ומי לא יסבול? עובדי המגזר הציבורי
ראש הממשלה מבהיר מעל כל במה כי יש צורך בביצוע רפורמות וביטול עיוותי מס. באותו זמן, המלצת בכירים באוצר לביטול סעיף "הוצאות רכב" בהסכמי עבודה של עובדי מגזר ציבורי, לא זוכה לתמיכה - ולא תמומש
למרות התנגדות בכירים במשרדי הממשלה ובנק ישראל, עובדי המגזר הציבורי ימשיכו ליהנות מהכרה בהוצאות רכב. בזמן שברקע נשמעות הצהרות ראש הממשלה ושר האוצר בדבר הצורך לבצע רפורמות מבניות במשק ולבטל עיוותי מס, נראה כי במשרד האוצר נמנעים מלגעת באחת הפרות הקדושות של המשק הישראלי: ההכרה בהוצאות רכב הכלולה בהסכמי השכר של עובדים במגזר הציבורי. זאת, למרות שבכירים באוצר, בבנק ישראל וברשות המסים, מביעים תמיכה פומבית בביטולה.
הסיבה העיקרית לחששם של אנשי האוצר מעיסוק בסוגיית הוצאות הרכב, היא ההתנגדות הגלויה והתקיפה של הסתדרות העובדים לפתיחת הסכמי השכר במשק. ראשי ההסתדרות הבהירו בעבר, כי יתנגדו למהלכים חד-צדדיים שעלולים לדעתם לפגוע בעובדים. כדאי לזכור כי יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, משתתף בדיוני התקציב לשנים 2009-2010, הנערכים בימים אלה. סיבה חשובה נוספת נוגעת להערכה כי כל שינוי בהסכמי השכר, כמו זה הכרוך בהחלפת הוצאות הרכב בתשלום אחר, ידרוש הגדלה ניכרת של הוצאות המדינה.
ראש הממשלה ושר האוצר מציגים את תוכנית "בלימה ותנופה" (צילום: משה מילנר, לע"מ)
הממשלה נגד עצמה
על-פי מדיניות השכר הנהוגה זה שנים רבות במגזר הציבורי, חלק ממשכורתם של העובדים ניתן עבור שימוש ברכב. גם אם הרכב אינו משמש לצורכי עבודה, וגם במקרה בו העובדים אינם משתמשים בו כדי להגיע למקום עבודתם. למעשה, "הוצאות רכב" ניתנות לכל מי שמוכיח כי בבעלותו רכב פרטי, וכי הוא מחזיק ברישיון נהיגה בתוקף. יש לציין כי לרוב, שכרם של עובדים המשתמשים בתחבורה ציבורית נמוך יותר, וזאת מאחר שהחזרי הנסיעות שהם מקבלים נמוכים משמעותית מהתשלום בגין הוצאות הרכב.בדו"ח שפרסם בנק ישראל ביוני 2008, נקבע כי ההכרה בהוצאות הרכב מעודדת עובדים במגזר הציבורי לרכוש מכוניות פרטיות. זאת, בניגוד למדיניות הממשלה המוצהרת, לפיה יש לפעול לצמצום השימוש ברכב פרטי, ובכך להביא לצמצום הנזקים הנלווים - זיהום אוויר, תאונות דרכים ועומסי תנועה. "הטבת השכר הנוכחית מעודדת רכישת רכב, באופן שלא קשור לתועלת שהעובד יפיק ממנה... מצד אחד, היא (הממשלה) מנסה לעודד מעבר מתחבורה פרטית לציבורית, ומהצד האחר היא חתומה על הסכמי עבודה המתמרצים רכישת רכב פרטי".
גם ועדה בין-משרדית, שניסחה תוכנית לעידוד השימוש בתחבורה ידידותית לסביבה, קבעה כי יש לשנות את הסכמי השכר הקיימים. "מוצעת המרת תשלום הוצאות רכב... בתשלום שכר בשם אחר, שלא יחייב החזקת רכב על-ידי העובד. באופן זה, תינתן לעובד יכולת הבחירה... מבלי ששכרו יפגע".
"התשלום הוא פיקטיבי"
יש לזכור כי ביטול ההכרה בהוצאות רכב לא נועד רק לצמצם את הפגיעה באיכות הסביבה. במקרים רבים, התשלום עבור הוצאות רכב אינו נכלל בחישובי הפנסיה לה זכאים העובדים. כך עלול להיווצר פער משמעותי בין המשכורת אותה מקבלים עובדי המגזר הציבורי, והקצבה החודשית אותה יקבלו עם פרישתם.את ההתייחסות החשובה ביותר לעניין זה נתנה לפני יותר מ-10 שנים, שופטת בית המשפט העליון לשעבר, דליה דורנר. בפסיקה בעניינה של עתירה שהוגשה על-ידי עובד עיריית תל-אביב, שביקש כי הוצאות הרכב יוכרו בחישוב הפנסיה שלו, כתבה דורנר: "תשלום בגין 'החזר הוצאות נסיעה' לעובד שאיננו נזקק לנסיעות ברכבו לצורך מילוי תפקידו, מוכיח כי סיווג התשלום הוא פיקטיבי... כדי להבטיח את הגשמתם של הדינים הקובעים את זכויות העובדים, ובתוכם חוק הגמלאות, יש להקפיד על שלילת תוקף מחוזים למראית-עין, המבקשים לעקוף דינים אלה".
למרות שבסופו של דבר נדחתה עתירתו של עובד העירייה, דורנר - שפסקה לטובתו אך נותרה בדעת מיעוט - קבעה כי הסכם השכר הכולל הכרה בהוצאות רכב, פוגע בזכויותיו הבסיסיות של העובד. גם השופטת דורית ביניש, שפסקה נגד העובד, ציינה כי "קשה להתעלם מכך שהעניין שבפנינו חשף פעם נוספת את העיוותים ששיטת השכר יצרה, בנותנה עידוד לעקיפות חקיקה שנועדה להגן על העובד ועל זכויותיו".
לפנייה לכתב/ת 
