שתף קטע נבחר

השתיקה יפה לו

"מדבר בעד עצמו", המופע החדש של חנוך רוזן, מיושן, נדוש ומעייף. אם זה מה שיש לרוזן לומר אחרי עשר שנות שתיקה, עדיף לוּ היה ממשיך ושותק

את המופע החדש של חנוך רוזן, "מדבר בעד עצמו", עזבתי באמצע. במהלך עשר השנים האחרונות עזבתי שני מופעים בלבד לפני סיומם. הראשון היה כשהוזעקתי לבית החולים, השני היה אמש (שבת), במופע הבכורה של רוזן במסגרת פסטיבל ישראל לילדים במדיטק בחולון.


רוזן. יוצא מתוך הקבר (צילומים: מרב יודילוביץ') 

 

המופע החל אחרי 40 דקות איחור. במערכת הכריזה הוסבר לקהל שמדובר בבעיה טכנית והסובלנות שגילו הבאים, בהם גם ילדים, היתה מעבר למצופה. גם כשהמופע החל סופסוף, הוא נקטע שוב דקות ספורות לאחר מכן, בשל תקלה נוספת ובכל זאת, הדריכות שבנתה הציפייה נשתמרה.

 

צריך להודות, 10 שנים של היעדרות מהבמה יוצרות רף ציפיות מטורף. לזה עוזר גם מערך מְשֲמֶן של יחסי ציבור וסקרנות טבעית שנובעת מגעגוע לאמן מוערך ואהוב שרעה בשדות הפסטיגלים ומופעי רביו בבתי מלון. שנים ארוכות מדי עשה רוזן במחוזות אלה שדבקו בו, או כך לפחות עושה הרושם מהמופע "מדבר בעד עצמו". ואם זה מה שיש לרוזן לומר אחרי עשר שנות שתיקה, עדיף לוּ היה ממשיך ושותק.

 

מגיח מהקבר

המופע של רוזן, גרסת סולו מגלומנית ועם זאת חיוורת של WOW, בנוי מפרקי משנה. לכל אחד מהם, כותרת שמוצגת על המסך, על מנת למנוע אי הבנות בכל הנוגע לפאנצ'ים. במופע, שמתיימר על הדרך לנפק גם אמירות פסבדו-פילוסופיות על החיים בעידן המודרני, לא משאירים מקום למחשבה עצמאית והכל בו מתורגם בצורה הפשטנית ביותר. בלי קישוטי הוידאו נותר המופע הזה ארכאי, נדוש ומוּכֲּר לעייפה. זהו מופע נטול מעוף של אמן שפעם היה לו מה לומר גם בלי מילים.


פירוטכניקה שמשתלטת על הבמה 

 

ספק אם "מדבר בעד עצמו" היה עומד בקריטריונים של אטיין דקרו, האב הרוחני של הפנטומימה המודרנית ומי שלימד את רוזן את רזי המקצוע. הפנטומימה במופע הזה מינימלית, נדחקת לשוליים ונבלעת במיצגי תכלית פירוטכניים של וידאו ארט שדורס וממזער באגרסיביות כל מה שלצדו. פנטומימה היא אמנות מינימליסטית ורגשית ובכל הפלסטיקה שעוטפת את המיצג הלכאורה בומבסטי הזה, עושה הרושם שלא נשאר לאמנות הזו מקום. אולי בשל כך נפתח המופע של רוזן בבית קברות לנוסטלגיה והוא עצמו מגיח מקבר שעל מצבתו כתובה המילה: "פנטומימה". סביבו קבורים התמימות, הפרגון, הדיסקו וכובע הטמבל, מילים ששייכות כאילו לעולם הישן והתמים אליו השתייכו ענקים כמו דקרו, מרסל מרסו, ז'אן לואי בארו ומאוחר יותר דני קיי בארצות הברית ויורם בוקר אצלנו.


הפעלות כמו בקלאב מד 

 

רוזן אולי יטען שמדובר בהפוך על הפוך, אבל איכשהו זה לא עובד. אם בתחילת המופע נדמה היה שהוידאו משרת את המטרה, מציב את הריאליזם הקשוח והאגרסיבי אל מול חיי-החלום הנקיים מציניות ומסרקזם, משהו השתבש בדרך. אם בתחילה רוזן משתמש בוידאו שנותן תחושה תלת ממדית מסקרנת של כרך סואן שבתוכו הוא נבלע כמו במשחק מחשב, בהמשך הופכת הנוכחות של המסך לדומיננטית מדי. זה כבר לא היי-טק מרשים ומשוכלל, זו הסחת דעת שמתפשטת על המתרחש.

 

מבחינה תנועתית אין לרוזן מה לחדש. גם לא מבחינות אחרות. בין קטע וידאו אחד למשנהו, רוזן חוזר שוב ושוב על שטיקים מוכרים, ביניהם הוא מתבל בהפעלות קהל שהזכירו לי ימים נשכחים ב"קלאב מד", ולא לטובה. "מדבר בעד עצמו" אולי נראה טוב, אבל חלול. מהבחינה הזו ערב נטול ציפיות מול הטלוויזיה, עדיף.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רוזן. נטול מעוף
צילום: מרב יודילוביץ
לאתר ההטבות
מומלצים