שתף קטע נבחר

היזהרו מהזכיינים

הם ימהרו לפנות לשר התקשורת החדש ולקונן על גורלם המר, אך אל לנו לשכוח שבמידה רבה האחריות לכך היא שלהם

שר התקשורת החדש, משה כחלון, לא יספיק לחמם את הכסא - וזכייני השידור כבר יעלו לרגל אליו לבקש הטבות.

 

לא מן הנמנע שהזכיינים ימהרו לקונן באזני השר החדש על מר גורלם ועל הקשיים הכלכליים בהם הם נתונים בשל המשבר הכלכלי. אך גם אם בשר חדש וטירון מדובר, עליו לדחות בנקל את טיעוניהם, גם כאשר הגזר מוסתר בין דמעות התנין של הזכיינים, בדמות מתן חשיפה תקשורתית נדיבה עבורו בערוצי טלוויזיה.

 

אף שאינו נחשב ואינו מבוקש, משרד התקשורת היה ונשאר אחד ממוקדי העוצמה הפוליטית. כל מי שכהן כשר התקשורת זכה למעמד מיוחד בתקשורת, כ"פרח שמור".

 

אך לא רק שמצבם של זכייני שידור אינו כצעקתם, אלא שבמידה רבה האחריות למצב מוטלת על כתפיהם. שכן, הזכיינים היו אלה שהעמידו את השידור כעסק המתנהל לפי שיקולים כלכליים ולא לפי אינטרס הציבור. מי שהשעינו את השידורים על מפרסמים, הנהיגו משטר בזבזני של חוזים אישיים עם שכר עתק לכוכבים, ובגדו בטובת הצופים - אינם ראויים לתמיכה מקופת הציבור.

 

לכאורה נועד הרייטינג להוכיח עד כמה הזכיינים מרצים את הצופים. אך בפועל מסייעים ממצאי הרייטינג היומיומי לאמץ לוח משדרים עתיר סיפוקים מיידים, כפי שבא לידי ביטוי בריבוי תוכניות ריאליטי, ספורט ובידור.

 

מי שמודאג מהלכי רוח "עכשוויסטיים" בחברה הישראלית ומרדידות השיח הציבורי, ייתן דעתו למה שמשודר על המסך הקטן. לא במקרה כוכבים אחדים בדיונים הצעקניים בטלוויזיה, התקבלו כחברים רצויים בכנסת. בדיוק כשם שסדר היום של הכנסת ורבים מהדוברים במליאה, מתאימים את טיעוניהם ללוח המשדרים בפריים טיים במסך הקטן.

 

מיטב המשאבים הכלכליים מושקעים בתכנים מתכלים, שטעמם פג שנייה לאחר השידור. בשלוש תכניות ריאליטי – האח הגדול, הישרדות והמרוץ למיליון, השקיעו הזכיינים בערוץ 2 ובערוץ 10 סכום עתק של קרוב ל-20 מיליון דולר. סכומי כסף גבוהים משולמים גם תמורת זכויות שידור של משחקי ספורט.

 

אילו גילו הזכיינים מעט אחריות חברתית, הם היו מפנים חלק משמעותי מסכומים אלה להפקתם של נכסים תרבותיים בני-קיימא: סרטי קולנוע, דרמות וסרטי תעודה. אלה מפרים יותר את המרקם התרבותי ואת השיח הציבורי.

 

גם מי שדוגל בליברליזם כלכלי חייב לצדד ברגולציה מוקפדת על תכני השידור ולו רק מטעמי בריאות הציבור: כפי שמפקחים על מצרכי המזון, על מה שנכנס לפה, חייבים להקפיד לא פחות על המזון לראש ועל מה שנכנס למוח.

 

אגב, בכך יכולים המפרסמים לסייע רבות: ביכולתם לכוון את תקציבי הפרסום ולעודד סוגות תוכניות עלית, למשל דרמות על מתחים וסכסוכים חברתיים, או סרטי תעודה על אישים ונושאים היסטוריים, תוכניות רלוונטיות שמעשירות את הצופים, אינן מתכלות מייד ועשויות להניב גם רייטינג וגם רווח תדמיתי נאה.

 

הטלוויזיה האמריקנית היא אולי מודל עסקי רצוי. אך לעומתה קיימת גם טלוויזיה באנגליה או בצרפת, שמחויבת גם ליצירת תרבות בחברה.

  

פרופ' דן כספי, ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים