נוסעת בערב הלבן

נוסעת בערב הלבן

מִתַּחַת לְרִשְתוֹת הַבַּרְזֶל לֶחָצָץ וְלַמֶּלֶט

אֲנִי שוֹמַעַת בָּעֶרֶב הַלָּבָן

אֶת הַשִּעוּל הַאַסְטְמָתִי שֶל הַנַּחַל הַנֶּחְנָק מְגָרֵד

מֵצִיק מִתְחַכֵּךְ מֵקִיא אֶת עַצְמוֹ מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹת עוֹרְבִים עוֹד עָפִים

וְעוֹד בָּאִים נוֹסָפִים וְעוֹד

מִתְקַהֲלִים עַכְשָו עַל גְּדֵרוֹת לְבָנוֹת קְטַנּוֹת חֲדָשוֹת שֶל לִבְנֵי מֶלֶט

דְּמוּיוֹת אֶבֶן

וְעוֹד שוֹלְפִים מִתּוֹךְ עַצְמָם אֶת הַדֶּמֶם אֶת הַגֶּדֶם אֶת הַפֶּלֶט אֶת

הַגֶּלֶד הָאָפֹר שֶל לְשוֹנָם עַל גְּדֵרוֹת דְּמוּיוֹת חוֹמָה שֶנִּבְנוּ עַל

הַגָּדוֹת וּמוֹנְעוֹת אֶת הַשְּקִיעָה לְלֹא אָדֹם מִלִּגְלֹש עַכְשָו בַּמּוֹרָדוֹת

אֲנִי נוֹסַעַת בָּעֶרֶב הַלָּבָן עַל הַכְּבִיש הַמְּגַמְגֵּם שֶמְּשַיֵּף כָּרֶגַע אֶת

לְשוֹנוֹ עַל הַגַּלְגַּל

וַעֲנַן לַחוּת בְּסוֹף הַיּוֹם מַזִּיל דְּמָעוֹת מִתּוֹךְ גִּבְעוֹת מִדְבָּר חוּמוֹת

חִוְרוֹת וְגִבְעוֹת אֲבַק בִּנְיָן אָפֹר רָווּי בְּמֶלַח וּבְטִיט בָּצֵק בָּאתִי

לְנַחֵם אֶתְכֶם עַכְשָו וּבָאתִי לְקוֹנֵן

גֶּשֶר לוֹנְדוֹן נוֹפֵל

גֶּשֶם לֹא עָלֶיךָ הַנַּחַל הַנּוֹבֵל

מַיִם לֹא יִזְרְמוּ בְּךָ יוֹתֵר

יְרוּשָלַיִם שֶלְּמַעְלָה נוֹסַעַת יֵש לִי כָּל מַה שֶּאֲנִי צְרִיכָה

תִּיק מַחְבֶּרֶת עֵט וְדִיסְקִים בְּלִי סוֹף. לְכָל מִי שֶרוֹצֶה לְהַכְחִיש

שֶיֵּש שוּלַיִם וּמֶרְכָּז אֲנִי קוֹרֵאת עַכְשָו לָבוֹא לְפֹה

כִּי יֵש שוּלַיִם וּמֶרְכָּז כָּל הַזְּמַן בְּכָל רֶגַע וּבְכָל מָקוֹם

כְּמוֹ שֶבְּתוֹךְ הַגּוּף יֵש לִי צִפָּרְנַיִם וְלִפְעָמִים הֵן צוֹעֲקוֹת

מֵהַצִּפָּרְנַיִם וְלִפְעָמִים מִתּוֹךְ הַלֵּב כְּמוֹ עַכְשָו כְּשֶצִּרְחוֹת

הַסִּיקְסַקִּים בַּוָּאדִי כְּלָל לֹא נִשְמָעוֹת

צְרָחוֹת טְבוּלוֹת בְּמַיִם מְצַקְצְקוֹת טִפּוֹת

מְשֻגָּרוֹת טוֹפְפוֹת טִפָּה וְעוֹד טִפָּה אֶל תּוֹךְ הַנְּהִיָּה הַדְּחוּפָה

לְאַהֲבָה

יֵש שוּלַיִם וּמֶרְכָּז כָּל הַזְּמַן בְּכָל רֶגַע וּבְכָל מָקוֹם

גַּם בְּרֶגַע זֶה עַצְמוֹ שֶאָנוּ נְעוּצִים בְּתוֹךְ הַמִּטּוֹת קְרוֹבִים קְרוֹבִים

וּבֵינֵינוּ מַפְרִידוֹת סִכּוֹת דַּקּוֹת דַּקּוֹת לֹא עֲלֵיכֶם עוֹבְרֵי כָּל דֶּרֶךְ

