גם ככה זו היתה טעות השנה לעשות מנוי, כיוון שאתה מגיע רק כדי לראות נצחונות? אז תוותר, אל תגיע כדי לשבת, או כדי לראות את "לה בומבה", או את דייויד אנדרסן, שחקני על בכל קנה מידה אירופי.

אוהדים, סליחה, צופים, שלא מוצאים עניין, עדיף שיזפזפו בבית בין המשחק חסר החשיבות למירוץ למיליון, או למירוץ לגמר הגביע. הבעיה שלי היא עם אלו שיבואו הערב, כדי לשבת, רגל על רגל, ולצפות במשחק בכיף, כאילו כל אחד מהם רוצה להגיד: "עד למחצית אני אחליט בעד מי אני".

הקולות הצופים

זה הרי ידוע, שהתופעה הזו גם ככה התפשטה בשנים האחרונות בכל פינה בהיכל, והפכה אותו לאולם קונצרטים, שכשהקבוצה רצה, הוא פתאום מתעורר, כי זה כבר פשוט יותר לשמוח בהצלחת הקבוצה. אבל הערב, לדעתי, יהיה המבחן האמיתי של מה שקרוי בעגה הפוליטית "הקולות הצפים", או במקרה שלנו - "הקולות הצופים". אלו שרמת העידוד שלהם משתנה, איך אמרו הגששים, "בהתאם לעונה ולטיב השכנה".

היה יום טוב בעבודה, ואולי גם זמן לעבור בבית ולהחליף בגדים? אז יש מצב ללבוש משהו בצהוב דהוי, ואולי גם לעמוד בהצגת השחקנים ולצעוד כמה קריאות "יאלה מכבי". זה נחמד, מדי פעם, להתחבר לחבר'ה המוזרים האלה, שלא מפסיקים לעודד את הקבוצה במרומי ההיכל (מי בכלל רואה משם משהו, נכון?), אבל אל תגזימו, צריך גם לנוח, או להחליף חוויות על השבוע הקשה עם השכן להיכל.

האנשים האלו, אליהם אני פונה. בהערכה גסה שלי, מדובר בכ-3,000 צופים/אוהדים, שיכולים להפוך את נוקיה בחזרה ליד אליהו. ההנהלה, לפחות בשלב זה, לא עוזרת בעניין, אז אין ברירה - המפתחות בידיים שלכם. קחו את המשחק הזה כמבחן ותחליטו - אנחנו מוכיחים הערב שאנחנו אוהדי מכבי ת"א, ולא "אוהדי הצלחות" (מצטער שאני מעלה את הסיסמה הזו שוב, אבל זה היה מתבקש).

אנחנו נתייחס למשחק הזה כמו שהתייחסנו למשחק מספר שלוש בעונה שעברה מול ברצלונה - או כמו שרפי גינת אמר בפתיחת אותו המשחק: "זה או אנחנו, או

הם". אז נכון, זה לא באמת או אנחנו או הם, אבל אני בטוח שלקראת המשך המאבקים בליגה (מי שמשלה את עצמו שזה הולך להיות פשוט, כדאי לו לנחות בחזרה בישראל), חשוב שהשחקנים בצהוב יראו שיש מאחוריהם אוהדים, ששווה להילחם בשבילם.

אוהד מתנדנד יקר, עשה עם עצמך חשבון נפש ותחליט: המשחק הזה לא מעניין אותך? אז אל תגיע, תראה את חיפה והפועל ת"א ראש בראש בבלומפילד, תבלה עוד ערב עם האישה, יש לך הפסקה עד נובמבר הבא. חשוב לך להיות מאחורי מכבי, גם במשחק שלא קובע כלום? אז בוא בכל הכח, ותתייחס למשחק הזה כאילו היה משחק יורוליג קובע, בדיוק כמו שאני מתאר לעצמי שאתה מצפה מהשחקנים לעשות.