שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    ליברמן ומצרים - לא מה שחשבתם
    מאמצי התקשורת לעורר חשש משר החוץ החדש לא ישפיעו על המצרים, ששומרים על כללי השלום הקר בכל מחיר

    התקשורת הישראלית הפכה את אביגדור ליברמן עוד לפני הבחירות לאיש בלתי רצוי, השייך לימין הקיצוני ובכך קראה להתרחק ממנו. הממסדים והתקשורת באירופה, בארה"ב ובמדינות ערב ציטטו את המסרים הישראליים והושפעו מהם. זו דוגמא מובהקת להתערבות התקשורת הישראלית ויצירת אייטם חדשותי בהתאם לקו המחשבה שלה. בל נשכח שהעם העניק לו 15 מנדטים וכנראה יש לכך סיבה, אפילו אם חלקים גדולים בתקשורת אינם אוהבים זאת. ניתן להניח שלליברמן יש עמדות לא פחות מורכבות מאלה של פרשני התקשורת. בכל מקרה אם יהיה שר חוץ יצטרך להתמודד עם המציאות.

     

    בעקבות הגולם שהקימן פנו העיתונאים למצרים לשאול כיצד יקבלו אותו. היו כנראה אף מי שהציעו להם לא לקבלו, אך המצרים התעקשו שאין בכוונתם להתערב בעיניה הפנימיים של ישראל, כי ישראל ממנה את מי שתרצה והם המצרים יעבדו עם כל מי שימונה.

     

    למצרים מדיניות מסורתית לפיה לא מתערבים בענייני פנים של ישראל. היא חזרה ואמרה זאת פעמים רבות, אך תחת המסע התקשורתי הבלתי אפשרי שהתנהל אצלנו נשמעו במצרים קולות שונים שכן זו הייתה הזדמנות לפגוע בישראל.

     

    אמנם אמירתו לגבי הפצצת סכר אסואן מהווה איום שאפשר היהלוותר עליו. אך בל נשכח כי באחד מספרי הזכרונות של הנשיא סאדאת, הוא מספר שבשנת 1970, לפני מותו של נאצר, בעוד בניית הסכר המדובר התקרבה לסיומה, נאצר עצמו אמר שמצרים כבר לא יכולה לפתוח במלחמות כיוון שהיא תהיה חשופה להתקפה על מפעל שאם ייהרס, תיהרס כל מצרים.  

      

    המצרים עצמם גם הם מאיימים על ישראל מפעם לפעם. במהלך אחד מתמרוני הצבא המצרי ברמת גייס אמר שר ההגנה המצרי כי מדובר בתמרון נגד אויב אפשרי מן המזרח. לכולם ברור למה התכוון.

     

    התייחסותו הישירה של ליברמן לנשיא מצרים מעל דוכן הנואמים בכנסת, שם אמר לו ללכת לכל הרוחות לא הייתה במקומה ללא ספק וזכתה לגינוי תקשורתי והתנצלות של אולמרט ופרס. ברור שאין מעליבים ראש מדינה.

     

    התקשורת המצרית מתקיפה את ישראל יום-יום, בצורה קשה ביותר, ובכלל זה הסתה אנטישמית ואנטי ישראלית. אם היו מפרסמים את הכתבות המצריות בעיתונינו דעת הקהל הייתה מזדעזעת. הפרסומים מופיעים גם בעיתונים ממשלתיים ובעיתונות האופזיציה ובזו של האחים המוסלמים. אך ישראל אינה מגיבה. גם חברי פרלמנט אפילו שרים מצרים חוטאים באמירות נגדנו. כך שגם בעניין זה צריך פרופורציה. איבדנו אותה כשאנו תוקפים את המועמד לשר החוץ, בעוד שאיננו דורשים התנצלות ממי שפוגעים בנו ללא סוף. 

     

    האם אי פעם שר חוץ דרש התנצלות על ששרפו דגל ישראל, או שפרסמו נגדנו מאמרי שטנה ובהם האשימו אותנו בכל אסונות מצרים? ניכר כי התקשורת שלנו הגזימה והעמידה אותנו במצב לא נוח כשתקפה את ליברמן עוד לפני המינוי.

     

    העיתונות נוטרת לו כי זה תפקידה, אך ברגע שהיא עושה זאת, המצרים כמו גם אחרים - מנצלים זאת. זהו טיבו של שלום קר ומוגבל. ברגע שיש הזדמנות לפגוע בישראל, היא מנוצלת. 

     

    אך המינוי לא יאפיל על יחסי ישראל מצרים, ולא יפגע בהם. גם מאריאל שרון כראש ממשלה היה מי שהפחיד אותנו, אך היה זה דווקא מובארק שהכריז כי שרון הוא היחיד שניתן לבטוח בו ביחסי ישראל והמדינות הערביות. 

     

    את המינוי העתידי יש להפריד מהארועים לציון 30 שנה להסכמי השלום עם מצרים. באופן מסורתי המצרים לא נוטלים חלק בקבלות הפנים לציון הסכם השלום, כחלק מהשלום הקר. גם בשנה שעברה, בה ציינו את החתימה על הסכמי קמפ-דיוויד, הם נהגו באותו אופן. הם גם לא מפתחים יחסי תרבות מדע וספורט בין העמים. למדיניות זו אין קשר למינוי הצפוי של שר החוץ. 

     

    צבי מזאל, שגריר ישראל לשעבר במצרים ועמית המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים