נכדו של רבין: למנוע הפגנות מול בתי אישי ציבור
שיקולים נכבדים תומכים בהצעת החוק הממשלתית החדשה - ושיקולים לא פחותים שוללים אותה. האם זו פגיעה בזכות יסוד, או בסך הכול מהלך הכרחי להצלת שארית פרטיותם של נבחרינו? ומה אתם חושבים?
מחאה בסימן שאלה: לא מעט ביקורת הוטחה בהצעת החוק הממשלתית שיזם השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', האוסרת על קיום הפגנות מול בתיהם של אישי ציבור. ההצעה עברה שלשום (יום ב') בקריאה ראשונה בכנסת, אך האם תעבור את מבחן הציבור? האם מדובר בפגיעה באבן יסוד של הדמוקרטיה, או שמא בהנחלה של תרבות פוליטית הכרחית במדינה נטולת רסן?
יונתן בן-ארצי, נכדו של יצחק רבין, חווה על בשרו את ההפגנות נגד סבו. "באופן אישי אני תומך בהצעה כזו, כיוון שיש משהו מאוד פרובוקטיבי בהפגנה מול מעון פרטי של איש ציבור", הוא אומר ל-ynet. "אני כמובן לא מתנגד לרעיון שאפשר למחות נגד אנשי ציבור, אבל אם נזכרים ב-4 בנובמבר וכל מה שקדם לו, ניתן להבין שיש בזה טעם לפגם. יש דרכים יותר הגיוניות למחות נגד אנשי ציבור מאשר לשבת מול הבית ולצעוק להם 'רוצח' ו'בוגד'. אנחנו יודעים היום עד לאן הדברים יכולים להידרדר".
עם זאת, בן-ארצי אומר שהחוק צריך להיאכף ביתר זהירות. "אסור לפגוע באיזון העדין שבין חופש הביטוי והצורך לאפשר לקבוצות להביע את דעתן, לבין הפגיעה בזכותו של אדם ציבורי לפרטיות שלו. צריך להבחין למשל בין מעון שהוא פרטי למעון שהוא ציבורי. ניתן להפגין מול בית ראש הממשלה למשל, שהוא מעון ציבורי, וכך גם מול מוסדות אחרים שבמימונם משתתפת המדינה. צריך להשאיר בידי הרשות המבצעת והמפקחת, קרי המשטרה, איזשהו שיקול דעת, אבל על פניו, יש משהו מאוד מבורך בחקיקה מהסוג הזה".
מפגיני ימין מול בית ראש הממשלה נתניהו, השבוע (צילום: דודי ועקנין)
"הצעת חוק דרקונית"
מן העבר השני של קשת הדעות בנושא נמצא יואל מרשק, מרכז אגף המשימות בתנועה הקיבוצית ומראשי המאבק לשחרורו של גלעד שליט. לדבריו, "מדובר בהצעת חוק דרקונית, פגיעה של ממש בדמוקרטיה. הזכות להפגין נגד נבחרי ציבור עולה על הזכות לפרטיותם. כל איש ציבור צריך לקחת בחשבון לפני בחירותו את זכות הציבור לדעת ולהפגין נגדו ובעדו. זאת בניגוד לאנשי צבא, שוטרים ושופטים, שהם לא נבחרים, לא אנשי ציבור ומנועים מלהגיב מכיוון שהם נמצאים בתוך מסגרת סגורה ויש לשמור עליהם מכל משמר".
לדברי מרשק, אין רע בתקנות הקיימות היום, הקובעות שמתחת ל-50 איש אין צורך באישור של המשטרה, כל עוד לא נפגע רכושו של האדם שמול ביתו מפגינים. "אנחנו נדבר עם חברי כנסת, נפעיל לובינג ונעשה הכול כדי למנוע את החוק הזה", הוא אומר. "אני מציע לשר אהרונוביץ' להמשיך במגמה לייעל את המשטרה. לא חסרים לה חוקי עזר כדי לשלוט ולאכוף, חסרים לה יעילות ונוכחות. שיתמקד במה שחשוב. לא האזרחים מפריעים למשטרה להשליט סדר".
דווקא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופ' אריק כרמון, לא מתנגד לחוק במהותו. "זכות ההפגנה היא זכות קדושה וחשובה", הוא אומר, "אבל אנחנו חיים בעולם שבו כל הגבולות והסכרים הנורמטיביים נפרצו. הפגנה ליד הבית יכולה להיות אפקטיבית והיא גם עומדת בנורמות של הדמוקרטיה, אבל לנבחרי הציבור, שהם קודם כל בני אדם, יש זכות לפרטיות וצריך לשמור עליה. זכותם להגיע לחיק משפחתם, לסגור
את הדלת ולהגיד 'גמרנו' - בלי שיציקו להם. יש מספיק דרכים אחרות להביא חילוקי דעות. יש קצה שמעבר לו אתה לא עובר. היום זה הפגנה מול הבית, מחר זו חטיפה של הילד שלו. אני לא יודע איפה עובר הגבול".
אך ברמה הפרקטית, הוא בכל זאת מתנגד לחקיקה בנושא, "מכיוון שבסופו של דבר יש פה מתן גושפנקא לפגיעה בזכויות אזרח. אילו החוק היה נובע ממניעים של ביטחון אישי אפשר היה לחשוב על כך, אבל אם מטרתו היא קביעת נורמות, זו לא הדרך. הטמעת נורמות לא עושים בחקיקה אלא בחינוך. אלו מסוג הדברים שצריכים לבוא מהעם. התרבות הפוליטית שלנו בארץ אגרסיבית מאוד - ולא חוקים ישנו אותה, אלא רק חינוך".
לפנייה לכתב/ת 
