סגן ראש המל"ל הנכנס: אפשר לעצור את איראן
האם ישראל וארה"ב על מסלול התנגשות, כיצד בולמים את התמנון האיראני בעידן אובמה ומה צריך לעשות כדי לא לאבד את תמיכת הקהילה היהודית. ראיון עם ד"ר ערן לרמן עם כניסתו למועצה לביטחון לאומי
"האיום הראשון במעלה שנשקף למדינת ישראל הוא החתירה של איראן למקם את עצמה ככוח אלטרנטיבי לעוצמה האמריקנית במרחב שלנו" - כך מעריך הד"ר ערן לרמן, שהחל אתמול (יום ה') את תפקידו כמשנה לראש המועצה לביטחון לאומי. "זה לא רק הגרעין - אלא המכלול כולו שגורם לאיראן להציג עצמה כיורשת של ברית המועצות וככוח נגדי למערב", הוא מסביר בשיחה עם ynet.
אבל בניגוד לפרשנים ואנשי מודיעין רבים המלעיטים את הציבור בנבואות אפוקליפטיות, לרמן דווקא נשמע אופטימי. "איראן היא כמו תמנון ענק ומתפשט, אבל מה שקרה בתוך המדינה בתקופה האחרונה, המכה הקשה שחיזבאללה ספג בבחירות בלבנון, וגם השינוי שנשיא ארצות הברית ברק אובמה מחולל, שמאפשר לגורמים מוסלמים להצטלם איתו בראש חוצות - כל אלה הם אינדיקציה לכך שמהלך הכוח האיראני, שהגרעין אמור לגבות אותו, אינו בלתי נמנע והצלחתו אינה מובטחת. ניתן להיאבק בו ולבלום אותו".
בתשע השנים האחרונות היה לרמן מנהל סניף המזרח התיכון ב"וועד היהודי אמריקני" (AJC), אחד הוותיקים שבארגונים היהודיים בארה"ב, שקיים זה 103 שנים. הוא החל את תפקידו בשלהי תקופת נשיאותו של ביל קלינטון - ומסיים אותו בתקופה שבה בירושלים מגלים חשדנות מסוימת לממשל האמריקני החדש, ובעיקר לנשיא ברק אובמה.
"ישראל לא נמצאת על מסלול התנגשות עם ארצות הברית", הוא מרגיע בראיון. "ארה"ב היא אותה ארה"ב, העם האמריקני עדיין נשאר פרו-ישראלי, ויסודות הקשר עם ישראל הם איתנים.
נכון שארה"ב עברה שינויים פוליטיים, המשפיעים על שינויים בתפישות ובסדרי עדיפויות, אבל במהות העמוקה של היחסים עם ישראל לא חל שינוי".
"המחויבות האמריקנית לערכי היסוד בבסיס הקשר עם ישראל עדיין בעינה. אובמה הבהיר זאת בנאומו בקהיר, כשאמר שהקשר בין ארה"ב לישראל הוא בלתי ניתן לניתוק. אנשים בארץ אולי התאכזבו שהוא לא נשא בקהיר נאום ציוני חוצב להבות, אבל הם שכחו שהנאום לא נועד לרצות את האוזן היהודית אלא לכופף את האוזן המוסלמית", הסביר.
לרמן סבור שמוקדם מאוד עדיין לשפוט את האופן שבו השפיעו - אם בכלל - חילופי הגברי בבית הלבן על מערכת היחסים עם ישראל, אבל כך או אחרת, הוא מזכיר שהיחסים עומדים על קרקע מוצקה. "יש עכשיו קצת חיכוך, וזה לא בהכרח רק דבר רע – כל עוד החיכוכים האלה לא חודרים לדיון על הסיוע הביטחוני ונושאים נוספים שבלב מערכת היחסים. עוד מוקדם לדעת לאן יתקדם הוויכוח הזה, אבל אני מעריך שהוא בדרך לפתרון".
