החלום האמריקני - לגברים בלבד?

ספר זה דן בהבדלי מגדר, בקרב ישראלים וישראליות השוהים בארה"ב, במהלך הגירתם וקליטתם בארה"ב. לחלוקת המין האנושי לגברים ונשים השפעה משמעותית ביותר לגבי מערך החיים החברתיים, בהשוואה בין תרבויות כאשר הבניית העולם המגדרית משקפת, בין היתר את יחסי הכוח בין המינים. ההנחה המרכזית היא כי מהגרים אינם מהווים קבוצה הומוגנית וכי למגדר חלק משמעותי בהסבר ההגירה. אך לא רק המגדר מסביר את השונות בין המהגרים, אלא גם תהליכי ההגירה והקליטה.

שלושה היבטים הקשורים בהגירתם וקליטתם של ישראלים וישראליות לארה"ב נבדקו כאן. ההיבט הראשון, הקשור בקבלת ההחלטה להגר ובמניעי ההגירה, ההיבט השני של הקליטה הכלכלית, החברתית והתרבותית בארה"ב וההיבט השלישי בו מבטאים הנחקרים מידות שונות של נכונות לשוב ארצה. בראיה אינטגרטיבית של שלושת ההיבטים, המהווים, לכאורה, שלושה שלבים בתהליך אחד, ראינו מהם ההבדלים לפי מגדר, בכל היבט, וכיצד כל היבט משפיע על ההיבט הבא בתהליך ההגירה כולו.

המסגרת התאורטית למחקר הנוכחי מבוססת על תפיסות חדשות במחקרי הגירה. גישות אלה מנסות לחקור את תהליך ההגירה כשילוב בין השפעות סוציו-אקונומיות ותרבותיות עם המגדר לכדי הבנת תהליך ההגירה.

בתהליך כולו מספר היבטים או שלבים התלויים במבנים חברתיים המקשרים בין חברת ארץ המוצא לחברת ארץ היעד. כל זאת, לאור תאוריות העוסקות בהבנייה חברתית ממוגדרת בתחומים כלכליים, חברתיים ותרבותיים בהשוואה בין תרבות חברת המוצא, בישראל לזו שבארה"ב, המהווה את יעד ההגירה. באמצעות ההגירה ישנם היבטים מבניים המגדילים את אפשרויות הבחירה לחלק מהמהגרים והמהגרות, בהשוואה בין ישראל לארה"ב, בעוד לגבי קבוצות אחרות מתוכם עדיין נשארים הבדלי מעמדות והבדלים במשאבי כוח חברתיים בין ישראלים לישראליות בארה"ב.

הנתונים לעבודה זו מהווים מדגם חדש של זוגות של מהגרים יהודים, ילידי ישראל, נשואים, הרשומים בקונסוליות לוס אנג'לס, פילדלפיה ומיאמי (ערים אלה נבחרו במכוון מפאת ריכוז רב של ישראלים ויהודים-אמריקאים בהן) ונאספו בין השנים 1998-2000. המדגם כלל בעיקר ילידי ישראל אך גם ילידי ארצות אחרות אשר הגיעו ארצה כילדים והתחנכו וגדלו בארץ ואשר שוהים לפחות שלוש שנים בארה"ב. סך כל המשיבים הסתכם ב-500 נחקרים. המדגם נחלק שווה בין גברים לנשים. גיל המשיבים הממוצע הוא 42. כמחצית מהנחקרים שוהים בארה"ב בין 3 - 14 שנים, והיתר, וותיקים יותר. מעל שני שליש מהנחקרים הגרו לארה"ב בגילאים צעירים (מתחת גיל 31). כלי המחקר בעבודה זו הם שאלוני דואר.

הממצאים המרכזיים מצביעים על כך שלמרות שמרבית הישראלים היגרו לארה"ב ממניעים כלכליים, מניעים אלה מאפיינים יותר את הגברים, בעוד חלק גדול מהנשים היגרו גם ממניעים אחרים או בעקבות רצונו של הבעל. ההחלטה להגר לא תמיד הרמונית, ולכן לא כולם העידו על שוויון בקבלת ההחלה להגר, כאשר למאפייני רקע דמוגרפיים וסוציו- אקונומיים השפעה על מידת השוויון בה התקבלה ההחלטה להגר.