גַּם כְּשֶאַתֶּם מְחַשְּבִים אֶת הַקַּלּוּת אוֹ אֶת הַקֹּשִי

שֶבָּהּ תִּתְּנוּ לְיַקִּירֵיכֶם אוֹ לְשוֹנְאֵיכֶם לִתְפֹּס מָקוֹם לְיַדְכֶם. יְרוּשָלַיִם שֶלְּמַעְלָה נוֹסַעַת מִסְתַּגְּרִים

עִם כָּל הַיָּקָר לָנוּ כְּמַהוּת נוֹצֶצֶת חוֹלֶפֶת זוֹרֶמֶת נֶעֱצֶרֶת נִצְחִית

אוֹסְפִים אֶת הַמִּטְעָןִּ שֶבְּתוֹכֵנוּ וּבוֹנִים לוֹ קִירוֹת

(...)

בּוֹאוּ וְאַרְאֶה לָכֶם אֶת כָּל מַה שֶּגּוֹסֵס וְנֶחְנָק

מִתַּחַת הֶחָצָץ וּמִתַּחַת הַמִּלִּים שֶאֵינָן שִירָה שֶבָּאָה מִנַּאֲקַת הַדָּם,

זוֹ הַדְּיוֹ שֶאֲנִי כּוֹתֶבֶת בָּהּ, לֹא מָצָאתִי בֵּינְתַיִם פִּתְרוֹן אַחֵר לַקִּיא

לַכִּיחַ לַשִּעוּל לָרְקָק הֶעָנִי הָאִלֵּם מִצְּעָקוֹת וּמִקּוֹל לֹא מָצָאתִי

פִּתְרוֹן אַחֵר לְגֵרוּד הַבֶּטוֹן גַּם לֹא מָצָאתִי לְגוּף טוֹב אֶלָּא שְתִיקָה

אֲנִי כּוֹתֶבֶת תָּמִיד מִשְּתַּיִם שָלֹש קוֹמוֹת נוֹסַעַת סִימוּלְטָאנִית

בִּכְבִיש דּו סִטְרִי לִשְנֵי הַכִּוּוּנִים בּוֹרַחַת מִזּוֹ לְזוֹ לְפִי הַצְּרָכִים

כְּשֶמִישֶהוּ בּוֹעֵט בַּדְּלֶת הַקִּדְמִית

אָז לָמָּה אֲנִי בּוֹכָה כְּשֶאֲנִי שוֹמַעַת בָּעֶרֶב הַלָּבָן אֶת הָעוֹרְבִים

קוֹרְאִים עַכְשָו קרע

וּמִתַּחַת אֶת הַטִּפְטוּפִים הָאִלְמִים שֶל סִיקְסַקִּים לְבָנִים אָפֹרִים

וּשְחוֹרִים מִתְהַלְּכִים אֲבוּדִים עֲדַיִן חוֹפְרִים מִתַּחַת לְרִשְתוֹת

הַבַּרְזֶל אֶת הַקִּנִּים בָּאֲדָמָה שֶנֶּעֶלְמָה הוֹלְכִים לְאִטָּם כְּמוֹ

מֶלְצָרִים הֲדוּרִים אֲבוּדִים עִם הַמַּגָּש בַּיָּד כְּשֶהַסּוֹעֲדִים נֶעֶלְמוּ

בָּאֶמְצַע עֵת שֶהַנַּחַל טָבַע בִּתְהוֹם הָאָבָק לְלֹא שוּב עַכְשָו

הָעוֹרְבִים מֵעַל הָאַנְדֶרְגְרָאוּנְד מַמְצִיאִים לָעִיר שוּלַיִם חֲדָשִים כִּי

אִם הֵם כְּבָר בַּנַּחַל הַמֵּת הַנַּחַל הוּא מֶרְכָּז בְּכָל הַגַּנִּים הָעֵצִים

הָרְחוֹבוֹת יֵש כָּאן עוֹרְבִים מְעֻרְבָּבִים עִם זֶבֶל הָעִיר וְרַק בַּנַּחַל

לֹא הָיוּ עַד עַכְשָו עוֹרְבִים, שֶלֹּא כְּמוֹ בְּסִפּוּר אֵלִיָּהו, הַקְשֵב, זֶה

נִפְלָא אֵיךְ שֶהַכֹּל מִתְמַרְכֵּז אָז לָמָּה אֲנִי בּוֹכָה

שוּם גָּלוּת לֹא הִתְחִילָה לִפְנֵי שֶהִתְחִילָה הַגָּלוּת הָרִאשוֹנָה

הַהִיא, עַל יוּבַלֵּי נְהַר אוּלַי, שָם נִקְרַע שָלָב בַּסֻּלָּם הַזּוֹרֵם שֶמִּמֶּנּוּ

