שתף קטע נבחר

טוני סופרנו

הבמאי והתסריטאי טוני גילרוי חוזר בסרט חדש, "משחק כפול", שבו ג'וליה רוברטס וקלייב אוון מתערבבים ברומן ריגול בינלאומי. בראיון בלעדי הוא מספר על עבודת התחקיר, הדרינקים אחרי הצילומים וסצנת העירום עם ג'וליה רוברטס

נדמה שסיפור חייו של הבמאי־תסריטאי טוני גילרוי היה ידוע מראש, שכן הוא נצר למשפחה שכל עיסוקה הוא שואוביז: אמו עסקה בכתיבה, אביו, פרנק, הוא מחזאי מפורסם, אחיו ג'ון הפיק כמה מסרטיו, והאח השני, דן, הוא תסריטאי. גילרוי אם כך, התגלגל לתחום שלא במקרה, וידוע בעיקר כמי שהשתתף בכתיבת שובר הקופות הגדול "ארמגדון" וכמי שעיבד, בעבור כמה מיליוני דולרים, את סדרת ספרי ג'ייסון בורן למסך הגדול (בסרטי "זהות בדויה").

 

לפני כשנתיים החליט גילרוי על הצעד המתבקש וניסה לראשונה את כוחו בבימוי. התוצאה: הסרט "מייקל קלייטון" עם ג'ורג' קלוני הניב שבע מועמדויות לאוסקר (כולל פרס שחקנית המשנה לטילדה סווינטון) והעלה את קרנו של גילרוי בביצה ההוליוודית.


גילרוי. סיפור ידוע מראש (צילום: יחסי ציבור)

 

בקרוב יצא לאקרנים סרטו החדש של גילרוי, "Duplicity" ("משחק כפול" לפי המתרגם, אם כי היה יותר טוב אולי לתרגמו כ"כפילות" או "צביעות"). העלילה מגוללת את הרפתקאותיהם של שני סוכנים חשאיים (קלייב אוון וג'וליה רוברטס) בחיים שלאחר עבודתם בעבור הממשלה.

 

מרוב כזבים לא רואים יער

רוצה לומר, הנה שני מרגלים שיצאו לעשות לביתם (ועל הדרך, חצו את אירופה ואיי בהאמה תוך ניהול רומן עטור אינטרסים ומתובל בשקרים ומזימות). שם היצירה כצפוי, מרמז על חופן נאה של טוויסטים ותהפוכות. רב הנסתר על הגלוי, ואולי בכלל, מרוב כזבים לא רואים את היער.

 

גילרוי, בחליפה אפורה ובטי שירט שחורה שמסתירה כרס קטנטנה, נראה כמו כוכב קולנוע בעצמו. בשיער כסוף ועיניים כחולות הוא מעין גרסה וואספית של ארי פולמן. לכן, ואולי בשל העובדה שזהו סרטו השני בלבד כבמאי, מעט מפתיע לגלות שגילרוי (בטח ביחס למי שנמצא בעסק כבר למעלה מ־20 שנה) יורה רצף של שאלות המעידות על מחסור קל בביטחון עצמי: "נהנית? איך הצבע? איך האיכות של התמונה? אהבת את הפסקול? את הצליל שלו?"

 

הפסקול היה קצבי ומהנה.

 

"שמע, הייתי מוזיקאי במשך שנים, וכשעשיתי את 'קלייטון' לא היה לי כיוון מוזיקלי. אותו הדבר בדיוק קרה גם פה. כשסיימנו את הצילומים, קצת אחרי חודשיים, התחלתי לרחרח ולחפש סאונד מתאים. ג'יימס (ניוטון האוורד, שהלחין סרטים דוגמת "האביר האפל", "החוש השישי" ו"קינג קונג" - א.ק) כל הזמן התקשר ושאל מה אנחנו עושים. בסוף, בגלל שאני חובב גדול ומאזין קבוע של טנגו, החלטנו ללכת על הקו הזה ולהתפתח מסביב לו. למעשה עבדנו קשה מאוד על נעימת הנושא ואני מאוד מאוד גאה בה".

 

שוב אתה חוזר לאמריקה התאגידית, המונעת בידי תאוות כוח ובצע.

 

"זה עניין של מזל יותר מאשר תכנון שגם 'קלייטון' וגם הסרט הזה עוסקים בתאגידים ובריגול ובבגידות, כי את התסריט הזה היה לי ביד מזה זמן. בכלל לא חשבתי שאביים אותו במהלך הכתיבה".

 

כמה השקעת בתחקיר?

 

"זה היה תסריט קל מאוד וכך גם התחקיר שלו. התחלתי לתחקר את הנושא כבר ב-2002, ובימים ההם הרבה אנשים שהכרתי עזבו את המשרה הממשלתית שלהם לטובת הסקטור הפרטי. כל האנשים שהיו בעסקי החטיפות והכופר העדיפו לעזוב את הממסד ולעשות יותר כסף בחוץ. אנשים מהקומנדו הבריטי, או משירות המודיעין החשאי האנגלי, כולם! וזה עסק עצום. תגגל את הנושא ותהיה בשוק מגודל התעשייה הזו, ואני מדבר על מיליארדי דולרים".


מתוך "משחק כפול" (צילום: יחסי ציבור)

 

"כיום כמעט שאין חברה שאין לה יחידת מודיעין, או לריגול או כדי להגן על עצמה. והתעשייה הזו כולה מורכבת ומנוהלת מאנשים כאלה, סוכני ק.ג.ב לשעבר ודומיהם. בסרט יש סצנה שבה חברת מזון קפוא הוציאה 60 מיליון דולר כדי לפתח פיצה ייחודית, ואז באה חברה אחרת ובעזרת ריגול תעשייתי גונבת לה את הרעיון. גם במציאות זה קורה כל הזמן. בשני מיליון דולר אתה יכול לקנות ה-מ-ו-ן ריגול תעשייתי".

 

אתה לא ידוע כמי שנוהג לעשות חזרות לפני הצילומים. איך זה עבד הפעם?

 

"צילמנו בניו יורק בחורף האחרון, ולא היה קל במיוחד. היתה לי פנטזיה לגבי סרט אהבה חלק ומתוקתק, ולגבי סטים מדהימים שנבנה, ושיהיה לכולנו נוח וקל ונעים. אבל בנאדם, כמה שטעיתי! כמעט שלא בנינו כלום, ואת רוב הצילומים עשינו בלוקיישן עצמו. התרוצצנו בכל מנהטן, ולאחר מכן היו עוד שבועיים באיי הבהאמה. לפחות את הפינאלה עשינו ברומא, שזה עם הרבה קלאסה. כולם חיכו לזה, אבל החזקנו את הבונוס הזה עד לרגע האחרון, בדיוק כמו שמחזיקים גזר לפני...".

 

אגב איי הבהאמה, קלייב אוון טוען שיש לך בעיית הימורים וששרפת הרבה כסף בקזינו שם.

 

גילרוי פורץ בצחוק רם: "מי שאמר לך את זה הוא אדם שיכור ולא בדיוק חכם. הלכתי איתו לשם והוא לא המהמר הכי גדול בעולם. מזל שהוא וג'וליה היו מקצוענים לגמרי על הסט. באמת, התברכתי בעבודה עם סטארים מהמדרגה הראשונה. היה כיף לעבוד איתם. וזה לא שאני לא מכיר את הצד השני של המתרס. אני לגמרי מפונק עכשיו".

 

את מי תבחר לסרט הבא?

 

"קודם שיהיה לי מושג מהו הפרויקט הבא. אין לי שמץ של מושג, אפילו אשתי מציקה לי בנושא... עוד לא התקשרו אליי שחקנים ואמרו לי, 'טוני, הסרטים שלך כל כך חכמים, בוא ותציל לי את הקריירה'. אני עוד מחכה לצלצול הזה, ואולי הוא יגיע אחרי שהסרט יוצא".

 

מתנתק מהעולם

"כשאני מתחיל פרויקט אני מתנתק לחלוטין מהעולם שמסביבי, ככה אני וככה אני מרגיש שאני מוציא

את המקסימום. זה לא שאני צריך לכתוב כל בוקר כדי להיות מאושר. אם כבר, אני צריך שיהיה לי פרויקט מסוים. למשל, בניתי בית וזה לקח כמה שנים טובות. גם ביימתי מחזה, אפילו שזה קרה אחרי שעשיתי תאונה ושברתי את האגן".

 

לא היה שלב שבו רצית להגיד, לעזאזל, אני מת לאיזה דרינק, בוא נעצור את הצילומים כאן ונמשיך מחר?

 

"מה זה שלב? כל לילה! היינו יוצאים כולם לשתות ולבלות. אין התנגשות בין שני הדברים. לא תמצא אותי בחדר שלי, שקוע במחשבות כל הלילה, תמצא אותי בבר".

 

שני הכוכבים שלך בסרט מתנשקים המון, ויש אפילו סצנה שבה רואים את ג'וליה רוברטס בעירום כמעט מלא. כמה אנשים היו בחדר?

 

"צמצמתי קצת את הסט, אבל לא יותר מדי... אני לא אוהב סטים עמוסים מדי מלכתחילה. אולי משהו כמו שמונה אנשים".

היא לא ידועה כמי שהשתתפה בעבר בסצנות נועזות במיוחד. "מבחינת ג'וליה, זה תפקיד מתחוכם והיא ידעה מראש למה היא נכנסת ועשתה זאת ברצון. לא שינינו דבר מהרעיון המקורי, כי מההתחלה הסרט מיועד לגילאי 13 ומעלה, כך שלא יכולנו להשתולל יותר מדי".

 

את הראיון המלא ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
גילרוי. רומן ריגול בינלאומי
צילום: Gettyimages Imagebank
לאתר ההטבות
מומלצים