שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הטבלה כן משקרת

    טבלאות רבי המכר הן דבר מביך, לא אמין ומלא אינטרסים; הגיע הזמן לעשות בהן סדר, אפילו באמצעות חקיקה ופיקוח קבוע של גוף ציבורי

    אם אינני טועה היה זה מוסף "ספרים" של "הארץ" שייבא לכאן לראשונה את טבלת רבי המכר השבועית של "שוּק הספרים". יוזמה, שעל פניה לפחות היתה מרעננת, אם כי לא נטולת בעיות, שכן הטבלה הזאת כבר אז היתה הביטוי המובהק ביותר של היות הספר קודם כל מוצר מסחרי, ורק אחר כך יצירה אמנותית לשמה, וזה עניין לעצמו לדון בו.


    הספר קודם כל מוצר מסחרי ולא יצירה אומנותית (צילום: עופר עמרם)

     

    אבל גם אניני הטעם ביותר, שעיקמו את האף וראו במיזם הזה עוד צעד באמריקניזציה ובמסחור של התרבות הישראלית, מיהרו כל שבוע אל העמוד האחרון של אותו מוסף - לראות מי נכנס, מי לא, מי עלה, מי ירד ומי נעלם לגמרי. בקיצור, עם כל חסרונותיה של הטבלה הזאת, היא הכניסה מעט אקשן ומתח לזירה הספרותית גבוהת המצח, והפכה לחלק בלי נפרד ממנה.

     

    "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" החלו מיד להריץ טבלה משלהם, הישר אל עמודי הספרות של סוף השבוע. כך או כך, טבלה רדפה טבלה וכשם שרבתה התחרות כך גם התרבו סימני השאלה סביב תעשיית הטבלאות ההולכת ומתפתחת. אלה נשאלו בדרך כלל בחצי פה וברבע אנונימיות – שמא השואל והתוהה מוּנַעים משיקולים זרים, כביכול, של קנאה, תסכול, התחשבנות וחשדנות מופרזת.

     

    מניפולציות, הטיות ואינטרסים

    אבל השמועות והרינונים עברו מפה לאוזן: יש מי שמַטֶה, מנפח, או ממעיט נתונים. ויש בעלי עניין שבוחשים בקדרה מאחורי הקלעים; ומזה זמן שהאמינות, היושרה ונקיון המידע נמהלו במידה גדושה של מניפולציות, הטיות ואינטרסים. מי שטרח והשווה טבלאות שונות שהתפרסמו בו זמנית, מצא ביניהן פערים מביכים מדי: ספר שהתהדר באחת מהן במקום הראשון, הופיע באחרת במקום שביעי ולהיפך; ספר או סופר שלא ממש הציפו את התודעה - המריאו לראש הטבלה, אל מול ספרים שרבים דיברו בהם אבל נעדרו ממנה, ועוד כהנא תזוּזות ותזזים.

     

    דומה שאת הגילוי הנאות ביותר לבעייתיות ההולכת ומסתאבת חשפה לאחרונה, שלא מדעת, מנהלת רשת סטימצקי, איריס בראל, כשהודיעה שהרשת שהיא עומדת בראשה תפרסם מעתה טבלה שבועית משלה, כמשקל נגד לטבלה שמאחוריה ניצבת הרשת המתחרה "צומת ספרים" ומופיעים בה בעיקר ספרי ההוצאות הקשורות בה ("זמורה ביתן" ו"מודן").

     

    בראל לא הבינה עד כמה במקרה הזה הפוסל במומו פוסל. בקיצור - יצא המרצע מן השק בקול תרועה גלויה: הטבלאות, כולן, רחוקות מלהיות אמינות, אינן ניזונות בהכרח ממאגר נתונים מדויק, אמין ואובייקטיבי, ולא נקיות מפניות, הטיות ואינטרסים.

     

    תעשו כבר סדר

    אם תרצו, יש כאן מעשה של הונאה. אולי זו מילה קצת לא נוחה, אבל לכאורה די מדויקת. והונאה, כדאי

    לזכור, היא קרובתה הלא-רחוקה של השחיתות, שתמיד נראה כאילו היא מתרחשת אצל אחרים ולא אצלנו. לכן, אם אמנם עניין ה"טבלאות" הללו הוא כבר חלק בלתי נפרד מן הנוף - מתבקש לעשות בהן סדר של ממש, אולי אפילו באמצעות חקיקה.

     

    בחקיקה כזאת ייקבעו מחדש עקרונות ונהלים מהודקים ומבוקרים להזנת נתונים ודרכי פרסום, עליהם יפקח גוף ציבורי בלתי תלוי, דוגמת המועצה להימורים וכיוצא באלה. זה לא מוגזם ומופרך כפי שזה נשמע, ואולי זה מה שיכניס קצת היגיון, ובעיקר קצת אמינות, לזירה הפרועה הזו.

     

    דן שביט הוא סופר ועורך בהוצאת הקיבוץ המאוחד

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הגיע הזמן לחקיקה
    צילום: עוז מועלם
    לאתר ההטבות
    מומלצים