שתף קטע נבחר

על החיוורון

אליפות העולם בסנוקר שהסתיימה בחודש שעבר הפיחה קצת רוח חיים בספורט הזה והציבה כמה שיאים נאים, אבל כדי להתאושש באמת הענף זקוק למשהו קצת יותר חמקמק: צבע

בגיל 33 - כן, הוא רק נראה בן 53 - ג'ון היגינס הפך לאלוף העולם בסנוקר בפעם השנייה בתוך שלוש שנים. עוד לפני שהתחילה אליפות העולם בשפילד אמר רוני אוסליבן שרק הוא או היגינס מסוגלים לקחת את התואר, אבל מי שראה את שניהם משחקים הבחין בקלות בפערים המנטליים העצומים ביניהם. אם אתם שואלים אותי, הפערים האלה ישמרו את היגינס ברמות הגבוהות של הסנוקר עוד שנים ארוכות, בעוד שהרמות הגבוהות של הפסיכולוגים יחטטו בראש של אוסליבן, שנראה במהלך התחרות כמי ששכח לשים לעצמו גיר על הראש.

 

הגמר בין היגינס לשון מרפי היה האנטי־קליימקס המובהק לאחת מאליפויות העולם הטובות בהיסטוריה. אני אומר "אחת" כי כבר נשמעו טענות שונות בקשר לגודל הכיסים הפינתיים בשולחנות, אבל עזבו שטויות: גם בלי הברייק המושלם של סטיבן הנדרי - 147 נקודות שלא הספיקו כדי לעבור את מרפי בחצי הגמר - זה היה מופע ארוך ומרשים של כמעט שלמות.

 

ב־2002, אליפות העולם שבה הושג מספר הברייקים הגבוה ביותר מעל 100 נקודות, נרשמו 68 כאלה (כמו גם ב־2007, אגב); השנה שבר את השיא סטיבן מגווייר כבר במשחק רבע הגמר שבסופו הפסיד לניל רוברטסון, והעלה את הרף ל־83 ברייקים של מעל 100 נקודות. עד כמה איכותית התוצאה הזאת? בערך כמו ה־2:6 של ברצלונה על ריאל מדריד.


בתמונה: מארק סלבי הולך גם על הצ'ק וגם על הכלה

 

אם כבר מדברים, אז ברור שהמשכורות בסנוקר לא בדיוק מגרדות את אלה שבכדורגל האירופי. אבל בכל זאת: על המקום הראשון קיבל היגינס 250 אלף ליש"ט, 125 אלף יקלו את התבוסה המכאיבה שחטף שון מרפי, וסטיבן הנדרי הלך הביתה עם הכסף של חצי הגמר ועוד 157 אלף ליש"ט על ברייק של 147 נקודות. אין מה לרחם גם על המקומות הקצת יותר נמוכים: 52 אלף ליש"ט למי שהגיע לחצי הגמר, 24 אלף לבוגרי הרבע, 16 אלף לכל אחד מאלה שהגיעו לשמינית, 12 אלף ל־32 המדורגים אחריהם, 8,200 ל־48 הבאים ו־4,600 ל־64 האחרונים. חישוב לא כל כך פשוט מראה ש"בטפרד", הספונסר החדש והעשיר של התחרות, השאיר לקהילת הסנוקר פרסים בסך מיליון ו־111 אלף ליש"ט (כשבעה מיליון שקלים). נחמד, לא?

 

הנתונים הנדיבים הנ"ל מעט מפתיעים, בהתחשב בכך שעד לא מזמן היה נדמה שהסנוקר הגיע לתחתית שממנה לא יצליח להתרומם. לפני חודשיים לא היה ספונסר רשמי לסבב, התחרות בבחריין היתה מבישה, אליפות העולם עמדה לנדוד מה"קרוסיבל" האגדי בשפילד, ואוסליבן שוב התחיל לדבר על פרישה. מאז

 שהסתיימה אליפות העולם מראה הענף סימני התאוששות בכל פרמטר - פרט לכוכב שלו.

 

אוסליבן ממשיך לטעון שהוא איבד עניין במשחק. "הכל היה נהדר בשפילד", הוא אמר בראיון לבי.בי.סי, "חוץ מהעובדה שהייתי צריך לשחק סנוקר. אני עדיין מחפש סיבות להמשיך לשחק, ומודה שאני לא מוצא אותן. אני שואב המון סיפוק מהחיים שלי - מהמשפחה, מלהיות אבא, מהחיים בכלל. הדבר היחיד שלא מספק אותי הוא סנוקר, וכאן לא נשאר לי שום דבר להוכיח. אז למה לי?".

