שתף קטע נבחר

החבר שלי מטורף עליי, אבל אולי גם על אחרות?

כל חיי אני זוכרת שיחות אזהרה שהוריי ערכו איתי לגבי חברות שאני מסתובבת איתן – בהקשר של הגבר שלי. "אל תסמכי על אף אחת לידו", נהגו לומר ולגבות את האזהרה בשלל סיפורים שמוכיחים את נכונותה. אחד מהם צרוב בראשי עד היום

יש לי חברה כזו שמכניסה רעיונות לראשם של הבחורים שיוצאים איתה: "...לא ענית לטלפון מקודם, כבר חשבתי שנמאס לך ממני...", או "...כל כך הרבה גברים פגעו בי בעבר, יש לי תחושה שגם אתה תהיה אחד מאלה...".

 

אני יודעת מה אתם חושבים, שבחורה אינטלגנטית וחכמה לא תגיד משפט שכזה. אך הנה הטעות שלכם – בהחלט מדובר בבחורה ברמה. מה גורם לה לפלוט כאלה שטויות, אתם בטח חושבים, ואני יחד איתכם. למה היא בכלל גורמת לו לחשוב בכיוון הזה?

 

אכן התנהלות לא חכמה. ובכל זאת, הנה אני כאן, עומדת מולו בצורה לא רציונלית בעליל, ורוצה לדבר "על זה". רוצה לשמוע אותו אומר ש'אני ממש מדברת שטויות, ומאיפה בכלל הבאתי רעיון כזה מופרך...".

 

אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי את השיחה הזו. אם אעשה זאת, אהפוך את ההזייה הזו שלי, את הפראנויה - למציאות. במו ידי אהפוך א ו ת ה - את זו שהוא כנראה חושב שהיא חמודה ותו לא – למישהי שאני רואה כאיום עליי.

 

אני יודעת שהחבר שלי מטורף עליי, ולעזאזל – אני בטוחה בעצמי. איך הגעתי למצב שכל הערה או שאלה עליה נשמעת באזניי כמו אזעקה עולה ויורדת? פראנויה כבר אמרתי...?

 

בחורה תמימה שלא רצתה להשאיר את חברתה לבד

אני מאשימה את ההורים שלי. לפני שאתם מצקצקים בלשונכם ואומרים "כמה נוח", תנו לי שנייה להסביר. כל חיי אני זוכרת שיחות אזהרה שהוריי ערכו איתי לגבי חברות שאני מסתובבת איתן – בהקשר של הגבר שלי. "אל תסמכי על אף אחת לידו", נהגו לומר ולגבות את האזהרה בשלל סיפורים שמוכיחים מעבר לכל ספק את נכונותה. אחד הסיפורים צרוב בראשי עד היום.

 

מדובר היה בבחורה תמימה וטובת לבב שלא רצתה להשאיר את החברה שלה לבד, בערבים, בסופי השבוע ובשלל הזדמנויות אחרות. היא צירפה אותה לשלל פעילויות שהיא והחבר שלה נהגו לעשות. במשך זמן לא מבוטל השלישיה העליזה היתה מבלה את ימיה יחדיו, בעיקר מול משחק קלפים טוב או ב"התאפצות" מול הטלוויזיה. ערב אחד, לאחר שהתמימונת שלנו פרשה לישון, ובהשאירה את שני המוסקטרים האחרים לעצמם, כפי שעשתה פעמים רבות בעבר, היא קמה לפתע. את המראה שנגלה מולה בסלון נשאיר לדימיון הפורה שלכם.

 

עם הסיפור העצוב הזה הסתובבתי שנים. מוסר ההשכל נקלט במלואו ואף מעבר לכך. נראה כאילו במהלך השנים האזניים שלי רק משכו אליהן עוד ועוד סיפורים מהזן הזה. הדבר לא עזר, כפי שאתם מבינים, לחרדתיות שלי בעניין.

 

"אצלי זה לא כך"

אפילו שמעתי על בחורה שנתנה לחבר שלה לבלות בחברתה של אחרת, מתוך ההנחה שהיא חובבת נשים. הרי איך אפשר לחשוש ממישהי שהיא "אחת מהחבר'ה", ושכולם מוכנים להישבע שהיא "בקטע"? הסתבר שהיא אכן בקטע – של החבר שלה...

 

עכשיו בנות, אני יודעת שיש הרבה מכן שקוראות את הכתוב ונזעקות: "אצלי זה לא כך". ייתכן, אני בטוחה שיש הרבה גברים טובים וחברות נפלאות. גם אצלי זה כך. אני יודעת את זה, אז למה קשה לי לחשוב על המצב בצורה רציונלית?

 

אז מה אתה אומר אהובי? כדאי שאדבר איתך על מה שמפריע לי? שאפרוק את שעל ליבי? כשהייתי בת 22 האגו שלי היה כל כך גדול, שרק מתוך המחשבה שאני צודקת הייתי זורקת אותך. התבגרתי, אבל לא מספיק.

 

עכשיו, מתוך אותו אגו, אני פשוט לא מסוגלת לדבר איתך על זה.

 

האימייל של לאבלי

 


 

 

 

 

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
במשך זמן לא מבוטל השלישיה העליזה היתה מבלה את ימיה יחדיו
צילום: index open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים