החשוד "לא נראה פדופיל" לחוקרת, והתיק נסגר

מדי כמה ימים אנו מתבשרים על הרשעה או עונש מאסר כבד שנגזר על פדופיל שביצע עבירות מין בילדים, ונדהמים כל פעם מחדש משכיחותן של פרשות כאלה. אך האמת העצובה היא כי זהו רק קצה הקרחון: למעשה, רק מיעוט קטן מהמקרים מגיע לכדי העמדה לדין, בעוד מאות ואלפי מקרים כלל אינם מדווחים לרשויות ונותרים כשלדים בארונותיהן של המשפחות.

אך הבעיה אינה רק המשפחות שמעדיפות לקבור את הפרשות האפלות - לעתים קרובות מדי, גם כאשר מוגשת תלונה, גלגלי הצדק אינם מצליחים להביא את העבריינים על עונשם. למעשה, על כל פדופיל שעומד לדין, יש עשרות שהתיק בעניינם נסגר. בחלק מזערי מהמקרים אמנם מתברר שמדובר בתלונת שווא, אך ברובם המוחלט, לא ניתן להגיע להעמדה לדין למרות חשדות סבירים שהעבירות אכן בוצעו, והעבריינים מסתובבים חופשיים בעוד שהילדים הנפגעים ובני משפחותיהם מרגישים מובסים ומושפלים. ללא תמיכה, הם נאלצים לטפל במצבם ההולך ומידרדר של ילדיהם הפגועים, מתחננים לעזרה במישור הנפשי ובמישור המשפטי - שרק לעתים נדירות מגיעה.

מקרה אחד כזה הוא המקרה של ב'. היא כבר כמעט בת 12, אבל החיים שלה נעצרו כשהיתה בת שמונה. ב' טוענת כי בן זוגה של אמה נהג לאנוס אותה לאורך תקופה של יותר משנה, אולם התיק בעניינה נסגר משום שמצבה הנפשי הקשה עליה למסור עדות במשטרה. זאת, אף שחוקרת הילדים התרשמה כי אכן עברה התעללות מינית. כעת, שלוש שנים אחרי סגירת התיק, מבקשת אמה של הילדה, בעזרת מרכז נגה למען נפגעי עבירה, לפתוח אותו מחדש, בין היתר לנוכח עדויות חדשות: יומן שכתבה הילדה ובו תיארה את חוויותיה, וחוות דעת של פסיכולוגית שטיפלה בה.

רצה "לספק את סקרנותה"

ההתעללות המינית בב', מצד בן זוגה של אמה, נמשכה לפי החשד יותר משנה. הילדה אזרה אומץ לספר עליה לאמה רק כשזו סיפרה לה שהיא שוקלת להיפרד מבן הזוג. בשיחת חולין בינהן, לאחר שחזרו מסרט, סיפרה לה הילדה כי בן הזוג אונס אותה, מבצע בה מעשי סדום ומעשים מגונים.

"באותה שיחה היא שאלה אותי אם אני זוכרת ששמתי לה מגבונים בתיק כי היא אמרה ששורף לה", נזכרת האם בשיחה עם ynet, "ואז היא אמרה שלא בגלל זה היא ביקשה מגבונים, אלא שבעצם היא ניסתה לרמוז לי שבן זוגי לשעבר 'עושה לי דברים'. שאלתי אותה על איזה דברים היא מדברת, והיא סיפרה לי על המעשים הקשים שהוא עשה לה כשאני הלכתי לישון או בזמן חופשות, או בצהריים כשהוא היה מגיע הביתה. היא תיארה את המעשים שאני לא יכולה לחזור עליהם והיא אמרה שזה היה לעתים קרובות".

בן הזוג הכחיש את הטענות. "ניסיתי לראות מה הוא יאמר, והוא הודה שהם התקלחו ביחד", מספרת האם. "הוא אמר לי, 'לא חשבתי שזה כזה חשוב, רציתי לספק את יצר הסקרנות שלה'. אמרתי לו מה היא סיפרה לי, והוא השיב, 'שתתבייש לה' וכעס מאוד. אני נבהלתי מהתגובה שלו, התקשרתי לחברה ואמרתי לה שהוא רק התקלח איתה, והלכתי לישון. בחמש בבוקר נפל לי האסימון, ובבוקר כבר הייתי במחלקת הרווחה. משם הכל הועבר למשטרה".

