עוזבים את המקלט
קבוצה חברתית בארה"ב משכנעת מדי שנה עשרות מיליונים לכבות את המקלטים למשך שבוע ימים. הייתם מוכנים להשתתף בניסוי? גדי סוקניק, אושרת קוטלר-בנגל וגולן יוכפז לא מתנגדים
הטלוויזיה, אין זה סוד שמור, הפכה כבר לפני שנים רבות לחלק מהחוויה התרבותית ולמרכז השיח החברתי של מיליארדי הצופים בה, בכל העולם. גם אותו "כפר גלובלי" עליו מדברים לא מעט בשנים האחרונות, התגבש לא מעט בזכות המקלט המלבני הנמצא כמעט בסלון של כל בית. ודווקא בשיא הצלחתה של הטלוויזיה, עם הפיתוחים הטכנולוגיים החדשניים, יכולת הצפייה אונליין וההורדה (בין אם חוקית ובין אם לאו) מהאינטרנט, יש מי שמבקש לעשות לתופעה הזו סוף, ולו לשבוע אחד בלבד.
האם גם אתם מסוגלים להתנתק? (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
היום (ב') נפתח בארה"ב ה"Turnoff TV Week", שבוע כיבוי הטלוויזיה שיוזנק באירוע רב משתתפים שייערך בתוך אחת מחנויות הספרים "Barnes & Noble" בניו-יורק.
רוברט קסטן, נשיא "המרכז למודעות זמן הצפייה" בארה"ב הנמנה על מארגני השבוע הזה, הביע לקראת האירוע כי לא פחות מ-20 מיליון איש ברחבי ארה"ב ואף מחוצה לה יקחו חלק בשבוע נטול הצפייה.
זו תהיה הפעם ה-15 בה מבקשים אותם ארגונים - מרביתם ללא כוונות רווח, לסגור לנו את הטלוויזיה. כבר בפעם הראשונה בה הם עשו זאת, ב-1994, דיווחו המארגנים על הצלחה, שהלכה והתעצמה עם השנים והפכה לאירוע המוני של "הפגנת מחאה פרטית" על ידי הצופים - גם הקבועים שבהם.
המטרה, כך על פי אותם מארגנים, גדולה מסגירת הטלוויזיה. לדבריהם, במקביל לכיבוי המקלטים "אנו צריכים לדאוג לעצמנו - ואף יותר מכך לילדינו, לפעילויות אלטרנטיביות". את חלקן הקטן הם אלה שמארגנים ברחבי ארה"ב, וביניהן תחרויות בניית פאזלים, משחקי ספורט שונים ועוד. בכך הם מבקשים ליצור עניין ו"לפתוח את הראש" לבטטות הכורסא, בתקווה שימשיכו באותן פעילויות גם לאחר שיפתחו בחזרה את המקלטים.
לפעילות השבועית, שתחל כאמור היום ותסתיים ב-26 באפריל, הצטרפו עד עתה תומכים מקנדה ומבריטניה, כמו גם גופים דוברי ספרדית בארה"ב, שמטרתם לבקש מהקהל הרב שדובר השפה בארה"ב להצטרף למחאה.
&91;3&93;_gd.jpg)
פרס והפאנל ב"סיעור מוחות". גם הוא לא מכבה את המקלט (צילום: ערוץ 1)
לישראל, עדיין לא הגיעה תנועה דומה ואף ארגון חברתי או מחאתי לא לקח על עצמו פרויקט דומה. עם זאת, נשמעו לא פעם בעבר הצעות לקיום שבועות או ימים דומים, בין היתר על ידי נשיא המדינה שמעון פרס שאמר רק בפברואר השנה, בפתח יריד הספרים הבינלאומי בירושלים "אפשר לכבות את הטלוויזיה ולקרוא ספר". חודשיים אחרי, כמו שכולנו יודעים, מצא את עצמו הנשיא פרס אף הוא מנחה תוכנית טלוויזיה שבועית בישראל.
סוקניק: מוכן, לשבוע אחד בלבד
ומה חושבים מגישי הטלוויזיה הישראלים על החשכת המסך המוצעת? גדי סוקניק, מגיש "אנשי היום" בערוץ 2, אומר שהתארגנות שכזו לא יכולה לקרות בארץ. "הוּכח שאת הישראלים קשה עד בלתי אפשרי לסחוף ביוזמות צרכניות והתאגדותיות. סיבה נוספת היא מפני שהאופי הישראלי די מאלתר ומחפש איפה המילכוד.
