הלב של יהודה בן ה-12 וחצי ממשיך לפעום אחרי מותו
בחידון התנ"ך העולמי הבוקר חדה משפחת ברוקנר חידה מיוחדת לזכרו של בנם יהודה שנפטר בפתאומיות לפני שנה בגיל 12 וחצי, ואבריו שנתרמו הצילו חיים של שישה אנשים. אחותו בת ה-14 תפארת: "אחי שרק חיפש לתת לאנשים, היה מתגאה בכך שתרמנו את איבריו"
זה אמור היה להיות עוד יום של כיף בבריכה המקומית בישוב קדומים. יהודה ברוקנר השתובב עם חבריו כשלפתע נחלש, החוויר ואיבד את הכרתו. רופא מקומי שבילה אותה עת בבריכה ניגש אליו והחל בפעולות החייאה עד להגעת צוות ניידת טיפול נמרץ של מד"א.
יהודה הובהל בתוך דקות לחדר המיון של ביה"ח שניידר בפתח תקווה שם ייצבו הרופאים את מצבו. אולם כבר אז היה ברור כי מצבו אנוש. יהודה הועבר לבדיקת CT שהראתה כי לקה בשטף דם מוח פתאומי אותו לא היה ניתן לצפות.
יהודה ברוקנר ז"ל. "ניתנה לנו הזכות לומר מילות פרידה"
במשך שלושה ימים סעדה משפחתו את יהודה, כשפני הרופאים אומרים את שלהם: כל הסימנים מעידים כי יהודה סבל מנזק מוחי בלתי הפיך והוא מצוי במוות מוחי. "היו לנו שלושה ימים להיפרד ממנו", משחזר אביו, צבי ברוקנר, "היו אלה ימים קשים מנשוא. אבל ידענו שניתנה לנו זכות שלא ניתנה לכולם, לומר לו מילות פרידה".
אבריו של יהודה הצילו חיים של שישה
לאחר שהובהר כי יהודה שרוי במוות מוחי וכי אפסו הסיכויים להצילו, ותוך שהם נפרדים מבנם הקטן, נפגשו עם המשפחה מתאמי ההשתלות, אשר הציגו בפניהם את הבקשה לתרום את איבריו. לאחר שהביעו את הסכמתם לתרום את איבריו, נערך מרתון השתלות בסיומו זכו שישה ישראלים בחיים חדשים בזכותו, ושניים נוספים קיבלו מאור עיניים בזכות הקרניות שהושתלו בהם מתרומתו של יהודה ז"ל.
"המחשבה לתרום את איבריו עלתה בי כבר לאחר שהובהר לנו שהוא נמצא במוות מוחי" אומר צבי, "כינסנו את כל המשפחה, רבנים ורופאים, הצגנו את הנושא, עלו שאלות, ולבסוף לא היה לנו ספק שאנו רוצים לראות את איבריו פועמים באנשים חיים".
- לא היססתם בסוגיה לאור חילוקי הדעות בקרב רבנים?
צבי: "הייתה לנו תמיכה מוחלטת של הרבנים שעודדו אותנו לעשות את הדבר הנכון הזה. לכל אורך התהליך הם הבהירו שזוהי מצווה מאוד גדולה, וזה מה שחיזק אותנו מאוד ללכת ולהסכים. אנחנו בתור מאמינים, רואים את השתלשלות העניינים בתור השגחה מהשמים. כל מה שקרה בכל התהליך הזה. אנחנו רואים שזו זכותו של יהודה שיכולנו לתרום".
- היו לכם התלבטויות?
צבי: "אין כאן שאלת התלבטויות. זוהי הצלת חיים נטו, וזה גם מסר דתי מאוד חשוב לכולם שבא מכוח התורה, זוהי ירושה יהודית, כך אני רואה את זה. מדובר באלמנט שמחזק את החברה שלנו, הנתינה, וזה המסר שאנחנו רוצים להעביר ביום העצמאות. יש המון נשים שתרמו את איברי יקיריהם, וכשקורה הדבר, זה מחזק ונותן כוח ברגעים הקשים כל כך הללו. תרומת איברים נראית לי כמו מושג בגמרא הקרוי פשיטא – דהיינו, אין כאן שום קושי או התלבטות".
יהודה ז"ל (מימין) עם אחיו אפרים ואחותו תפארת
"יהודה היה ילד מלא שמחה" מספרת תפארת ברוקנר, אחותו בת ה-14 של יהודה, תלמידת כיתה ח' מהישוב קדומים. "הוא היה ילד מאוד שמח, אהב לטייל בארץ. אנחנו גרים במקום עם הרבה ירוק וטבע וזה היה המקום הטבעי בשבילו. הוא היה צנוע מאוד, אבל יחד עם זה מאוד שובב, ואהב להשתובב איתנו, שלישיית האחים".
- איך הגבת כשהחליטה המשפחה לתרום את איבריו?
תפארת: "כשכינסו את כולנו ואמרו שתורמים את האיברים, לא הבנתי את המשמעות. לא הבנתי שהולכים לתת חיים לאנשים אחרים. רק בשבעה התחלתי להבין מה בעצם עשינו, ושמחתי על כך. יהודה היה רוצה בכך, הוא חיפש רק להעניק ולתת לאחרים".
- מה התחושה שלך שנה אחרי, כשאיבריו הצילו אחרים?
תפארת: "התחושה היא של שליחות, וזה מדהים. אני חברה של מושתלת הלב שלו, שפתאום יכולה לעשות הכל. היא בגילי, אנחנו נפגשות לפעמים ומדברות לפחות פעם בשבוע בטלפון, וזה נפלא לראות ילדה רגילה בזכות הלב של אחי שפועם בו".
- מה עובר לך בראש כשאת נפגשת איתה?
תפארת: "המפגש הוא תמיד מרגש. אני מרגישה שייכות אליה, מרגישה שמשהו ממשיך. אתה יודע שהאיברים שלו אצל המושתלים ואתה אומר לעצמך – יש משהו ממנו שממשיך בעולם הזה".
הבוקר (ד'), בחידון התנ"ך העולמי עלתה משפחת ברוקנר וחדה למתמודדים חידה, לזכרו של יהודה. "הוא היה איש שאהב ללמוד תורה", אומרת תפארת, "והוא היה גאה בנו. חשוב לי שידעו שלתת חיים זה דבר גדול ומדהים. ילד שהיה חולה ולא הולך לגן, פתאום יכול לעלות במדרגות ולשחק עם חברים. לתרום איברים לא קשור לדת, זה להציל חיים".
