שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    התביעה התיישנה? סוכן הביטוח יפצה

    מבוטחים רבים אינם ערים לתקופת ההתיישנות המקוצרת - שלוש שנים בלבד - מפספסים את המועד ומותירים בידי חברות הביטוח את מה שהגיע להם. פסיקה חדשה מלמדת שיעור חשוב את החברות והסוכנים, אך גם את הצרכנים

    באחד הלילות ביקרו פורצים בעסק של י' (שמו המלא שמור במערכת). המשטרה לא איתרה את הפורצים; בוודאי לא את שללם. תקוותו של י' נותרה חברת הביטוח הפניקס, שבה ביטח את עסקו.

     

    צר לנו, אמרו נציגי הפניקס ל-י', אינך זכאי לתגמולי ביטוח. הפורצים שלך לא הקפידו על קיום מצוות הפוליסה שלנו. הם לא הותירו אחריהם סימני פריצה, כפי שהפוליסה דורשת. עבודתם היתה נקייה מדי.

     

    שופטת בית-משפט השלום בראשון-לציון, ד"ר איריס סורוקר,  לא קיבלה את עמדת הפניקס. השופטת מצאה כי הפורצים דווקא הותירו סימני פריצה: הבריח של דלת הכניסה לעסק נותר עקום.

     

    כעת נתפסה הפניקס למועד שבו הגיש י' את תביעתו לבית-המשפט: שלושה חודשים לאחר שתמה תקופת ההתיישנות המקוצרת של שלוש שנים החלה בתחום הביטוח.

     

    להבקיע את חומת ההתיישנות

    וכאן יש להבהיר: המקור לתקופת ההתיישנות המקוצרת בתחום הביטוח הוא פרשנות בית-המשפט העליון לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח. בית-המשפט העליון יכול היה לפרש את הסעיף בהרחבה, לטובת ציבור צרכני הביטוח, כפי שפירשו אותו רבים משופטי המחוזי והשלום ברחבי הארץ.

     

    האחרונים קבעו כי סעיף 31 מחייב את המבוטח להגיש את תביעת הביטוח לחברת הביטוח תוך שלוש שנים. עדיין פתוחות בפני המבוטח דלתות בית-המשפט למשך שבע שנים, כנהוג ברוב תחומי המשפט האחרים.

     

    ואולם בית-המשפט העליון העדיף את הפרשנות המיטיבה עם חברות הביטוח. אם כן, דלתות בית-המשפט ננעלות בחלוף שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח. הטיפול בתביעת המבוטח על ידי סוכן הביטוח, ניהול משא ומתן, הצעות פשרה - כל אלה וכיוצא באלה אינם מאריכים את תקופת ההתיישנות.

     

    בארצנו, שלוש שנים חולפות כהרף עין. חברות הביטוח גם דואגות להוציא את נשמתו של המבוטח בבירורים אינסופיים, כדי שיחלפו להן, מבלי להרגיש, שלוש השנים. מבוטחים רבים, שאינם ערים לתקופת ההתיישנות המקוצרת, מפספסים את המועד ומותירים בידי חברות הביטוח את מה שהגיע להם. ההתיישנות המקוצרת משמשת לחברות הביטוח קרן שפע.

     

    שופטי הערכאות המבררות את תביעות המבוטחים ניצבים לעתים בפני מצב קשה. פרשנות בית-המשפט העליון מחייבת אותם לדחות תביעות מוצדקות. אותם שופטים בעלי מצפון ויושרה מחפשים כל דרך כדי להבקיע את חומת ההתיישנות.

     

    מבוטחים, פעלו בזריזות!

    כעת נחזור אל עניינו של י'. אין ספק, קבעה השופטת סורוקר, כי תביעתו של י' התיישנה. ואולם האם אין לסוכן הביטוח חלק בכך שהמבוטח הגיש את תביעתו באיחור, הקשתה השופטת. סוכן הביטוח הוא הגורם המקצועי; אין לצפות כי המבוטח ידע, מכוח עצמו, כי בתחום הביטוח קיימת התיישנות בפרק זמן קצר יחסית מן המקובל.

     

    אני מאמינה לסוכן, הדגישה השופטת, כי הודיע ל-י' על דחיית תביעתו על ידי חברת הביטוח. אך היה עליו לדווח לו על כך בכתב. קיימת חשיבות רבה לדיווח כתוב, המבהיר ברחל בתך הקטנה את עמדת חברת הביטוח, ואשר מזהיר את המבוטח ומחייבו להידרש לפעילות משפטית נמרצת - לפני שיחלפו שלוש שנות ההתיישנות. הסוכן לא רשאי היה להניח, כמובן מאליו, כי ברורה למבוטח תקופת ההתיישנות. כאמור, מדובר בדין מיוחד ובעניין מקצועי, אשר אין לצפות שההדיוט יהא מודע לו.

     

    עם זאת, הוסיפה השופטת, גם למבוטח יש תרומה בהתיישנות תביעתו. המבוטח נתן לזמן רב לחלוף עד אשר פנה לעורך-דין בבקשה לקדם הליך משפטי. יש להמריץ ניזוקים לפעול בסמוך לאחר קרות הנזק, ולא להשתהות ולהתעכב פרק זמן ארוך ובלתי סביר. נוסף על כך, אילו המבוטח היה מעיין בפוליסה, היה מגלה בה כי בתחום הביטוח קיימת תקופת התיישנות מקוצרת.

     

    בסופו של יום, אם כן, העמידה השופטת את שיעור אשמו התורם של המבוטח לגרימת ההתיישנות על 20%, וחייבה את הסוכן לשלם לו 80% מנזקי הפריצה.

     

    ניסיון להנהיג הגינות - לפי שעה, בטיוטה בלבד

    ואנו שואלים: האם לא מן הראוי היה להטיל דווקא על חברת הביטוח את החובה להזהיר את המבוטח כי תביעתו עלולה להתיישן תוך זמן קצר? הרי חברת הביטוח היא, כלשון השופטת, "הגורם המקצועי", לא פחות ואפילו הרבה יותר מאשר סוכן הביטוח. המבוטח נתן בחברת הביטוח אמון ורכש אצלה פוליסת ביטוח במיטב כספו. הוא סמך עליה כי דווקא בעת צרה תנהג עמו בהגינות.

     

    הגינות זו ניסה המפקח על הביטוח להנהיג בשוק הביטוח בחוזר, שהטיוטה שלו פורסמה בדיוק לפני שנתיים, תחת הכותרת כללים לבירור וליישוב תביעות. על פי החוזר, חברת ביטוח שלא מתריעה בפני מבוטחה בכתב, בצורה ברורה ובהבלטה מיוחדת, על מועד ההתיישנות הצפוי, נחשבת כמי שמוותרת על טענת ההתיישנות.

     

    אלא שלמרבה הצער, חוזר זה נותר עדיין בגדר טיוטה. חברות הביטוח מנהלות מול המפקח קרב מאסף כדי לצמצם או לרוקן מתוכן את החוזר הסופי. מכל מקום, טיוטת החוזר משקפת את המצב המשפטי על פי דיני הביטוח בארץ. אין כל סיבה שבתי-המשפט ימתינו לתיקון העוול שנגרם לאלפי מבוטחים, עד שהטיוטה תהפוך חוזר מחייב.

     

    הכותב הוא עורך-דין מומחה בדיני ביטוח ונזיקין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים