זה שוב מריח כמו רוח נעורים

הטוניקות והטייצים כבר התבייתו בארון שלנו. שנים מספר אחרי שהאייטיז החלו את הקאמבק (הלא נגמר) שלהן, הפריטים האלה כמעט איבדו את הקישור למקור וכיום הם נראים כמו חלק אלמנטרי מהגרדרובה של שנות ה-2000. במצב הנוכחי, כשבפריטים משנות השמונים כבר אינה מהדהדת התקופה שממנה הגיעו, ברור כי יש מקום לשינוי. והוא אכן עומד להפציע, ואפילו להתאים באופן מושלם מבחינה כרונולוגית.

שנות ה-90, כנראה העשור האחרון שניתן להצביע עליו כעל תקופה מוגדרת מבחינה אופנתית, מנסה כבר מזה זמן מה לחזור לחיינו עם ניצנים שמופיעים בחנויות וברחובות, גם אם לא באופן מסודר. את השיבה המינורית והאיטית ניתן לשייך קודם כל לעובדה שלא עבר זמן רב – שיאן של שנות ה-90 פג רק לפני כעשור, ולכן עדיין לא עוכל. כמו כן, שנות ה-90 מסמלות את קץ האופנה, ואילו אנחנו חוגגים אותה כל יום, כל היום.

רוח התקופה: קייט מוס וחברים לבושם האנדרוגיני של קלווין קליין (מתוך מגזין ווג) 

עשור נטול מאמץ

הקווים הבולטים של העשור ההוא קשורים בסיסמה "less is more" (בניגוד לדרמה שאפיינה את שנות ה-80). כבר בשנת 92' ניתן להצביע על עליית הגראנג', הסגנון המוסיקלי שמזוהה עם הניינטיז ושפריטי הלבוש שלו הם סמליה של התקופה. מכנסי הג'ינס הגדולים, שנתלים על מותניו של בעליהם, לצד הטי-שירט הרחבה, הנעליים הצבאיות, השיער הארוך וחולצת הפלנל מאותתים כולם את האמת הנחשקת "רק עכשיו התגלגלתי מהמיטה".

כך קרה שגם פריטים שקטים ונקיים במיוחד, כמו נעלי קדס, פריטי בייסיק כמו גופיות לבנות ופריטי הלבשה תחתונה שנלבשים במקום בגדים של ממש, מצאו את מקומם בארון של אותו עשור. כי כשקייט מוס פרסמה את הבושם של קלווין קליין בעירום, הפרסומת יצרה פרובוקציה, אבל בעיקר זיהתה את הלך הרוח. המאמץ היה אאוט, החוסר בתשומת לב והיופי הטבעי היו הכי אין שאפשר.

הן חוזרות! הפקת אופנה ברוח הניינטיז מתוך מגזין Jalouse הצרפתי, פברואר 2009

אותו ג'ינס בגישה כל כך שונה

לימינו, הקאמבק השקט עושה את דרכו לארון דרך כמה פריטים מרכזיים, למשל המשבצות שהשתלטו על מרחב הראייה שלנו ועל כל פריט אפשרי וגזרת הג'ינס הרחבה, ה-boyfriend cut, שרוצה לומר לעולם: "התעוררתי אצל חבר שלי, חיטטתי לו בארון וזה מה שמצאתי".

עדיין, ולא משנה עד כמה הטרנדים הללו יתפסו את מקומם בחיינו, הלך הרוח אינו זהה, והחזרה של הניינטיז מתבטאת בעיקר בהופעה המחודשת של הפריטים המוכרים ולא בשעתוק האידיאולוגיה שלהם. כך קורה שהג'ינסים המשופשפים והקרועים, שאפשר כבר לראות בקולקציות הנוכחיות של seven וליוויס, לא מצליחים להגיע לרמות השלמות של הג'ינסים שלבשנו בניינטיז. גם האוברולים, תוצר מובהק של שנות ה-90, שהיו נלבשים עם כתפיות נפולות, הפכו היום לפריט ערב אלגנטי, שעוטף את קימורי הגוף ולא מתרחק מהם.

התצוגה שמסמנת את השינוי

כל זה היה נכון עד שטופשופ חשפה בשבוע האופנה בלונדון את הקולקציה שלה לסתיו הקרוב. זה לא שהטרנדים המוכרים מהניינטיז כיכבו שם באופן ברור. ככלות הכל, המשבצות ובד הדנים הזרוק והמשופשף לא עלו על המסלול. אבל היתה שם אותה רוח נעורים. בהרבה שחורים, ובהרבה שכבות, הדוגמניות שעלו על המסלול נראו כמו מצעד זועם ומבולבל של ילדות. עם נשיות שמציצה מהבגדים, וללא טיפת מאמץ שנראית לעין, הבגדים כיסו אותן וזכו לאהדה מתוקף הערבוב והעומס.

על המסלול בטופשופ. מצעד זועם של ילדות

בין הפריטים הבולטים היה צעיף ענק שהגיע בצבעים שונים ועטף את הכתפיים כמו שכמייה קצרה ולא אלגנטית. כמו כן ניתן היה לראות שהמעילים הארוכים (כן, אלה של הילדים האבודים) חוזרים אלינו, והם גדולים ואפורים. פריט נוסף שביטא את הלך הרוח הכללי היה זוג גרבונים שחורים ומשופשפים שנראו משומשים. הם צוותו לשמלות מיני צמודות למדי, לעתים מעוטרות בהדפסים שמזכירים גרפיטי. להשלמת הלוק, לא היתה דוגמנית אחת שלא עלתה על המסלול עם זוג מגפיים גסים ועמוסים בשרוכים, שלא יכלו, למרות ההבדלים, שלא להזכיר את ד"ר מרטינס.