250 הגדולות בבורסה: היה יכול להיות גרוע יותר
תמונת מצב: רווחי החברות צנחו, תזרים המזומנים שלהן עלה, מצבת העובדים רשמה עלייה מינורית וההפרשה לחובות מסופקים זינקה ב-90%
האם שווי החברות הציבוריות ירד מהר מדי והרבה מדי מאז השיא שנרשם באוקטובר 2007? זו השאלה שמעסיקה היום יותר מכל את מנהלי ההשקעות והאנליסטים. כולם ניזונים מדיווחיהן של החברות המובילות בבורסה שסיכמו את אחת השנים הגרועות בתולדותיהן. ואכן, מבדיקה ראשונה מסוגה שערך "כלכליסט" ושסוקרת את דו"חותיהן של 250 החברות הגדולות בבורסה עולה כי מצבן של אלו לא מזהיר, אולם לכאורה גם לא נורא.
הרווחים אמנם צנחו אך תזרים המזומנים מפעילות שוטפת, אולי הנתון המשמעותי ביותר בבחינת חברות - דווקא עלה, מצבת העובדים של המעסיקות הגדולות בקרב החברות הציבוריות רשמה עלייה מינורית ב-2008 וההפרשה לחובות מסופקים אמנם זינקה ב-90%, אך במספרים אבסולוטיים מדובר עדיין במספרים קטנים יחסית.
החברות הישראליות החלו להרגיש את הפגיעה בעסקיהן במחצית השנייה של 2008, ורבות מהן העדיפו שלא לנקוט צעדים חריפים מדי, לפחות עד אשר יחושו את הצונאמי מלטף את כפות רגליהן. ככל שחלפו החודשים והקברניטים הבינו שהמשבר לא הולך לחלוף בקרוב, הם שינו את דפוסי הפעולה והחלו להוציא לפועל את תוכניות המגירה שאותן קיוו לגנוז.
רבעון ראשון בארה"ב: עלייה של 8% ברווחים
בארה"ב 500 החברות הגדולות הראו כבר ברבעונים השני והשלישי צניחה של 30%–40% ברווחים. השיא הגיע ברבעון הרביעי שבו עברו החברות מרווחים של 100 מיליארד דולר להפסדים של 180 מיליארד דולר. מהנתונים החלקיים לרבעון הראשון של 58 החברות שכבר פרסמו את תוצאותיהן בארה"ב יש כבר עלייה של 8% ברווחים.
התמונה בקרב חברות מדד ת"א 25 דומה, אם כי ממותנת יותר: ברבעון השני של 2008 ירדו הרווחים ב-21%, ברבעון השלישי הם כבר צנחו ב-38% וברבעון הרביעי הציגו החברות הפסד מצרפי של 2.7 מיליארד שקל לעומת רווח של 6.7 מיליארד שקל ברבעון המקביל של 2007. מה המסקנה? ששורת ההפסדים כבר סיפרה את סיפור המשבר הנוכחי אך השורות האחרות עדיין לא.
הפרשה לחובות מסופקים
כשלקוח לא עומד בתנאי התשלום לחברה, יש לה שלוש אפשרויות: היא יכולה לבצע הפרשה לחוב מסופק (כזה שקיים להערכתה ספק בגבייתו), היא יכולה להכריז עליו כחוב אבוד (כזה שהסיכוי להחזרו נמוך ביותר) והיא יכולה גם לא לעשות כלום. הגמישות החשבונאית הזו נקראת בעגה המקצועית - ניהול רווחים.משמעותה: לחברה יש יכולת לנהל את רווחיה לפי האינטרסים המשתנים שלה. כך, למשל, בשנה קשה, שבה ממילא ישנם הפסדים גבוהים, יעדיפו חברות רבות לבצע מחיקה אגרסיבית של חובות בדו"חות. החברות הישראליות, לפחות המפרישות הגדולות שבהן, מעדיפות דווקא את האפשרות השלישית, לפיה יעדיפו לדחות את המחיקה בהנחה שהלקוח שלא משלם יתאושש והבעיה תיסגר מתחת לרדאר של המשקיעים.
מצבת העובדים
העלייה במספר העובדים בשנת 2008 בקרב המעסיקים הגדולים אולי לא משקפת את תמונת המצב האמיתית, שכן צפויים עוד גלי פיטורים גדולים ב-2009. החברות העדיפו לדחות את הקץ בכל הנוגע לנושא הרגיש של פיטורי עובדים, שנתפסים בארץ כסימן מובהק של חולשה, של חוסר רגישות או של אוטיזם חברתי. רבות מהחברות העדיפו להימנע משימוש בסנקציה הזו, ולחלק מהן לא תהיה ברירה וגם הן ייאלצו להשתמש בגרזן הפיטורים.
תזרים ורווחים
אם יש משהו טוב שעשתה החלת שיטת החשבונאות האירופית ה-IFRS על החברות הישראליות, זו החובה שלהן לבצע התאמה של נכסים פיננסיים ושל נכסי נדל"ן לשווי השוק שלהם. חלק ניכר מההפסדים בשנה החולפת מיוחס לשיערוך כלפי מטה של נכסים לאור הקריסות בשווקים. בשיטת החשבונאות הקודמת עוד היינו עלולים להיקלע למצב שבו הנדל"ן מתרסק, מחירי ניירות הערך נופלים לרצפה והרווחים של החברות נמצאים בסימן עלייה.הפעם זה לא קרה וטוב שכך. התזרים מפעילות שוטפת דווקא השתפר. מניסיון העבר, התזרים והרווח לא יכולים להתנתק האחד מהשני לאורך זמן. בכל פעם שזה קרה לאורך שנים, כמו במקרה של אנרון למשל, ההסבר היה תרמית בדו"חות.
בחברות הישראליות זה כנראה לא המקרה, בטח לא כשמדברים על כזו כמות של חברות, אולם אין ספק שההתאמה בירידה בתזרים המזומנים של החברות הציבוריות תבוא. הנקודה המעודדת היא שיש להן מאיפה לרדת.
לפנייה לכתב/ת 
