מעשי קונדנס

שמעו סיפור: להקת רוק ישראלית אלמונית למדי בשם "קונדנס" (Condense) זכתה לעבוד לאחרונה עם נבחרת חלומות מוזיקלית בינלאומית. אלבומה הופק על ידי טום ניקולס, מפיק בריטי מפורסם שבין היתר עבד עם קיילי מינוג, "שוגאבייבס", "אול סיינטס" וטום ג'ונס. ואם זה לא מספיק, טכנאי האלבום הוא בריאן פטורלסקי, מי שלחץ על כפתורים עבור בריטני ספירס, "אאוטקאסט" ועוד.

בנוסף, את התכנותים באלבום יצרו, בין היתר, פיטר גורדנו, החבר בצוות המוזיקלי של "דפש מוד", וטים בקסטר, שעבד עם ה"גורילאז". בעקבות שיתוף הפעולה הזה, הלהקה, שחבריה כבר בכלל לא ילדים, נמצאת היום במשא ומתן מתקדם לחוזה בינלאומי מול שתי חברות תקליטים מובילות בעולם. אז איך כל זה קרה בשנה האחרונה ולא שמעתם על כך? הנה הפרטים.

"קונדנס", הלהקה שמאחורי כל הבאזז הגדול, כוללת את קובי משה ואלך (שירה ובס), גלעד אריאל (תופים וקולות), עמוס אהרוני (גיטרות וקולות) ואוהד בולוטין (תכנותים, כלי הקשה וקולות). משה ואלך ואריאל היו בעבר חברים בלהקת "הקוביות" ועוד קודם לכן היה משה ואלך חבר גם בלהקת "בארוק", שהוציאה אלבום בחברת "פונוקול". בבולוטין יכול להיות שנתקלתם בעבר כשתופף במסגרת להקת "מידנייט פיקוקס" או עם גבריאל בלחסן.

לפני כארבע שנים הקימו משה ואלך ואהרוני את "קונדנס" והחלו להקליט חומרים בסטודיו שהקימו בביתו של אהרוני. באותה תקופה קיימו גם כמה הופעות קטנות אך לא התייחסו לפרויקט ברצינות ועשו זאת בעיקר בשביל ההתנסות. "אם היית שואל אותי אז, אם עדיין ננגן היום", אומר משה ואלך, "לא הייתי מדמיין את זה, בטח לא את כל מה שעברנו".

החברים הקליטו אלבום דמו בן ארבעה שירים והחלו להפעיל קשרים לא קשרים: אהרוני העביר את האלבום לחבר, שהעביר לחבר אחר שעובד באולפן הקלטות מפורסם בשוויץ. פול סוטין, העובד במקום, שמע את השירים, התלהב והשמיע אותם לחברו, טום ניקולס. מלבד מעבודות ההפקה שלו, ניקולס ידוע גם ככותב שירי פופ מוכשר, ושאף היה הכותב הראשי של הלהיט "Black Coffee" של "אול סיינטס". מאותו הרגע הכל התחיל: ניקולס התלהב עד כדי כך ממה ששמע, שהחליט להגיע עם הצוות שלו לישראל כדי להפיק את האלבום. במקביל, הוא החל לעניין חברות תקליטים ענקיות ברחבי העולם, ביניהן "יוניברסל" ו"וורנר", איתן עומדת הלהקה במשא ומתן בימים אלה.

"כששמעתי את השירים לראשונה, חשבתי ששניים מהם יוצאים מן הכלל", מספר ניקולס בראיון טלפוני ל-ynet מבריטניה, "ההקלטות לא היו טובות, אבל כתיבת השירים נפלאה והקול של קובי די מרשים. חשבתי שהכל מאוד מקורי, שזה רוק שיש בו הרבה רגש ממזרח התיכון וחיפשתי משהו כזה בעשר השנים האחרונות. שוחחנו וקבעתי לפגוש אותם מיד, אבל אחר כך היתה הפסקה גדולה, ולא באמת היינו בטוחים אם נעבוד יחד.

