בשכונת התקווה לא יתגעגעו לבית מפלגת העבודה

כעשור לאחר שבית מפלגת העבודה הועבר לשכונת התקווה על-ידי אהוד ברק, הורה ביום שלישי האחרון מנכ"ל העבודה, ויצמן שירי, על סגירת הבית והעברת הפעילות והצוות לבית ברל. זאת, במסגרת תוכנית ההתייעלות של העבודה להתמודדות עם גרעונותיה הקשים. עצוב? בשכונת התקווה קשה למצוא מי שיזיל דמעה על המעבר.

"אם כבר דמעות, אז דמעות של אושר", אמר ל-ynet יו"ר ועד השכונה, שלמה מסלאוי. "כשהם נכנסו לפה אמרנו שזה יעלה את קרנה של השכונה, אולי אפילו יתרום במשהו למצב החברתי של השכונות בכלל, אבל מה שקרה היה בדיוק להיפך. ברוך שפטרנו מעונשו של זה". הוא הוסיף: "מאז שהם נכנסו לפה ועד היום לא רק שהם לא תרמו, הם רק הפריעו - תפסו מבנה ציבורי רחב ומקומות חנייה ויצרו פקקים".

אהוד ברק בבית מפלגת העבודה. מעכשיו ייסע לבית ברל (צילום: AFP)

לדברי מסלאוי פרויקט שיקום השכונות של העבודה נפל לחלוטין. "התרומה שלהם לשכונה היתה אפסית ואין מה להצטער על כך שהם עוזבים. יותר מזה, כעת נוכל להשתמש במקום הזה לטובת פעילות חינוך אמיתית, אולי אפילו שלוחה של אוניברסיטה. העזיבה מגיעה בדיוק בזמן, כי אין מקומות פנויים בשכונה. מבנה כזה גדול שמתפנה מהווה נכס אמיתי שישמש כעת את התושבים, כי אף אחד לא יכול להגיד לי שהתושבים נהנו ממנו עד היום ולו במאומה".

חדווה מזרחי (34), תושבת השכונה שבתה למדה בבית ספר סמוך לבית המפלגה, קיוותה שהקרבה הפיזית של אנשי המפלגה הוותיקה לרחוב תוריד אותם לעם. "פניתי אליהם כמה פעמים בנשוא הקיצוצים במערכת החינוך. הלכתי לשם באחד מימי השישי, במיוחד כי ידעתי שהיתה להם ישיבה ולא נתנו לי בכלל להיכנס. הם נמצאים שני מטרים מבית ספר, למה שלא יקדישו מזמנם שתי דקות לטובת סיור בו. הם בנו לעצמם פה מגדל שן, לא יצאו ממנו ולא ראו בכלל מהי שכונת התקווה האמיתית".

על הסיבה מדוע בחרה העבודה לעבור לפני כעשור לשכונת התקווה, אמרה מזרחי: "הם הגיעו לפה ממניעים של פופוליזם, לא התערבבו עם תושבי השכונה ובכלל לא רצו לשמוע על הקשיים שלנו.

 אם היה אכפת להם כל כך מהשכונה, הם היו עושים משהו. אבל שום דבר, הכול נשאר כמו שהיה. אני מאוד כועסת על חברי המפלגה. אתם נמצאים פה בשכונה, המינימום שאנחנו מצפים מכם הוא לבוא לראות, לשמוע ולנסות לעזור לפתור את הבעיות שלנו. אפילו פגישה אחת עם אנשי השכונה לא היתה לאורך כל השנים האלו, שלא לדבר על סיור".

דרור קהלני, מנהל התחזוקה בבית הספר למשחק של יורם לווינשטין שנמצא בשוק התקווה, מרגיש ש"תפסו עליו טרמפ". לדבריו, בכל שנותיו בשכונה הוא מעולם לא ראה חבר מפלגה ברחבי השכונה. "הרבה מתושבי השכונה בכלל לא יודעים שהיה בית כזה בשכונה. לא ראינו אותם ולא שמענו עליהם בכלל. הם הגיעו לפה כדי לקבל את הכותרת שלהם בעיתון, להגיד 'הנה באנו לאנשי המצוקה', ועכשיו הם הולכים. לא נרגיש בחסרונם, כאילו הם בכלל לא היו פה, כאילו לא היה ולא נברא".

מנכ"ל המפלגה, ויצמן שירי, אמר בתגובה: "מיקום בית המפלגה היה מיקום לא מתאים והמעבר היה מתבקש. עם כל הצער שבדבר אני לא מופתע מהתגובה של תושבי השכונה. במשך תקופה ארוכה הם לא היו מרוצים מכל העניין, לאו דווקא מבחינה אידיאולוגית. לצערי זו לא הסביבה הטבעית של מפלגת העבודה וחבל. בסוף, כשבודקים את פעילות המפלגה שלנו מול אותם תושבים קשי יום - אני לא מכיר מפלגה שעשתה למענם יותר".