כישלון הנבחרת ביוון - כולנו אשמים

שוב הדברים הקטנים. גם אחרי ה-2:1 בכרתים ראינו עד כמה הדברים הקטנים הם אלה שחורצים גורלות. טעויות הן חלק מהמשחק, אבל לנו זה תמיד קורה ברגע האמת. אופי, יכולת, מנטליות להתעלות בלחצים של תקשורת וציפיות גבוהות. מבט מהיר לשלושת השערים שספגנו נגד יוון, יגרום לנו להבין עד כמה החמצנו הזדמנות להיות בתמונת המונדיאל.

כרתים את הענף

• נבחרת ישראל לאן: חזקה בתיאוריה, חלשה במעשים
• רוצים דרור מקשטן / המאמן וליו"ר ההתאחדות צריכים ללכת
• אוואט: "ננצח את המשחקים הנותרים ונקווה לנס"
• בניון: "מונדיאל? מצחיק ולא ריאלי לדבר על זה"
  

בשער שספגנו ברמת גן קפצו שני שחקנים לכדור ברחבה, מבלי שיהיה ישראלי שיפריע. בשער הראשון בכרתים ראינו את אותה הטעות. בכדורגל של היום נכבשים קצת יותר מ-30 אחוז ממצבים נייחים, אבל כאן מדובר בטעות בחשיבה. איך קורה שדווקא שחקן ההגנה הטוב והיציב ביותר שלנו, טל בן חיים, מרחיק לכיוון מרכז הרחבה?

או.קיי, קורה. אבל למה אחר כך אף אחד מהשחקנים לא מפריע לסלפינגידיס להבקיע? ברור שקשטן וסיני עבדו עם השחקנים, אבל אלה שוב לא לקחו החלטות של חשיבה צלולה תחת לחץ. הושטת הרגל של בירם כיאל בגול השני מייצגת את הכדורגל הישראלי.

טעם של החמצה

ומה ראינו מיוון? שום דבר לא מתוכנן, שערים מקריים, ניצול טעויות יריב (גם זה חשוב) וקצת מזל. הייתי בטוח שיוון טובה יותר. אם ברמת גן היא חיפשה תיקו ואולי לעקוץ, הרי שאצלה בבית ציפיתי לנחברת לוחצת ומסוכנת הרבה יותר. אבל לא, זו באמת נבחרת בינונית, לא מבריקה ופגיעה ועל זה התסכול.

מצד שני, אני לא חושב בהכרח שאנחנו טובים מיוון או שוייץ, אבל זו החמצה גדולה כי היה לנו צ'אנס שווה. מתסכל שספגנו דווקא בדקות הטובות אחרי ה-1:1. היוונים עשו טעויות ודווקא אז הדבר הקטן והמרגיז השאיר אותנו שוב בבית.

חשבון נפש

לגבי העתיד. ראשית, צריך לסיים את הטורניר בצורה הטובה ביותר. יש עדיין סיכוי לסיים במקום השני ולשם אנחנו צריכים לכוון. אבל חשוב הרבה יותר מהטורניר הזה, כולנו צריכים לעבור שינוי אם אנחנו לא רוצים לדבר אחרי כל טורניר על אותם דברים. כולנו זה אנחנו המאמנים שצריכים לדרוש יותר מהשחקנים. השחקנים שצריכים לדרוש יותר מעצמם ולהבין שבכדורגל חייבים להיות טוטאליים.