אמרתי לו: קח את כל הוני, רק תן לי אשה
כבעל שיתוק מוחין שסבל בעבר מחוסר ביטחון משווע, ניהלתי איתו את השיחות האלו המון פעמים. הפוך לי חלום למציאות ופטור אותי מבתוליי, הנח גם לי לתנות אהבים עם שתבקש נפשי לאהוב, האם לא ידעתי מספיק סבל? ואז הבנתי פתאום
יום רביעי, 31/07/96, ט"ו באב, תשנ"ו. השמועות מספרות שחג האהבה בחוץ. בגלגל"צ מנגנים ללא הפסקה שירים שמלטפים בנועם את כל אותם המבקשים לאהוב, Frankie Goes To Hollywood שרים את The Power Of Love שלו, אני מפנה מבטי לאל מרומים ושואל אותו אם לא הגיע הזמן שגם אני אקח חלק בחגיגה הזו. שואל אם בכלל הוא מתכוון לאפשר לי את הזכות הזו אי פעם, ואם כן אז מתי, קיבינימט?
כבעל שיתוק מוחין שסבל בעבר מחוסר ביטחון משווע, ניהלתי איתו את השיחות האלו המון פעמים, יותר מדי אפילו. בשלב מסוים אני מציע לו ברטר: קח את כל הוני, את כל רכושי, זכור לי את המצוות שקיימתי למענך, רק הראה לי את הדרך, תן לי לחוש מגע שפתיים, ליטוף של אשה, הפוך לי חלום למציאות ופטור אותי מבתוליי, הנח גם לי לתנות אהבים עם שתבקש נפשי לאהוב, האם לא ידעתי מספיק סבל?
לא רק שאלוהים לא עונה, אני בספק אם הוא סופר אותי בכלל. הוא לא ספר מיליונים אי שם בשואה הארורה ההיא, אז שיספור אותי? מי אני בכלל?
"אולי מספיק כבר, יא נודניקים ... קנה לה בייבי-דול, תפתיע אותה, שזור לכבודה פרחים .... די נמאסתם!" כך הגבתי בבוז לכל אותם שדרי הרדיו. שתי שניות לאחר מכן, שמתי את האוסף של Transmania, הקצב הזה תמיד השכיח ממני את העצב בו הייתי שרוי, סיפק לי אדרנלין קצוב ל-72 דקות, עד שהקומפקט יסיים את תפקידו הנוכחי.
אני מבין דבר או שניים על החיים
עוד מבט:
ברגעי השבירה, אני מבקש ממנה לעזוב אותי
יוני וייס
קארי פיליפס נמצאת איתי מהזיכרון הראשון שלי. מאז ומתמיד מצאתי את עצמי נמשך לבחורות בעייתיות. הן תמיד היו יפות, בעלות חן וקסם, גם אינטליגנציה לא חסרה, אבל הן פשוט סיבכו אותי. תמיד הקפדתי לבחור דווקא באלה שלא בשבילי. והיא? גם היא היתה כזו, רק שהיא בחרה בי
יום שישי, 07/08/98, ט"ו באב, תשנ"ח.
השמועות מספרות שחג האהבה בחוץ. חוף הדקל באילת נצבע בלבן. מסיבה מאוהבת צפויה כאן הערב. שעות ספורות לאחר הזריחה, אני יושב על רצועת חוף בתולית עם חברה טובה. תוך כדי שיחות על ימי האהבה שמעולם לא ידעתי, אני מבין דבר או שניים על החיים. אני מביט אל הימים ההם, אל תגובותיי, אל הקללות שהמטרתי על המבקשים לשבח את האהבה בשידור חי, אל המירמור, הכעס, והאכזבה. לפתע מכה אותי תובנה שתשנה את חיי מקצה לקצה. "איך אתה מגנה את הדבר שאתה כל כך חושק בו? למה לעזאזל אינך מסוגל לפרגן? ממתי נהיית כזה שלילי ועל מה? האם אתה לא בועט גול עצמי לרשתך?"שעה לאחר מכן הרמתי טלפון לחנות פרחים בחיפה: "רק רציתי לומר שאני אוהב ומתגעגע, ולאחל יום אהבה מאושר. מעריך, בנך הצולע". זו הברכה שביקשתי לשזור יחד עם הפרחים הצבעוניים. שעה לאחר מכן, כאשר שמעתי את קולה הרועד, התעטפתי בכל החום שבעולם.
יום שבת, 04/08/01, ט"ו באב, תשס"א. השמועות מספרות שחג האהבה בחוץ. יום קודם לכן אני פורס מפה צבעונית על שולחן של שבת. מסדר צלחות, מזלגות, כפות, וכוסות של יין. עלים יבשים מפוזרים בין הוורד לבין הנר בריח הווניל שקניתי יום קודם. על הכיריים עומד מרק דלעת ובטטה, לכשיתקרר קמעה, תתווסף אליו שמנת עדינה שתעניק לו מרקם קטיפתי. בתנור נצלים להם ירקות, תפוחי אדמה, ועוף ממולא באורז וצימוקים. לקראת השעה 20:00 היא הגיעה כשבידה עוגת ביסקוויטים קרירה, פרח ומכתב. לאחר שלגמנו מהיין, נשבענו את שבועת האוהבים, אכלנו לשובע, ורקדנו צמוד לצלילי Gazebo, הובלתי אותה להיכל מקדשי, שם ביקשנו לאהוב, להתעלס, ולרחוץ את נפשנו, זה במפל הנשמה של זו.
מאז ידעתי אהבות בחיי. חלקן קצרות, חלקן ארוכות, אבל כל אחת מהן לימדה אותי דבר או שניים על החיים.
צרות העין, הקנאה, הטינה, חוסר היכולת לפרגן ושאר רגשות שלילים - כל אלה מהווים את הבסיס למחלות נוראיות כגון אולקוס, מיגרנה וסרטן, לא עלינו. ביום בו הבנתי את זה, נכנסו האהבות לחיי.
- אייל הוא מרצה ומנחה סדנאות להתפתחות והגשמה עצמית. האתר של אייל סבג
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
