גם רופא וגם נראה טוב, הבחור ההוא מה-J
חשבתי לעצמי מה ללבוש שיפיל אותו. אני אחליט אם אני רוצה אותו, לא להפך. ביטחון עצמי הרי לא חסר לי, ברוך השם
בלי לספר לי, חברתה הטובה ביותר, היא החליטה להרחיב את סצינת הדייטים שלה לעולם האינטרנט ולנסות לדוג בו את מה שלא הצליחה לדוג באגם המתייבש שנקרא תל אביב. אז היא יצאה עם מישהו, והיה ממש מוצלח, והם יוצאים שוב.
אחוזת קינאה, החלטתי לנסות גם אני. אבל כמובן בלי תמונה ובלי פרטים מזהים. יש גבול לפדיחה, לא? מה אם מירב תראה שאני שם? או מישהו מהעבודה שלי? זה ממש מה שאני צריכה על הראש.
הכרתי בחור. כן, "בחור מה-J". הוא גם רופא וגם ממש נראה טוב, לפחות כך זה נראה במצלמת הרשת. אנחנו נפגשים הלילה. ולמה כל כך מאוחר? הוא רופא, יש לו תורנות, ושווה לי לחכות לו.
חשבתי לעצמי מה ללבוש שיפיל אותו. שהכוח יהיה אצלי. אני אחליט אם אני רוצה אותו, לא להפך. ביטחון עצמי לא חסר לי, ברוך השם. אמנם אני עשרה קילו יותר מהרגיל (מה לעשות, עברתי תקופה קשה בלימודים), אבל פנים יפות זה פנים יפות.
מובן שאני משחקת אותה קשה להשגה
הוא התקשר להודיע שהוא מתחת לבית שלי. ירדתי. הוא נראה טוב ובא לי עליו, אבל מובן שאני משחקת אותה קשה להשגה וקוּלית לחלוטין. חייבים, אין ברירה.
כבר בשיחת הטלפון החלטנו שנלך לשחייה לילית בבריכת האוניברסיטה, אבל לא זכרנו באיזה מימות השבוע היא פתוחה. אמרנו שנקפוץ לקיוסק ולקנות "פנאי פלוס", כדי לבדוק את זמני הבריכה. שמתי את התיק והמגבת באוטו שלו והלכנו ברגל לקיוסק.
בדרך הוא עצר אותי ואמר "אני רוצה להגיד לך משהו". אני כמובן כבר שמעתי אותו בדמיוני אומר "את מדהימה, הרבה יותר מכפי שנראית במצלמה וכו''. אבל מסתבר שהוא היה יותר בכיוון של (ואני מזכירה שזה בערך חמש דקות אחרי שירדתי לפגוש אותו, ואחרי שהוא דיבר איתי במסנג'ר של האתר, המצויד במצלמת הרשת): "תקשיבי, בטח המון אומרים לך שאת מדהימה, אבל לי זה לא כל כך מתאים..."
מי מתנהג ככה? בחיים לא עשו לי כזה דבר
טוב שלא נחנקתי מרוב הלם. מה זה? מי מתנהג ככה? בחיים לא עשו לי כזה דבר. מזל שזה קרה לי ולא לבחורה עם ביטחון קצת יותר נמוך, אני לא יודעת איך בחורה כזאת היתה מתאוששת מכזאת השפלה. חמש דקות זה לקח לו! ומה, הוא לא ראה את התמונות שלי לפני כן? ומה עם אישיות? רק מראה חיצוני? הייתי המומה.
מובן שבקוּליות רבה אמרתי "אה אוקיי, אין בעיה, בהצלחה שיהיה לך..." (בינינו, ההצלחה שלו זה לא בדיוק מה שעבר לי באותו רגע בראש, אבל שיהיה).
עליתי בחזרה הביתה וחזרתי ל-J. אחרי שהתאוששתי מהמשברון המעליב יצאתי לכמה וכמה דייטים שהיו אחלה, ובסוף גם הכרתי את בעלי, שאותו, אגב, פגשתי דווקא בכנס של העבודה.
אני והנסיך שלי. כל הדרך היתה שווה (צילום: רפי דלויה)
עד היום אני מספרת את הסיפור הזה, אפילו שהוא זמן מאחוריי. אני אוהבת לספר אותו מסיבה פשוטה: הדרך לאהבה לא תמיד קלה, לרוב היא כואבת, וכל כך מפתה להישבר בדרך. אבל המסע המפרך הזה הוא לא סתם. כשמגיעים, ומוצאים, ומרגישים - אז יודעים שכל הדרך היתה שווה. כל הסבל וכל המאמץ רק מחדדים את האושר והטוב שבזוגיות.
אני נועה כהן, ואני מנהלת אתר JDate כבר קרוב לשנתיים. חשוב לי שתדעו שגם האנשים שעומדים מאחורי האתר חוו וחווים את כל תלאות החיפוש אחר האהבה.
אנחנו כאן יחד איתכם, מלווים אתכם בתהליך, ואין דבר שיותר ישמח אותנו מלשמוע שסגרתם את הכרטיס באתר כי מצאתם אהבה. אבל עד שזה יקרה, נשמח לשמוע חוויות, לענות לשאלות, לייעץ, לתמוך, לשדך – ואפילו לשתף אתכם בחוויות שלנו.
לפנייה לכתב/ת 