נִתַּק הַסַּבָּא לְתוֹךְ הַחֲלוֹם עִם פַּרְדֵּס הָאוֹר וְעִם צַעֲקַת הָאַיָּלָה

לְהִוָּלֵד הַמְּפַלַּחַת אֶת כָּל הַרְרֵי הַחֹשֶךְ הַגּוֹסֶסֶת עַכְשָו כְּשֶאֵין לָהּ

אָדֹם לְעָרֵב עִם עֶרֶב הָאָבָק הָאָפֹר הַזֶּה

וְאַתָּה בֶּן אָדָם שוּם אָדָם לֹא הִגְלָה אוֹתְךָ לֹא

פָּגַע לֹא פָּצַע לֹא רָצַע אוֹתְךָ

רַק הַקֶּרַע הַהוּא שֶמֵּאָז דּוֹקֵר אוֹתְךָ כְּמוֹ מַחַט בַּבָּשָר הַחַי

מַשְחִיל אוֹתְךָ שוּב וָשוּב עַל הָאֲנָךְ מַצְלִיב אוֹתְךָ כְּבַרְזֶל מְלֻבָּן

בַּאֲחֵרִים וְשָם אַתָּה כְּמוֹ רִמָּה בַּבָּשָר הַמֵּת וּכְשֶאַתָּה מְגָרֵד לָהֶם

הֵם מַנִּיחִים אוֹתְךָ לְמַטָּה כְּמוֹ סֵפֶר שֶשָּמִים עָלָיו אֶת רֶגֶל

הַשֻּלְחָן שֶלֹּא יִתְנַדְנֵד

הֵי בֶּן אָדָם הוֹי בַּת אָדָם מַה תַּעֲשִי עַכְשָו בָּרֶפֶש לִזְחֹל מִתַּחַת

לָאוֹתִיּוֹת אוֹ לָעוּף מֵעֲלֵיהֶן בְּגָדוֹל

Cry cry cry הַנַּחַל גּוֹעֶה וְגֶשֶם בְּאֵר שֶבַע נוֹבֵל וְגֶשֶר לוֹנְדוֹן

נוֹפֵל לוֹנְדוֹן קוֹרֵאת בַּחֲלוֹם שְלִיחוּת calling עַכְשָו לְכֻלָּם

לָבוֹא מֵהַשְּאוֹל הָיָה נָעִים מְאֹד חֵן-חֵן וְשָלוֹם-שָלוֹם בְּעֶרֶב

הַגֵּרוּד הַמּוֹחֵץ הַזֶּה בְּעֶרֶב הַכִּסֵּא הָאֱלֹהִי הַזּוֹהֵר בַּשָּמַיִם לְלֹא

הֲדוֹם, בְּעֶרֶב מְלֵא תְּנוּמָה וְדֹם, בְּעֶרֶב בְּלִי לֵב שְקִיעָה שוֹתֵת

אָדֹם,

גַּם לַכְּלָבִים הָיָה נָעִים בְּעֶרֶב הַגַּרְדּוֹם, מְהַסְּסִים בְּרֶגַע הַבְּעִיטָה

בַּוָּאדִי הַגּוֹסֵס אָבָק אִם לָצֵאת עִם הַזָּנָב בֵּין הָרַגְלַיִם אוֹ לְפָחוֹת

לִנְשֹךְ, הִצְפַּנְתֶּם עֲבוּרִי הַיּוֹם בָּעִתּוֹנִים בַּמֶּרְחָב לְלֹא שוּלַיִם אֶת

בְּשוֹרַת הַדֹּם שֶל הַלֵּב הָרוֹעֵד הַבּוֹכֶה, בָּרוּךְ הַשֵּם יִמצָא מָקוֹם,

יִמָּצֵא פִּתְרוֹן, הָרַב קוֹלִיּוּת תְּנַסֶּה וַדַּאי מִטַּעַמְכֶם לְהָכִיל גַּם

אוֹתִי, וַדַּאי יִמָּצֵא לָכֶם פִּתְרוֹן אוּלַי כְּמוֹ אָז מוּל הַמִּקְדָּש ב

ְּנִבְגָּדוּת מָשִיחַ בְּקִדְרוֹן רַק שֶזֶּה לֹא אֲנִי, זֶה דְּיוֹ הַדָּם שֶמִּזַּעֲפוֹ

יָנוּחַ רַק בָּעֲרִיפָה הָאַחֲרוֹנָה עַל הַמִּדְרוֹן.

חביבה פדיה, נולדה ב-1965, חוקרת יהדות ותרבות. משמשת כפרופסור מן המניין בחוג

להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון, ועמיתה במכון ון ליר. פרסמה  שלושה ספרי מחקר ואת ספר הפרוזה "בעין החתול" (עם עובד, 2008). הקטע המובא כאן הוא מתוך פואמה שתראה אור בספר שיריה "דיו אדם", שיראה אור בקרוב בהוצאת הקיבוץ המאוחד.