סער, תתנצל!

העובדה שמצב מערכת החינוך הישראלית בכי רע, ידועה לנו מזמן. זה שנים רבות שהיא כלל אינה מתיימרת לחנך, אלא רק מכוונת למרדף אחר ציונים. ברם, גם בתחום מצומצם זה היא כושלת. אין צורך בעוד סטטיסטיקות, מבחנים בינלאומיים והשוואות חובקות עולם. די להתבונן בידע של תלמיד ישראלי ממוצע, כדי להבין שהוא רחוק מהממוצע הסביר.

ביצועי המשרד בקדנציה האחרונה מלמדים שכפי הנראה עוד נתגעגע לבינוניות הקלוקלת שאפיינה משרד זה בשנים קודמות. אווירה של אי-אכפתיות אופפת את הממסדים השולטים במערכת, והיא באה לידי ביטוי לאחרונה ברצף מביך של טעויות בשאלוני בחינות הבגרות.

לשיאם הגיעו הדברים בטעות בשאלון הבחינה במקצוע הדגל - מתמטיקה. אולם, טעות זו אינה בגדר חריג. היא פרט המלמד על הכלל. תלמידים במקצועות שונים, וביניהם גם תלמידי המגמה הפיסיקלית היוקרתית, חוו על בשרם את התסכול העצום של התמודדות עם שאלה שגויה או לקויה או מנוסחת שלא כהלכה.

המידע המביך שנחשף בדיון המיוחד בישיבת ועדת החינוך של הכנסת היום - בו נטען כי לא מתבצעת שום ביקורת על טופס הבחינה לפני או אחרי ההדפסה, וטעויות דפוס עלולות להתגלות 15 דקות בלבד לפני הבחינה לבחינות הבגרות לפני ההדפסה ואחריה – מחדד את התמונה עוד יותר.

האחריות לבחינות הבגרות מצויה בידיו של משרד החינוך. אנשי המשרד ורק הם נושאים באחריות זו. הם מנסחים את השאלות, מפקחים על טוהר הבחינות, מעניקים את התעודה ומאשרים את השאלונים לאחר הדפסה. זאת, כך מתברר, מבלי לבדוק אותה כראוי.

בכך מסמנים בכירי המשרד את מרחב האפשרויות שיעמדו וגם את אלו שלא יעמדו בפני הבוגר/ת לעתיד. אין כאן בעיה תקציבית. כל שנדרש הוא יחס רציני, אחראי וקפדני של האנשים לעבודתם.

הטעויות הללו אינן רק סמל לכך שמשרד החינוך אינו ממלא את תפקידו ברצינות המתחייבת והראויה. הן מהוות גם פגיעה ברצון ובמוטיבציה של עשרות אלפי תלמידים ומורים. למרות הביקורת שאוהבים למתוח, רבים ממורי ישראל חדורים במוטיבציה ובתחושת שליחות. מורים רבים מקדישים מזמנם הפרטי. ימים ולילות הם יושבים עם התלמידים ועושים כל שביכולתם כדי שיצליחו בבחינות הבגרות. מעודדים, מאתגרים ומסייעים ברגישות רבה.

דומה שהמסר שמעבירות הפאשלות המערכתיות הללו לתלמידים, מעבר לנזק שנגרם להם ולכעס המיידי המוצדק, הוא ברור: לא צריך לקחת את העבודה ברצינות, אפילו אם טעויות שלכם יפגעו באחרים.

משרד החינוך אוהב להאשים את משרד האוצר ולנופף בקיצוצים (אמיתיים או מדומים) בתקציבו. רבים מכוונים את האצבע כלפי המורים בכלל וכלפי ארגוניהם בפרט, בטענה שאינם מאפשרים לבצע רפורמות אמיתיות. 

אך גורם אחד, משום מה, כמעט תמיד נמלט מביקורת: משרד החינוך עצמו. לכאורה אין לאנשיו יותר מדי אחריות. אך על הטעויות שעושים אנשיו אסור לעבור לסדר היום. אל לנו להסתפק בהתנצלות (שאף היא לא נמסרה לתלמידים), בהסברים טכניים ובהטלת האחריות על הש"ג.

המסר החינוכי והציבורי חייב להיות חד: ראשית יש להתנצל בפני התלמידים ולהציע להם פתרונות. אל לה למערכת החינוך להתעלם מהבעיה תוך הסתמכות על זיכרונם הקצר של מי שנפגעו, שרובם כידוע ימצאו עצמם בקרוב בשירות המדינה ויעסקו בנושאים אחרים לחלוטין.

בניית מנגנוני בקרה כבר למועדי ב', עשויה להיות הצעד הראשוני לשיקום תפקוד המערכת. טוב יעשה שר החינוך החדש אם יתנצל בפני המורים והתלמידים ויתחיל את התיקון מתוך המשרד עצמו, תוך התייחסות אנשיו לתוכן המעשה החינוכי.

ד"ר עליזה לביא , אם לילדים הלומדים ונבחנים במערכת החינוך