למרות ששערנו כי נשים, מאחר ולפחות חלקן הגרו בעקבות הבעל, תרצנה לשוב ארצה יותר מהגברים, לא כך הדבר כאשר מדובר ב"רווחים" שונים של תת-קבוצות של נשים מההגירה בתחום ה"פרטי" וה"ציבורי". מסתבר כי בתחום "הפרטי", המבנה החברתי בארה"ב שיפר את מידת השוויון כאשר מדובר בהשוואה בין האופן בו התקבלה ההחלטה להגר ובין האופן בו צופים הנחקרים שתתקבל ההחלטה לשוב ארצה. אך הדפוס של שוויון או אי שוויון בחלוקת התפקידים בין המינים בישראל נשמר ברובו בארה"ב, למעט לגבי קבוצת הנשים בעלת הסטטוס הסוציו-אקונומי הגבוה.

בתחום ה"ציבורי", אכן מבנה ההזדמנויות האמריקאי אפשר מוביליות חברתית לנשים ולגברים ממעמדות שונים, אך לא באופן שווה. יחסי הגומלין בין קליטה כלכלית מוצלחת, קליטה חברתית ותרבותית הם מורכבים מאד, ונראה כי הצלחה בקליטה כלכלית קשורה עם הצלחה בקליטה חברתית וגיבוש זהות אתנית-יהודית חדשה בארה"ב.

חלק מהנשים נהנו מההגירה לארה"ב (אם כי פחות מהגברים), השתלבו בה מבחינה כלכלית וחברתית ולא מעוניינות לחזור ארצה ולאבד את יתרונן היחסי. חלק אחר של הנשים הצליחו פחות בתהליך הקליטה הכלכלית והחברתית בארה"ב שומרות על הזהות הישראלית ומעוניינות לשוב ארצה. הצפייה ליתרון יחסי של נשים בקליטה החברתית והתרבותית מומשה רק בחלקה; נשים שהצליחו בקליטתן הכלכלית גם הצליחו בקליטתן החברתית. נשים שלא הצליחו בקליטתן הכלכלית נכשלו גם ביתר ההיבטים של הקליטה, הן בחברה האמריקאית והן בקהילה היהודית.

הצלחת הקליטה הכלכלית והחברתית מותנית, בין היתר, בהסתייעות ברשתות החברתיות. גברים השכילו להסתייע בגורמים משמעותיים יותר ברשת החברתית למטרות הקליטה הכלכלית, בעוד רק חלק מהנשים, שמעמדן הסוציו-אקונומי גבוה השכילו להסתייע ברשתות אלה אך רק למטרות קליטה חברתית.

ישראלים, המעוניינים לשוב לישראל, שייכים למעשה לשני קצוות הקשת הכלכלית. מחד, הגברים האשכנזים שהגשימו את "החלום האמריקאי". מאידך, הנשים הספרדיות שעדיין לא מימשו בצורה מרבית את שאיפותיהן, מה גם שחלקן היגרו בגלל שאיפות הבעל. כמו כן, בקרב ישראלים שמניעי הגירתם היו מוגדרים וחומריים יותר, כמו לימודים גבוהים בארה"ב, מימוש מקצועי ושיפור רמת החיים כן מגובשת יותר בקרבם ההחלטה לשוב לישראל. לעומתם, ישראלים שמניעי הגירתם היו עמומים יותר, כמו סיבות משפחתיות, רצון בן הזוג, תיירות ועוד, כך קבלת ההחלטה לחזור עמומה יותר בקרבם.

ולבסוף, הסיכוי לחזור ארצה פוחת עוד יותר ככל שהזמן עובר, הוותק בארה"ב גדל, הרגשת השייכות לחברה האמריקאית ולקהילה היהודית שם מתחזקות. נשים וגברים שאולי רוצים לחזור ארצה מסיבות משפחתיות, מוצאים את עצמם מתלבטים בין שני העולמות, כפי שהיטיב לנסח זאת ישראלי השוהה בלוס אנג'לס: "כשחיים בארה"ב מתגעגעים כל הזמן לארץ ולמשפחה ומרגישים את הבדידות בעיקר בחיים. אבל כאשר חוזרים לארץ, מתחילים להתגעגע אל 'סיר הבשר' ולהיזכר כמה טוב היה בארה"ב ובאיזו רמת חיים נפלאה גרנו".

המחקר הנוכחי מעורר שאלות תאורטיות אך גם שאלות יישומיות, בעיקר בכל הנוגע למדיניות כלפי ישראלים וישראליות השוהים בארה"ב. שאלות אלה, העולות מתוך העבודה הנוכחית, מחזקות את הטענה המרכזית לפיה ההתייחסות למגדר הכרחית כאשר דנים בהגירה כל שהיא ובעיקר בהגירתם של ישראלים לארה"ב.

Lev Ari, L. 2008. The American Dream – For Men Only? Gender, Immigration and the Assimilation of Israelis in the United States. El Paso, TX: LFB Scholarly Publishing LLC.