אנחנו המכשול לשלום?

סוף סוף יצא המרצע מהשק: רק בגלל המתנחלים אין שלום במזרח התיכון. מיטשל ביטל פגישה, ברק נוסע בבהילות לניו יורק, ראש הממשלה מכנס את המטבחון לפגישת חירום, ובתוך כך דווח על בניית יחידות דיור ביישוב אדם, אליהן יפנו את תושבי מיגרון.

בפגישה בין שר החוץ ליברמן להילרי קלינטון, אמר ליברמן שמבין 20 נושאים, נרשמה הסכמה לגבי 19. רק בנושא הבנייה בהתנחלויות - לא. אז זהו, אנחנו המכשול היחיד ל"שלום הנצח" העומד לרדת בקרוב על המזרח התיכון.

"אבל", שואלת אשתי, "הרי הבת שלנו בכלל עוזבת את היישוב ועוברת לגור בהתנחלות חדשה בנגב, ליד משאבי שדה ורביבים. ובכלל, מה הקטע הזה עם הגידול הטבעי? זה מה שאנחנו דורשים? שייתנו לנו ללדת ילדים ונוכל לבנות להם טיפת חלב? על זה נאבקת הממשלה? בגלל בנייה של 50 יחידות דיור ב'אדם', אירופה לא תשדרג את היחסים שלה עם ישראל? מחר עלול אובמה להטיל עלינו סנקציות באו"ם"?

לומר את האמת, אם אני נתניהו, אינני יודע אם הייתי עומד בלחץ הזה: להרוס את היחסים הבינלאומיים של ישראל בשביל לאפשר לבת של השכנים שלנו לבנות דירה ליד ההורים? צריך קצת פרופורציות. יש דברים חשובים מזה.

יותר מזה, המשכתי, נתניהו השתמש בסיסמא השדופה "מדינה פלסטינית", והשמש המשיכה לזרוח. אבל העצם שהוא זרק לכלב הרודף אחריו לא השביעה אותו, הוא הפך רק רעב יותר. הרי אחרי שנסכים כבר על הכל, על חלוקת ירושלים, על מסירת הר הבית לשליטה פלסטינית, ישאלו אותנו: בגלל זכות השיבה של כמה עשרות אלפי ערבים אנחנו מוכנים לוותר על השלום המיוחל? אתם הרי יודעים כמה טעים החומוס בדמשק.

ואולי נשאל את השאלה הגדולה באמת - מה אנחנו מחפשים כאן במזרח התיכון? למה נתקענו לערבים כאן וגרמנו למלחמות בלתי פוסקות? למה צריך מדינה יהודית בלב העולם האיסלמי והערבי? למה לנשל את הערבים שחיים כאן מאות שנים מעל אדמתם?

בנאום בר אילן היטיב נתניהו לענות על שאלה זו, באומרו: "הקשר של העם היהודי לארץ ישראל נמשך יותר מ-3,500 שנה. יהודה ושומרון, המקומות בהם הילכו אברהם, יצחק ויעקב, דוד ושלמה, ישעיהו וירמיהו - אינם ארץ נכרייה לנו. זוהי ארץ אבותינו. זכותו של העם היהודי למדינה בארץ ישראל אינה נובעת מרצף האסונות שפקד את עמנו. זכותנו להקים את מדינתנו כאן, בארץ ישראל, נובעת מעובדה אחת פשוטה: זוהי מולדתו של העם היהודי ,וכאן נצרבה זהותנו".

התשובה לשאלת ההתיישבות ביו"ש, היא בדיוק התשובה לזהות היהודית שנצרבה בנו על אותן גבעות יהודה ושומרון. תל אביב ואשדוד חשובות לנו, אבל הן המרפסת של הבית הלאומי היהודי. הסלון וחדר השינה נמצאים בערש התרבות הישראלית ביהודה ושומרון.

הצמיחה הטבעית שעליה לא מוותרים ליברמן ונתניהו, אינה בניית עוד חדר בהתנחלויות, היא גם לא 50 דירות ביישוב אדם. מדובר בבניית הסלון וחדר השינה של המדינה. עם ישראל לא יכול לישון לנצח במרפסת. המשך ההתפתחות של ההתיישבות ביו"ש אינה 'טובה' שמדינת ישראל עושה למתנחלים, היא הערובה והטעם לקיומה של המדינה.

40 שנה בונה מדינת ישראל את ההתיישבות למרות התנגדות המיעוט הצעקני של השמאל הקיצוני, משום שרוב תושבי ישראל חפצי חיים ומבינים את חשיבותה. למען המשך קיומה, המדינה חייבת להציב תוכנית אלטרנטיבית, כי אינה מעוניינת לשלוט בחיי הפלסטינים.

רם עמנואל וחבריו למדו את השיטה. הטלת לחץ כבד על החוליות החלשות, אחת אחרי השנייה, על הנושאים השנויים במחלוקת בישראל. הלחץ הכבד בעניין ה"מדינה הפלסטינית" נשא פירות. נתניהו נכנע. הקרב הבא הוא על הבנייה בהתנחלויות. אחרי שינצחו חלילה בקרב הזה, השלב הבא יהיה לחץ כבד בנושא חלוקת ירושלים, ולבסוף תמצא את עצמה ממשלת ישראל נאבקת על זכות השיבה, כשאובמה ועמנואל יחד עם השמאל הקיצוני בישראל ישאלו: האם בשביל כמה עשרות אלפי ערבים לנצח תאכל חרב?

נתניהו היטיב להציב את תנאי היסוד לקוממיות היהודית בארץ ישראל. העמידה מול הלחץ של ממשל אובמה אינה קלה. זה הזמן להתייצב מאחוריו ולחזק אותו.

עדי מינץ, לשעבר מנכ"ל מועצת יש"ע