אני האיש שלהם

"היו להם הרבה לבטים אם לעבוד עם מפיק פופ כמוני, כי לא עבדתי הרבה עם להקות רוק. לקח לי זמן לשכנע אותם שאני האיש שלהם, הם חשבו על זה ונפגשנו שוב אחרי הרבה זמן. הרגשתי שאני ממש רוצה לעשות את זה, אז הם ניגנו לי עוד מהשירים שלהם ושוב, כתיבת השירים בלטה החוצה. בסופו של דבר, נכנסנו יחד לאולפן בסוף השנה שעברה ואני מאוד מרוצה מהאלבום. אני חושב שהוא מקורי מאוד ולא נשמע כמו דברים אחרים".

ומה לדעתך הסיכויים של הלהקה לפרוץ בשוק העולמי?

"אלמלא היה להם הכשרון לכתיבת שירים, אז לא היו להם הרבה סיכויים. הם גם שרים באנגלית, שזו לא השפה הטבעית שלהם, אבל הם מאוד משכנעים. כשמשלבים את כל זה בהופעה החיה שלהם, יש להם סיכוי הרבה יותר גדול מאחרים. אני עשיתי את האלבום הזה מתוך מחשבה שינגנו אותו ברדיו בבריטניה, לא ברדיו הישראלי. חשוב מאוד שלהקה תצליח בטריטוריה שלה, אבל הפקתי אלבום לשוק העולמי ואני מרגיש שעמדנו במשימה הזו".

יצא לך להקשיב גם למוזיקה ישראלית אחרת?

"הקשבתי הרבה ויותר מכך. ישנה זמרת שפגשתי בישראל ויש סיכוי שאעבוד איתה. אני לא יכול לספר לך מי זו, אבל אתה בהחלט מכיר אותה. באופן כללי, די נדהמתי מהמוזיקה בישראל. אפילו ממוזיקה שאתה שומע כשאתה נכנס לבתי קפה ולמסעדות. אני לא יודע למה לא יוצאת עוד הרבה מוזיקה מישראל החוצה לעולם. יכול להיות שבגלל השפה, אבל כל עוד זה באנגלית, אין סיבה שזה לא יעבוד. יכול להיות ש'קונדנס' תהיה הלהקה הישראלית הראשונה שתצליח בבריטניה כמו שצריך".

אתה אופטימי.

"בהחלט. כשמקשיבים לשירים שלהם, אפשר למצוא בקלות שלושה או ארבעה סינגלים שיעמדו מול להקות בריטיות גדולות וזו הסיבה העיקרית שרציתי לעשות את זה. לא ממש מרגש בשבילי להפיק אלבום לטריטוריה קטנה. אני לא רואה שום סיבה שהיא לא תהיה הלהקה הישראלית הגדולה בעולם. תן לזה שנה, אבל זה בהחלט אפשרי".

אז כרגע, עד שיסגרו העניינים בחו"ל לכאן או לכאן, החברים בלהקה ממשיכים הלאה וביום חמישי (25.6) יבואו לחשוף את השירים במועדון לבונטין 7 בתל-אביב. אגב, לכל חברי הלהקה יש משפחות וילדים, אז מה יקרה במקרה הטוב ביותר, בו יצטרכו להסתובב ברחבי העולם או לעבור מעבר לים? "לא היינו מגיעים לנקודה הזאת אם המשפחות לא היו מאחורינו", מספר משה ואלך, "אנחנו מבוגרים אבל גם בוגרים. אתה לא יוצא למהלך כזה בלי מישהו שאומר: 'אני איתך'. אני גם לא חושב שהדברים צריך לרוץ מהר מדי, כי אנחנו כן משתפשפים בתור להקה. במקרה הטוב ביותר, גם אם ייסגרו חוזים וגם אם יהיה להיט בינלאומי, אני מתאר לעצמי שהשנה הראשונה תהיה שנה של נסיעות הלוך וחזור. אם באמת יקרה משהו אקסטרווגנטי, בכל הנוגע למשפחה שלי, אנחנו מקפלים את כולם במזוודות ונוסעים. הם כבר מחכים לזה".