שתף קטע נבחר

גם גברים מעוניינים באהבה ובשאר טובות הנאה

חבריי ואני מעוניינים באשת חלומות, כזו שתאהב אותנו כמו שאנחנו, תהיה חברת הנפש שלנו, תבין אותנו ללא מילים, תכבד אותנו, תאפשר לנו מעוף ומרחב אישי להתפתחות. תגובה

מכתב פומבי זה הוא תולדה של שוטטות לילית ב-ynet, שבמהלכה נתקלתי לתדהמתי ברשומה קטנה, "הוריה שילמו, והיא התחתנה בהרדמה מלאה", שעוררה בקרבי רגשות עזים. חירות עלמתי, קראתי בשקיקה את מילותייך העדינות והלוחשות כגחלים של אש, והריני לומר לך בזאת כי אינך לבדך במציאות קיומית זו של "רווקות בתולית".

 

אני רווק באמצע שנות ה-20 לחיי, סטודנט לעבודה סוציאלית, מסייע לאוכלוסיות מגוונות ושואף להקים בעתיד בית חם, מעון לילדי רחוב ולבני נוער שננטשו על-ידי הוריהם, או ברחו מהבית מסיבות שונות. ראיתי לנכון להוציא לאור את דבריי אלו כדי לזרות אור על הפן האישי שלי ואולי גם על הזווית הגברית הכללית.

 

בראש ובראשונה, אני אמן, ואני רואה את עצמי כחוקר-אוטודידקט של עולמות הרוח, התודעה והקיום האנושי ביקום הכוכבים. כפועל יוצא מדרך חתחתים זו, קיומי מאופיין בבדידות מסוימת (או שמא ראוי לכתוב "לבדוּת", אם כי אינני אוהב מילה זו) ובאורח חיים נזירי, שאמנם מכוון כולו אל-על, אבל מעוגן בגשמיות.

 

נכון לכתיבת מילים אלו, חוויתי מערכת יחסים אחת בלבד בחיי, שגם היא (אבוי!) נמשכה פחות מחודש ימים. מילות הפרידה מבת-זוגי דאז, שלא ראתה בעין יפה את הנתיב בו אני פוסע, היו: "אם לא תוכלי לאהוב את הבזוי הנשכח, לו בחלומי תבואי!". המילים הכה נוגות האלה, שמבטאות יותר מכל את רחשי לבי, הושמעו בזעקה מהדהדת על גבעה קסומה וירוקה למדרונות גוש שגב. בפעם הראשונה בחיי חשתי מעין שבר פנימי, שבירת הכלים ממש, ובמשך שעה תמימה הבעתי את עצמי בדמעות מתוך מצולות הרגש, כפי שמעולם לא עשיתי בנוכחותו של בן אדם אחר, לא כל שכן בת אדם.

 

האם קיימת חיה כזו, אהבה ללא תנאים?

כך הסתיים קשר טראגי זה, שגם הוא, על-אף רגעי חסד ויפעה אחדים, לא היה בבחינת אהבת אמת כל-עיקר. וכי מהי אהבת אמת? האם קיימת חיה כזו, אהבה ללא תנאים? שאלות ברומו של עולם, לא פחות מכך.

 

גם אני וחבריי, הגברים ברי-הדעת והשפויים (ארשה לעצמי לסנגר רגע לטובת זן נכחד זה), מעוניינים באהבה, בהכלה וביתר טובות הנאה (במובן החיובי וההדדי של הביטוי). אני מחסיר פעימה מלבי בכל פעם שאני שומע עד כמה נשים הן רגישות, עדינות, שבירות וכיוצא בזה. אמנם, הדבר נכון, במידה מסוימת. אבל גם ההפך הוא נכון עד מאוד.

 

למגינת לבי ולבם של יתר הגברים השפויים עלי אדמות, נכון הדבר שלאורך ההיסטוריה נשים סבלו מדיכוי, מאלימות ומהתעללות. אבל הטרגדיה היא הדדית, כפולה ומכופלת. הרי תמיד מדובר בדינמיקה, באינטראקציה הדדית. כשהנשים מדוכאות, גם הגברים מדוכאים – משועבדים לפחדיהם, לשדים שלהם, ולרגשי הנחיתות שלהם.

 

גם חבריי ואני מעוניינים באשת חלומות – כזו שתאהב אותנו כמו שאנחנו, תהיה חברת הנפש הכי אינטימית שלנו, תבין אותנו ללא צורך במילים, תכבד אותנו עד בלי די, תאפשר לנו מעוף ומרחב אישי להתפתחות, ועוד היד נטויה. וכמובן, אנחנו מעוניינים בזוגיות שוויונית עד כמה שאפשר, אם כי אני בהחלט סבור שאשה היא אשה וגבר הוא גבר. שוויון אמיתי ואותנטי יכול להתקיים רק מתוקף אקסיומה זו. 

 

כולם ראויים לאהבה עצמית ולאהבה מצד הזולת

אני גורס שכל עוד הנשים אינן נשים, והגברים אינם גברים – ימשיכו מאבקי הכוח וההישרדות. אשרי אלו שמצאו אהבת אמת ומאושרים בחייהם הזוגיים. ואנחנו, הרווקים, נמשיך לתור את הארץ ויקום הכוכבים בחיפושים מייגעים.

 

אבל חשוב לשמור על הגחלת ולא לשקוע במרה שחורה. החיים קצרים ויקרים מכדי לבטלם בהינף יד. מורכבים יותר או פחות – כולם ראויים לאהבה עצמית ולאהבה מן הזולת. ראויים לאהוב וראויים לכך שיאהבו אותם. ואני מאמין, בכל לבי, שעל אף הכאב ושברון הלב שכרוכים פעמים רבות בחיפושים אחר בן/בת זוג – הדבר אפשרי, כל עוד אין אנו מאבדים את התקווה, אלא נשארים פתוחים בלב ונפש לחוויות ולהתנסויות חדשות. כמו שאמרו חכמינו: You Just Never Know. אין לדעת מה יילד יום.

 

לכשעצמי, גישתי כלפי הזוגיות היא בלתי מתפשרת משהו, אבל גם רומנטית מאוד. אני בהחלט מאמין בקיומה של אשה שתאהב ותכבד אותי באופן אינסופי ואני אותה, כמובן. התברכתי בחברי נפש נפלאים ויקרים, ואין סיבה שלא אמצא חברת נפש שתהיה גם בת-זוגי לחיים. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
כל עוד לא מאבדים תקווה, זה אפשרי
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים