צהר, לא רוקדים על כל החתונות
"כל עוד לא תכריזו על הארגון כעל אלטרנטיבה אמיתית לרבנות הראשית - כאילו לא עשיתם דבר. מחיאות כפיים והסכמות של חילונים זה כלום". יעל משאלי מאתגרת את רבני צהר
החילונים יכולים להירגע, היחסים בין דת למדינה מעולם לא היו מתים יותר. הרבנות הראשית היא לא יותר מבדיחה מעולה של הרב אלישיב, ובמקרה של חקיקה דתית ציונית, תישמענה צפירות עולות ויורדות.
חצי התנדבותי, חצי אמיץ, חצי מסתכל על בג"ץ ועל החילונים בקריאה לעזרה, צריך להפסיק לפסוח על שני הסעיפים ולהכריז על עצמו כאלטרנטיבה מקצוענית לרבנות הראשית.
מוסד הרבנות הראשית, מוסד ממלכתי דתי על פי הגדרתו, צריך היה להיות מבצרם של הדתיים הלאומיים (כולל החרד"לים). הם היו אמורים לנהל ולספק את שירותי הדת עבור המדינה, לכל דורש. אלא שנציגי המגזר לדורותיהם התעניינו יותר בדברים אחרים מאשר באחריות הדתית לאומית שלהם וככה הפסדנו את המוסד הזה לחרדים, לתפארת מדינת ישראל.
אז הפסדנו, לא נורא. אפשר לתקן. אפשר להציב אלטרנטיבות. אפשר להשאיר את שלוחי המצווה הבאה בעבירה של הרב אלישיב במוסדות ההם בירושלים, משם הם ימשיכו להתעלל בגרים ובעגונות, משם הם ימשיכו לחלק משרות לקרובי משפחתם, משם הם יתכננו את הקרב על שנת שמיטה הבאה ומשם הם ימשיכו לעשות את החילול ה' שלהם הכי טוב שהם יכולים.
ואנחנו נגדיל תורה ונאדיר אלטרנטיבה. צהר, שהיה עד כה מן ארגון חצי נסיוני,
ובשטח, משבר כלכלי:
אין יותר חתונות חינם
קובי נחשוני
כ-3,000 זוגות נישאים בכל שנה במיזם הנישואין של צהר. ל-ynet נודע: נוכח המשבר הכלכלי בצֹהר הארגון יתחיל לגבות דמי רישום. ראש המיזם, הרב קנוהל: "האפשרות היתה לקחת כסף - או לסגור את הבסטה"
לא, לא צריך לשלוח רב לחתן זוגות צעיריםבחינם. רב הוא תחום מקצועי כמו כל אחד מבעלי המקצוע האחרים הנותנים שירותים בחתונה, גם מדריכת כלה. גם גיורים יכולים לעבור שדרוג מקצועי, שלא לדבר על משגיחי מסעדות ובתי-מלון. ורבני הערים (כולל הרב של ירושלים) יכולים להיות מאד נחמדים ומתעניינים (כפי שמציע הרב פויירשטין לגבי ירושלים) אבל הם לא צריכים להחליף את ראש העיר שממנו מצפים התושבים החילונים לדאוג לאינטרסים הכלליים שלהם. רב עיר אמור לתפקד ולהציע שירותים מקצועיים לכל דורש בתחום התמחותו.
אבל נדמה לי שבצהר מעדיפים לרקוד על כל החתונות ולא לקחת אחריות על שום דבר. באמת מדובר בפוטנציאל אדיר של כוח תורני, של השכלה כללית בתחומים משמעותיים, של ראיית כלל ישראל לעומק, של יכולות ארגוניות רחבות היקף ובעיקר של הבנת הצורך. ובכל זאת הם תקועים באותה שבלונה דתית לאומית אומללה הפוזלת אל שני המגזרים האחרים בבקשת אישורים והסכמות. החילונים והחרדים. וחבל.
חייבים להגיע למסקנה שמתוך המוסדות הקיימים לא יבוא השינוי. לא נצליח בשיטה הקיימת לתקן את המעוות. הפרופורציות בין החרדים לציוניים במוסדות הרבנות, בבתי הדין ובערים יוותרו על כנם, בין היתר משום שחברי הכנסת מכל הסיעות לא ממש מתעניינים בזה, וגם את זה אי אפשר לשנות בשיטה הישראלית.
אסתכן בחוצפה מסויימת ואומר לרבני צהר: כתיבת עשרות מאמרים ושו"תים בשבוע באתרי אינטרנט זה נהדר, יצירת תנאים חדשים לישיבות ההסדר והמכינות הצבאיות זה יופי, סוג מסויים של מערך שנת שמיטה זה באמת יוצא מן הכלל, כנ"ל לגבי כשרות. אבל, כל עוד לא תלכו בגדולות ממש, כל עוד לא תכריזו על הארגון כעל אלטרנטיבה אמיתית, כזו שמייתרת את הצורך בפנייה לרבנות הראשית בכלל, כאילו לא עשיתם דבר. מחיאות כפיים והסכמות של חילונים זה כלום. ממש כלום.
צהר. לקפוץ למים
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
