שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: רויטרס

    קובה: בית אבות לתעשיית הרכב האמריקנית

    שנות ה-50 היו עידן הזוהר של תעשיית הרכב האמריקנית. המקום היחיד בעולם שאותו עידן נשמר במקצת, הוא השכנה היריבה מדרום - קובה של קסטרו. קבלו את סיפורם של דגמי הפאר של ג'נרל מוטורס ופורד, אשר זכו לעדנה מחודשת חצי מאה לאחר ייצורם

    ממערכת השמע בוקע קולו של אלביס פרסלי, בזמן שפלורנטינו מרטין מנקה את מכונית הביואיק סנצ'ורי 1955 שלו ברחוב מרכזי בהוואנה, בירת קובה. "תמיד אמרו שביואיק וקאדילק הן מלכות הכביש", אומר מרטין בגאווה, תוך שהוא מביט בהערצה במכונית המשמשת אותו כמונית. "יש לנו פה מוזיאון, אבל הוא בתנועה", הוא אומר, ומתכוון למכוניות האמריקניות הקלאסיות משנות ה-40 ו-50, שנראות בכל פינה בבירה הקובנית.

     

    המכוניות נרכשו בתקופה שלפני המהפיכה הקומוניסטית של קובה, שהתרחשה ב-1959, וירדו מפס הייצור עשרות שנים לפני שתעשיית הרכב האמריקנית קרסה. הן מצביעות על תקופה בה יצרניות הרכב מדטרויט היו קנאת העולם, וסמל לחוסנה של הכלכלה האמריקנית.


    האגדות של אמריקה - חיות דווקא בקובה (צילום: רויטרס)

     

    השנים לפני שפידל קסטרו תפס את כסאו כמנהיג האי, הגיעו לפני שהאמריקנים המציאו את המונח "התיישנות מתוכננת", שנולד כתיאור למכוניות שתוכננו כך שיתקלקלו במהירות או יצאו מהאופנה, כדי שלקוחות ירכשו חדשות במקומן. "אני לא חושב שהם אי-פעם התכוונו שהמכוניות יחזיקו מעמד זמן רב כל-כך", אומר חוזה אנטוניו גרסייה, שנוהג בשברולט בל-אייר סדאן משנת 1953. "זה טנק, זה לא משהו שמשתמשים וזורקים כמו הגרוטאות שהגיעו אחרי".

     

    מכוניות עם חיי נצח

    המכוניות האמריקניות הקלאסיות, מהימים שאחרי מלחמת העולם השנייה, היו ללא ספק אמינות. ועדות לכך ניתן לראות בעשרות אלפי מכוניות שעדיין נוסעות בקובה, חלקן אף משמשות כמוניות. אלא שמלבד המרכב המסוגנן ותאי הנוסעים שנחשבו בתקופתם למהודרים, המכוניות הקובניות לא שמרו על המקוריות המכנית כפי שיוצרו על-ידי ג'נרל מוטורס, פורד וקרייזלר.


    צילום: רויטרס

     

    הצצה מתחת למכסה המנוע בביואיק של מרטין, למשל, מגלה שבמקום יחידת V8 אמריקנית יש שם... מנוע דיזל עם ארבעה צילינדרים מתוצרת טויוטה.

     

    החלפות מנועים נפוצות מאוד במכוניות קלאסיות בקובה, מכיוון שמחירי הדלק הגבוהים גורמים לנהגים להעדיף תצרוכת דלק נמוכה על-פני עוצמת מנוע מרשימה. נהגים קובנים אומרים שהחלפות המנועים מבוצעות על-ידם, בסיוע שכנים או חברים, כדי לחסוך בעלויות. "למרבה הצער, אם לומר את האמת, הקובנים טובים מאוד באלתורים", אומר אחד הנהגים שביקש להישאר בעילום שם. "זו שאלה של צורך, ובגלל המחסור השורר כאן".


    צילום: יוסף (ג'קסי) ג'קסון

     

    מאגר חלקים דל

    איסור הסחר שהוטל לפני 47 שנים על-ידי נשיא ארה"ב דאז, ג'ון קנדי, בתגובה לשיתוף הפעולה של קובה עם בריה"מ בימי המלחמה הקרה, גרם לכך שחלקי חילוף למכוניות אמריקניות הפכו נדירים במיוחד. האיסור, שקובה מכנה כ"מחסום כלכלי", עדיין אוסר יבוא מכוניות אמריקניות לאי, אפילו לאחר שהחל שיווק של כמה מכוניות סיניות חדשות.

     

    כמה בעלי רכב, כולל חברים במועדון אספנות אחד לפחות, מתגאים בכך שלמכוניתם עדיין יש את מנועי ה-V6 ו-V8 המקוריים מדטרויט, ומסבירים שאת ההבדל מזהים מיד בצליל שמפיק המנוע, לעומת מנועי הדיזל החלופיים. "יש לי שברולט בל-אייר משנת 1955 עם המנוע המקורי והכל", אומר רוברט אנריקז, שמספר כי החלק החליפי היחיד שהתקין הוא תיבת הילוכים. "אני לא עשיר, אבל אני לא אמכור אותה בשביל שום דבר". למרות זאת, כשהוא משמש כנהג מונית, אנריקז מעדיף לנהוג בכלי רכב קומפקטי ומודרני.


    צילום: רויטרס

     

    התקשורת הלאומית של קובה, בדיווחיה על המשבר הכלכלי בארה"ב, הדגישה אירועים כמו פשיטת הרגל של ג'נרל מוטורס. זאת, כסימפטום לכל מה שהשתבש בארה"ב, וכסמל לכשלון סגנון החיים שלוח הרסן של הקפיטליזם. אלא שרק מיעוט מבעלי המכוניות האמריקניות ברחובות הוואנה, שמחים לאידה של הכלכלה האמריקנית, או מרוצים מכך שהגלגלים כמעט נפלו מתעשיית הרכב האמריקנית.

     

    "אתה חושב שחברה גדולה כמו ג'נרל מוטורס באמת יכולה לפשוט רגל?", שואל מרטין, כשהוא יושב מאחורי ההגה של מכונית הבל-אייר שלו שיוצרה ב-1953. "אנחנו הקובנים, כעם, לא מאשימים את האמריקנים בשום דבר. למעשה, יש לנו הרבה במשותף", הוא אומר, בעודו ממתין לנוסעים מחוץ לבניין בהוואנה. "פשיטת הרגל של GM תהיה דבר קשה, זה בטוח".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "מכוניות אמריקניות זה מוי בואנו"
    צילום: רויטרס
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים