חורים ברשת: חוק האח הענק

הקדמה: חוק האח הגדול

"האח הגדול" אינו רק שם של תוכנית טלוויזיה מצליחה ומונח בספרו הקודר והעתידני של ג'ורג' אורוול אלא גם הכינוי שדבק "בחוק סדר הדין הפלילי - סמכויות אכיפת נתוני תקשורת", שנכנס לתוקף ביוני, 2008. החוק מתיר למשטרה, לרשות לניירות ערך, לרשות ההגבלים העסקיים ולרשות המסים, לקבל נתוני תקשורת (פרטי ההתקשרות ללא התוכן - מספרי טלפון, כתובות IP וכתובות דואר אלקטרוני) ללא צו בית משפט במקרים דחופים וחריגים "בהם נדרשת פעולה מיידית הקשורה בהצלת חיי אדם או לשם מניעת עבירה מסוג פשע או גילוי מבצעה, וכאשר הצורך בקבלת הנתונים אינו סובל דיחוי ולא ניתן לפנות לקבלת צו מבית משפט מבעוד מועד". נוסף על כך, החוק התיר למשטרה להקים מאגר מידע הכולל נתוני תקשורת (ללא אינטרנט).

מבקרי ההצעה מחו על הקלות הרבה בה המשטרה יכולה לקבל גישה למידע פרטי ללא בקרה שיפוטית. "החוק הזה הוא אנטי חוקתי ממדרגה ראשונה", אמר ל-ynet אז חבר הכנסת ראובן ריבלין, יו"ר הכנסת החדש, "לי הוא מזכיר את אורוול מ-1984. מדובר בפשטות בעינו הפקוחה של האח הגדול. חשוב להילחם בפשע, אך במקביל אסור להפר איזונים ובלמים ולאפשר גישה חופשית של המשטרה לנתונים של כל אחד מאזרחי המדינה".

בתגובה לביקורת אמר אז ח"כ פרופ' מנחם בן ששון, יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט: "העלינו את דרגות החומרה ואת הדרישות לקבלת הצו, עד שהבאנו אותם לדרגה קרובה

לתנאים למתן רשות להאזנות סתר".

חוק האח הענק?

הדיון רלוונטי במיוחד על רקע הצעת החוק מאגר הנתונים הביומטרי , אשר לעומת חוק נתוני תקשורת היא "חוק האח הענק". המאגר חסר התקדים במדינות המערב אמור לכלול טביעות אצבע וזיהוי תווי פנים של כלל אזרחי ישראל כדי ליצור תעודת זהות חכמה ודרכון חכם, שתהיה קשה יותר לזיוף מהתעודות הנמצאות כיום בשימוש. אם יעבור החוק, שאושר כבר בקריאה ראשונה , תתכוננו למסור את טביעות האצבע שלכם ותווי הפנים במשרד הפנים.

הבלוגר חנן כהן פשפש וגילה כי חבר הכנסת מיכאל איתן, השר החדש הממונה על שיפור השירות הממשלתי לאזרח, ענה בתגובה לשאלה שנשאל בנושא הצעת החוק את הדברים הבאים : "“הצצתי בחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים באמצעי זיהוי שעבר בכנסת בקריאה ראשונה, וחשוב לציין שבמילא זה יעלה רק בכנסת הבאה מחדש מנקודת האפס, משמע מקריאה ראשונה. הממשלה הבאה, אני מניח, לא תתייחס לעניין באותו האופן, כדרכן של ממשלות חדשות. זה נכון שאם התחיל תהליך הוא חייב להימשך, והחוק עשוי לעבור בסוף עם שינויים, אולי מהותיים". אפשר לקוות כי למרות עקרון המשכיות החקיקה, הממשלה החדשה תעשה לפחות את הדבר הנכון ותמצא את הדרך לקבור את חוק האח הענק.

הפנים של הרשת

אך העניין שלנו בזיהויי פנים וחששות לגבי הפרטיות לא תם. השבוע נערך בתל אביב אירוע Techonomy שחשף ששה סטארטאפים מקומיים מבטיחים. בין המשתתפים:

