בחלום הוא היה בדיוק כל מה שרציתי שיהיה

רציתי יותר, רציתי להתקדם, היו לי פנטזיות מטורפות

בערך חודש לאחר מכן הוא הכין עבורי לכבוד יום האהבה מחווה מתוקה שעירבה את כל חבריו. בכיתי באותו רגע, כי ידעתי שאני רוצה להיפרד. את הפרידה עשיתי במכתב, כנהוג בגיל 14, מכתב שחברה זדונית עזרה לי לכתוב. לא זכור לי מה בדיוק כתבתי בו, אבל היום אני זוכרת שפשוט רציתי יותר, רציתי להתקדם, היו לי פנטזיות מטורפות.

בשבוע שעבר פגשתי אותו. הוא הופיע לי בחלום, הילד ההוא מכיתה ח'. פיסת נוסטלגיה פיקנטית. בחלום הוא היה כל מה שרציתי שיהיה, הוא היה גבר ואני חשקתי בו. אני הייתי צייד הפרפרים המפתה, והוא נפל ברשתי. המחשבות עליו לא עזבו אותי כל היום, אז החלטתי לצאת להרפתקה ולפעול בעניין.

עכשיו אני מוצאת את עצמי בעמדת נחיתות מול הילד ההוא מכיתה ח', משתוקקת אליו, חושקת בו ויודעת שהוא בלתי מושג, שהוא באיזשהו אופן יציר דמיוני המתעתע. ואולי אני פשוט משתוקקת לתמימות שהביא איתו, תמימות שאצלי התפוגגה בשלב הרבה יותר מוקדם של החיים. ומחשבתי עכשיו, כמו המחשבות של אמה בובארי, מתערטלת כרקדנית הודית על פני השטיח וקופצת עם הצלילים מחלום לחלום ומעצבות לעצבות.

האימייל של רחל