 

אם אוסליבן יממש את האיום המתמשך שלו ואכן יפרוש, עולם הסנוקר יאבד כוכב נדיר וכריזמטי שאחראי לחלק גדול מהצופים במשחק. האיש הוא הוולנטינו רוסי של השולחן הירוק, גאון מחופף שבלעדיו "אין משחק", כמו שאומרים בשכונה. הילדים המוכשרים שצצים סביבו מצליחים למשוך תשומת לב לזמן מוגבל, אבל כולם חסרים את הטירוף הקטן שעושה את אוסליבן לכל כך אטרקטיבי ובלתי צפוי. כולם חוץ מאחד: מארק סלבי.

 

סלבי, המכונה "הליצן מלסטר", הוא בעיני השחקן הצעיר המעניין והמוכשר ביותר בסבב. על חצי הגמר בינו לבין היגינס - שהיה בעצם הגמר האמיתי מבחינת רמת המשחק, והסתיים ב־12:13 להיגינס - אמר האחרון שזה הניצחון הגדול ביותר בקריירה שלו, ושסלבי טעה לא יותר משלוש או ארבע פעמים במהלך המשחק כולו. הוא גם ציין שב־12:12 הציע לו סלבי לסיים את התחרות בתיקו, כי "זאת התוצאה הראויה למשחק ברמה כזאת". עם או בלי לפגוע באלוף העולם החדש־ישן, הסנוקר צריך הרבה יותר שחקנים צבעוניים כמו סלבי, כי הוא זקוק להרבה יותר מכישרון ומקואורדינציית עין־יד. הוא זקוק לנשמה.


 

אקסטרים: פותחן אישיות

ה"סטנד אפ פדלר" הוא הכלאה בין חסקה לגלשן רוח, כך שמדובר בפיתרון מושלם לגולש שהוא הכלאה בין משועמם לדפקט

 

גידי שפרוט

 

כל גולש יודע שאי אפשר לתפוס גל אם לא מגיעים לקצב ההתקדמות שלו באמצעות חתירה, ושאי אפשר לגלוש אם מיד אחר כך לא מספיקים לעבור בתזמון מושלם לעמידה על הגלשן. אבל חתירה זה מעייף, וההחלפה ממצב שכיבה לעמידה גם היא לא עניין של מה בכך, ואת זה בדיוק בא לפתור ה"סטנד אפ פדלר" מבית היוצר של גורו גלישת הרוח/ קייטסרפינג רובי נאש.


"טוב, נראה לי התרחקנו מספיק מגולדבלט"

 

הגלשן הענק הזה הוא התוצר הבלתי נמנע של גאנג־באנג בהשתתפות גלשן גלים, גלשן רוח, סירת קאנו וחסקה. בעצם הוא לא רק נשמע ככה, אלא גם נראה כמו בן כלאיים: ארוך כמו חסקה, צר כמו גלשן רוח, מהיר כמו גלשן גלים ומצויד במשוט קרבון ארוך, שמבטל את הצורך לשכב עליו ולחתור בטירוף עם הידיים. המשוט הגאוני הזה מתפקד גם כהגה כשגולשים במורד הגל, ומאפשר לעשות סיבובים של 180 מעלות, וגם להאיץ או להאט תוך כדי גלישה.

 

ה־SUP של נאש מגיע מהוואי, ומבחינה אבולוציונית הוא ותיק בדיוק כמו גלשן הגלים הישן והטוב. הוא מככב על כל סוגי הגלים, קטנים כגדולים, ותחת כל סוגי הגולשים - מתחילים ומתקדמים. ביוטיוב אפשר למצוא אפילו פסיכי אחד שיוצא איתו למסעות דיג של דגי חרב, ומנצל את כוח הגרירה של הדג כדי לעשות סקי.

 

אם אתם לא בעניין של דג־בורדינג, והים לא מייצר גלים, תמיד תוכלו להוציא את ה־SUP לשיטוטי חתירה ארוכים, או אפילו להשתמש בו כמכשיר כושר שמפעיל בו זמנית את כל שרירי הגוף. אם במקרה יש רוח אפשר להרכיב לו מפרש, לשוט אל האופק, ולדמיין שאתה שחר צוברי ושמיליארד סינים רודפים אחריך כי העלבת אותם. כושר הציפה המצוין של הכלי הזה מאפשר לגולש לעמוד עליו גם במצב סטטי ואפילו להושיב עליו כוסית לסיבוב. להשלמת האפקט שאל אותה, "פעם ראשונה בים?".