GRAZEit - תוסף לדפדפן וכלי המאפשר לשתף קישורים בכל דף ברשת ונוסף על כך, מציע למשתמש מידע נוסף הרלוונטי לתכנים בדף; Vetrinas - במה לחנויות ראווה מכל העולם המאפשר למעצבי חלונות ראווה ובעלי חנויות להיחשף בפני קהל עולמי ובמקביל מציע לחובבי אופנה לדעת מהי הצעקה האחרונה בבירות העולם גם בלי לבקר בחנויות אלה פיזית; Sense Of Fashion - מעין מפגש בין ebay לפליקר - אתר המספק למעצבים עצמאיים וחובבי אופנה להעלות את תמונותיהם כשהם לבושים בקולקציה האחרונה ואילו הגולשים יכולים להגיב או לרכוש מהם את הבגדים; tra.cx עוקב אחר פעולות משתמשים ברשתות חברתיות וקובע להם דירוג על פי מידת הפעלתנות החברתית שלהם; ואילו Hoody מציג עדכונים, מוצרי יד שניה, חוגים, מידע על חברים ואנשים הנמצאים בקרבה פיזית - על גבי מפה. (שירות דומה הוא myhood).

המעניין הוא הזוכה בתחרות שנערכה במסגרת האירוע. Face.com, שפיתח תוסף לזיהוי תמונות אישיות בפייסבוק על פי תווי פנים. במילים אחרות, הכלי, שעדיין נמצא בשלב בטא סגור, מאפשר לזהות תמונות שלכם שצולמו על ידי אחרים - גם אם הם לא תייגו את השם שלכם בהקשר לתמונות. לטכנולוגיה של זיהוי פנים יש השלכות חיוביות וגם שליליות. אם צולמתם במקרה, גם ללא רשותכם, ותמונה זו הועלתה לרשת, טכנולוגיה כזו עשויה לזהות אתכם ולפגוע בפרטיותכם.

יונתן קלינגר ואפי פוקס מרחיבים בנושא ההשלכות האפשריות בבלוגים שלהם. שווה לקרוא.

האם גוגל תרכוש את טוויטר?

גוגל נמצאת בשלב ראשוני של משא ומתן עם טוויטר על רכישת שירות המיקרו-עדכונים על פי שמועות שלא הוכחשו. בשעה שכלל לא ברור אם העסקה תצא לפועל, התועלות שגוגל עשויה להפיק מטוויטר הן ברורות למרות שבשלב זה אין לחברה הכנסות או מודל עסקי ברור. טוויטר הוא הרבה יותר מאשר אתר אופנתי נוסף והשלכותיו באשר לכיווני ההתפתחות העתידיים של הרשת הן מרחיקות לכת. מענה אחד שטוויטר מספק הוא בתחום מוטת הקשב, יכולת מיקוד תשומת הלב המתקצרת באינטרנט לנוכח ריבוי הגירויים וקוצר הזמן. טוויטר מאפשר לנו לעקוב אחר עדכונים מכל מי שמעניין אותנו - סלבים, פוליטיקאים, חדשות, חברים - ועונה לנו על השאלה מה קורה, מה חדש וכו'. בניגוד לאימייל, אנחנו לא חייבים לענות על העדכונים האלה ובניגוד ל-RSS, אנחנו יכולים לענות עליהם כדי לקבל מידע נוסף.

אפשר לראות את טוויטר גם כמנוע חיפוש בזמן אמת, כחלק מהמגמה המתרחבת של התפשטות הרשת החיה - זהו ססמוגרף חי ונושם של אנשים המחליפים ביניהם מידע וקישורים כאן ועכשיו, שעונה על הצורך לדעת מה קורה עכשיו. חיפוש בטוויטר אחר נושא מתפתח - הטבח בניו יורק, למשל. - יספק לנו מידע משולב - גם כותרות חדשות, גם דעות של גולשים ומידע נוסף ממקור ראשון, בשעה שחיפוש זהה בגוגל יספק תוצאות מאתרי חדשות בלבד - אם אלה כבר דיווחו בעניין. הפיד של טוויטר יכול לסייע לגוגל לטייב את אינדקס החיפוש שלה, להשלים יפה את Google Reader שהולך והופך לכלי מידע שיתופי ושווה הון - כמה בדיוק? אם 250 מיליון או מיליארד - לא ברור.

בקטנה

המחווה הישראלית לאבולוציה של הריקוד.

הסדר בנוסח פייסבוק:

• שחר מ"תודעה כוזבת" כותב על המשחק המשעשע ליצירת עטיפות אלבומים פיקטיבים.
  

• אמיר דותן מ"עיצוב שמיש" תוהה מתי מותר לנדנד למשתמשים אפרופו הודעות העדכון המעצבנות של Windows.
  

שבוע טוב לכולם, חופשי מדאגות ותותים שלמים. 

עוד גלמור בבלוג חורים ברשת . כתבו לי: gal.ynet כרוכית gmail.com