"הוא לא נראה כזה"

גם האם נחקרה, וכן חברתה, שהיתה גם היא עדה לסיפוריה של הילדה. בהמשך זומן גם בן הזוג החשוד כדי למסור את גרסתו. הוא הכחיש הכל ושוחרר, מבלי שנעצר. באחת הפעמים שבאו האם וחברתה להיחקר, פגשו בחוקרת שחקרה את החשוד, שאמרה להן: "אני חקרתי אותו, והוא לא נראה כזה".

לאחר מכן הועבר התיק לפרקליטות מחוז תל אביב, שם הוחלט על סגירתו, מחוסר ראיות. בפרקליטות הוחלט כי לנוכח מצבה הנפשי של הילדה, היא אינה יכולה להעיד, ולכן אין טעם להביא את התיק לבית המשפט.

"סימני אמת פנימיים"

לדברי האם, גם כיום, שלוש שנים לאחר חשיפת המעשים, ב' עדיין נמצאת במצב נפשי קשה, ולאחרונה אף כתבה מכתב התאבדות. "היא זועקת לעזרה", אומרת האם, ומוסיפה כי ב' אף כתבה יומן שבו היא מתארת חלק מהמעשים שהוא ביצע בה.

בצר לה, פנתה נ' למרכז נגה למען נפגעי עבירה בקריית האקדמית אונו. המרכז פנה בשמה למחלקת העררים לפרקליטות המדינה, בניסיון להביא לפתיחת התיק מחדש ולהעמדתו לדין של החשוד. בין היתר נכתב בבקשה כי מחקירתה של הילדה עולים "סימני אמת פנימיים וחיצונים המוסיפים ומחזקים את מהימנותה, כאשר גם מצבה הנפשי הקשה מהווה ראיה".

אנשי המרכז דורשים להתייחס גם למצבה הנפשי המפוחד של הילדה בזמן חקירתה במשטרה, שהתבטא בבכי ובהתפרצויות רגשיות. כן מתייחסים כותבי המכתב לטיפול פסיכולוגי שעברה הילדה מאז. בחוות הדעת של הפסיכולוגית שטיפלה בה, היא ציינה כי הילדה סובלת מחרדות, ובמהלך הפגישות עמה היתה בטוחה כי הפוגע נמצא מחוץ לדלת. גם בביתה, מפחדת הילדה שהוא נמצא מתחת למיטתה.

"אנחנו נוהגים להגיש עררים רק במקרים נדירים מאוד, מכיוון שעררים לא מתקבלים בדרך כלל", אומרת ל-ynet ד"ר דנה פוג'ץ', ראש מרכז נגה. "אבל זה מקרה שבו התיק חייב להגיע לבית המשפט. מדובר פה בכשל מערכתי, ולא כשל של רשות בודדת. לטענתנו, אין עדיין מספיק הכרה באופי המיוחד של הפגיעות בילדים וביחס המיוחד שהן דורשות. בתיק זה הילדה קראה לעזרה ודיברה עם הקרובים לה, שעדותם היא בהחלט ראיה".

ד"ר פוגץ' אינה מקבלת את הטיעון לפיו עדיף לסגור את התיק כדי למנוע מהילד את טראומת העדות בבית המשפט. "דווקא מתוך רצון להגן על הילדים, המערכת פוגעת בהם, בכך שהיא סוגרת את התיק. קיימות כיום דרכים להקל על ילדים את חוויית העדות, לרבות העדה שלא בנוכחות הנאשם ולא באולם בית המשפט. אנחנו קוראים לחוקרי הילדים לנסות ולקדם דרכי העדה אלו במקרים כגון זה, וקוראים למשטרה לחקור חקירות ממצות ורחבות היקף בתיקים כאלה שהם 'קטנים' לכאורה".

מלשכת דובר משרד המשפטים נמסר כי הערר נמצא בטיפול, ועדיין לא התקבלה החלטה בעניין.