"ישראל עדיין נמצאת במסע עמוק אל תוך החומרנות ואני לא רואה אותה נחלצת מכך באחת. לאמריקאים יש מודעות צרכנית גבוהה, והם נהנים ממסורת בתחום הזה. אם לא יהיה פיצוי חומרי - לא יעשו זאת כאן, בדיוק כמו ניסיון החשכת האורות. בשביל ליצור מסורות שכאלה צריך שלווה הרבה יותר גדולה, ואצלנו יש הרבה לחץ. רוב המאמצים הולכים להישרדות. גם אם לא ככה בפועל, זו התחושה. המחשבה היא בסגנון 'עזבו אתכם באמא שלכם, אני עובד קשה ותנו לי לראות טלוויזיה'. כשאתה חושב על הלחם והמים והתרבות הבסיסית, אז אין אנרגיה ליוזמות חלוציות והן לא נענות על ידי המיינסטרים".
היית מצליח להסתדר שבוע בלי?
"לדעתי זו יכולה להיות יוזמה ברוכה וכיף לא נורמלי. מעין יום כיפורים כזה שגורם לך לעצור ולחשוב. ויפאסנה. גם אמיתית וגם טלוויזיונית. האמת שעוד לא ניסיתי את זה, זה נחמד, אבל רק אם יבטיחו לי שזה לא ליותר משבוע אחד".
אושרת קוטלר-בנגל: "עדיף גל שקט"
"דעתי הלא אחראית, כמי שמתפרנסת מטלוויזיה היא שכמובן שבוע כזה הוא שבוע נחוץ, כל עוד שיתחיל ביום ראשון בבוקר ויסתיים במוצ"ש בשמונה בערב", צוחקת אושרת קוטלר-בנגל, מגישת מהדורת "חדשות השבת" בערוץ 10.
"וברצינות, זהו רעיון מצוין. אני לא חושבת שזו בעיה במדינה שהקיום שלה הוא בטחוני-היסטרי, נגדיר את זה כך. אפילו במקום כמו ישראל אין בעיה להתנזר מטלוויזיה".
לקוטלר-בנגל יש גם רעיון מקורי: "אולי אפשר לייצר משהו כמו הגל השקט, שום דבר לראות בטלוויזיה אלא במקרה שמתחילה מלחמה, ואז תוכל להתחבר ולצפות. באופן אישי, גם ככה אני בקושי רואה טלוויזיה. רואה רק מה שאני חייבת, בעיקר חדשות, תחקירים - בעיקר לצרכי מעקב. הטלוויזיה לא נחוצה לי באופן אישי".
מה היית עושה בזמן הפנוי ששבוע כזה היה מאפשר?
"הייתי רואה יותר סרטים בקולנוע. אין לזה תחליף בעיניי. שום סרט בטלוויזיה לא ידמה לסרט על מסך הגדול. הייתי קוראת יותר ספרים. אם היה מתפנה לי זמן לכתוב, הייתי כותבת בעצמי, פרוזה כמובן ולא איזה תסריט טלוויזיוני, יוצאת ליותר הופעות ומבלה יותר זמן עם הילדים".
יוכפז: "גם ככה כמעט ולא צופה"
עורך ומגיש הטלוויזיה והרדיו, גולן יוכפז, מעיד על עצמו שהוא כמעט ולא צופה בטלוויזיה. "מבחינתי זה רק כלי עבודה, הזמן שבו אני צופה במסגרת שעות הפנאי הוא נדיר. אני צופה רק בתוכניות מאוד מסוימות. רק בענייני עבודה, ובעיקר בחדשות ובדוקומנטרי".
אז היית מסתדר בלי.
"אפשר להסתדר מצוין בלי ההתמכרות, אבל לא בכלל בלי טלוויזיה. בוודאי שלא צריך להפוך אותה לרהיט המרכזי בחדר ולא לדת ההמונים החדשה של המאה ה-21. לפעמים זו התחושה, שהטלוויזיה חודרת לחיינו ומשפיעה עליהם הרבה יותר ממה שהיא צריכה. ואני לא מסיר אחריות - לנו אנשי התקשורת יש אחריות בהפיכת הטלוויזיה למפלצת, שלפעמים ידוע שקשה גם להשתלט עליה".
(בהכנת הכתבה השתתפו עמית קוטלר, ערן בר-און וקרן נתנזון)