מכות: הלו, בליץ ידיים

ה־UFC מגיע החודש לקלן, גרמניה. פשוט שלא תתבלבלו עם קלן, טרינידאד וטובאגו

 

אלון פדות

 

החודש יש לכם הזדמנות חד־פעמית לראות MMA מקרוב בלי לפשוט רגל או יד: ב־13 ביוני יתקיים אירוע הקרבות ה־99 של ה־UFC בקלן, גרמניה. ובניגוד לגיחות קודמות של ה־UFC לאירופה, הפעם הקארד דווקא מגניב וכולל 24 מהשמות היותר מעניינים בעולם המכות.

 

בין השאר ייפגשו בקלן הסטרייקרים צ'יק קונגו וקיין ולסקז לקרב שעשוי להכריע מי מהם יתמודד על התואר במשקל כבד, והקרואטי מירקו קרו־קופ ינסה לבסס מחדש את מעמדו כאגדה מול איזה אחד, לא ממש חשוב מי. אבל כל זה כאין וכאפס לעומת המיין איוונט, שבו ירביצו זה לזה שניים מהלוחמים המלהיבים ביותר בארגון: ריץ' אייס פרנקלין וואנדרליי סילבה. פרנקלין הוא אלוף לשעבר במשקל בינוני ולוחם מאוזן מאוד; סילבה הוא לוחם ותיק ובעל מוניטין של אחד המפחידים שבלוחמי הזירה. שניהם מגיעים מהפסדים ונמצאים בפרשת דרכים בקריירה, כך שצפוי קרב מתוח ומרתק.

 

  • 99 UFC, כרטיסים החל מ־34 יורו, להשיג באתר ה־UFC


פוקר: אחוזי ראשונים

מיד נלמד אתכם איך להעריך את הסיכוי שלכם לקחת את הקופה. רק שאם אתם אשכרה צריכים אותנו בשביל זה, ההערכה הגסה היא "נמוך"

 

ליאור נעמן

 

בואו נניח שאתם לא מכירים את המונח "סיכויי קופה": באופן מאוד גס, מדובר במספר הקלפים שיפתחו ויקנו לכם את הקופה, כפול שתיים, כפול מספר הקלפים שעוד צריכים להיפתח. זה, באחוזים, הסיכוי שלכם לקבל את הקלף. לדוגמה, אם אחרי הפלופ יש לכם חמישה "אאוטים" (מספר הקלפים שיקנו לכם את הקופה) ונשארו עוד קלפי הטרן והריבר, יש לכם 5X2X2 אחוזים לקבל את הקופה, ובסך הכל 20 אחוז.

 

החישוב הזה מכונה חישוב ישיר של סיכויי הקופה. אם במהלך שני ההימורים האלה תידרשו לקרוא הימור שגדול מ־20 אחוז, מבחינה מתמטית ההימור אינו משתלם. אבל בואו נניח שיש 100 שקל בקופה, אתם מחזיקים 8 ו־9 בצורות לא תואמות, והפלופ הוא 7, 10 ו־4 בצורות לא תואמות. אם שחקן אחד מהמר חזק לתוך הקופה, נניח 80 שקל, מבחינה מתמטית לא משתלם לקרוא את ההימור: יש לכם 8 אאוטים (4 פעמים 6, 4 פעמים נסיך) כפול שתיים כפול שתיים, שהם 32 אחוז, ועכשיו אתם נדרשים לקרוא הימור בסך 50 אחוז מהקופה מול יריב שככל הנראה מחזיק לפחות עשר עם קלף נוסף גבוה, ואולי זוגיים.

 

מצד שני, אם אכן 6 או נסיך ייפתחו, יש לכם סיכוי טוב לקחת הרבה יותר מקופה של 180 שקל. למעשה, אתם מניחים שהסטרייט הזה מוסתר כל כך שתוכלו לקחת 400 שקל מהשחקן שמולכם. לזה קוראים "סיכויי קופה מרומזים": עכשיו קריאת הימור של 80 שקל עשויה להביא לכם 400, וזה כבר רק 20 אחוז מהקופה שעליכם לקרוא, מה שהופך את ההימור למשתלם. רק תזכרו שסיכויי קופה מרומזים עדיפים בסטרייט מאשר בפלאש, כי אחרי הפלופ קל יותר לשחקן להחמיץ אפשרות לסטרייט מאשר אפשרות לפלאש.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בתמונה: ג'ון היגינס מתפלל למלתחה חדשה
מומלצים