אובמה נואם בקהיר. לא נועד לרצות את האוזן היהודית (צילום: AP)
חוסר רגישות, חוסר מודעות
לצד מערכת היחסים עם הממשל האמריקני, ישנה לישראל מערכת יחסים חשובה לא פחות, שגם היא נתפסת לעתים כטריוויאלית או מובנת מאליה: הקשר עם יהדות ארה"ב – קהילה מתקדמת מאוד, עירונית מאוד, אמידה מאוד, שקשורה בעבותות לישראל. על אף שישראל משקיעה בקשר עם התפוצות, לרמן גם אינו חוסך ביקורת מהדרגים הגבוהים. "יש לישראל בעיה שמשתקפת בחוסר מודעות לכל מיני נושאים", מסביר לרמן את הטעון תיקון. "כמו למשל, סוגיית הגיור, והיחס לזרמים הלא-אורתודוכסים ביהדות. בתחומים אלה, היחס המתמשך של ממשלת ישראל מעיד על חוסר רגישות למבנה העומק של הקהילה היהודית בצפון אמריקה".
האם יש סיכוי שמערכת היחסים הברורה והמובנת כל כך תעלה על שרטון? "בהשאלה אפשר לומר שהממסד היהודי בצפון אמריקה אינו כוס זכוכית שברירית אלא סיר פח עמיד, אבל אם נטיח אותו על הרצפה, גם הוא יישבר. יהדות צפון אמריקה מאורגנת סביב ציר התמיכה בישראל, אבך בלי עבודה מאומצת ברמת המודעות, ובלי שנשקיע בקשר הזה עבודה, הקשר הזה יעבור תהליך של התרחקות", הוא מזהיר.
באופן צפוי למדי, לאור העובדה שרובם המכריע של יהודי צפון אמריקה משתייכים לזרמים דתיים שאינם זה האורתודוכסי הנהוג בישראל - סוגיית המפתח כאן היא הפרשנות הדתית. "היחס המבזה כלפי הזרמים הלא-אורתודכסים ביהדות היא נקודה מאוד כאובה. אם מדינת ישראל תלך ותחשיך מבחינת פרשנות דתית, והזהות היהודית תתחדד ככזו שלא יהיה ליהדות ארה"ב נוח איתה – יש כאן פוטנציאל לניכור רב. כך גם אם ההתנהלות של ישראל ברמה הבינלאומית, או יחסה של מדינת ישראל למיעוטים, ילבשו צורה שיהודי ארה"ב יתקשו להשלים עימה".
"אני שייך לאופטימיסטים", הוא מסכם. "אבל שום דבר בקשר עם אמריקה לא יניב פרות אם לא נתאמץ – החל בדרג המדיני הבכיר ועד לאחרון התלמידים בכיתות בחטיבת הביניים. אני סבור שאם תהיה אפשרות לגשת לבחינת בגרות בהיקף של שתי יחידות על העולם יהודי בן זמננו, זה עשוי לשנות את פני המפה, ולו ברמת המודעות".
החינוך היהודי ייקבע את העתיד
על יהודי ארצות הברית עברה שנה לא קלה. בניגוד לעמיתיהם באירופה – שסבלו בעיקר מהתפרצות אנטישמית סביב המבצע שניהלה ישראל בעזה – ידע הציבור היהודי בצפון אמריקה קשיים בגלל המשבר הכלכלי העולמי. ארגונים יהודיים רבים מתקיימים מתרומות ובשל המשבר, התרומות הצטמצמו. גם מעילת הענק של ברנרד מיידוף פגעה בארגונים יהודיים, "שכן בניגוד לשיילוק של שייקספיר, מיידוף לא גנב מהגויים אלא בעיקר מהחברים הכי טובים שלו", אומר לרמן באירוניה.
גם האנטישמיות – שקיימת מתחת לפני השטח בארה"ב ופורצת מפעם לפעם, כפי שהיה בהתקפה הקשה על מוזיאון השואה בוושינגטון – אינה הבעיה הראשונה במעלה. "באמריקה – בעיקר באמריקה של אובמה – זו תופעת שוליים", הוא מרגיע.
לרמן בעיקר מוטרד מהאפשרות שיהודי צפון אמריקה יפסיקו לשלוח את ילדיהם לבתי הספר היהודיים – משיקולים כלכליים, כמובן. "בתי הספר האלה אינם זכאים למימון פדרלי, והם תלויים בכוח הקנייה והתרומה של הקהילה היהודית וברצונה הטוב – שכן אין להם כל מניעה לשלוח את ילדיהם לבית ספר ממלכתי בחינם. זה מאבק קריטי כי הוא על ההמשכיות היהודית. האפשרות שזה ייפסק מדאיגה יותר מאשר נישואי תערובת – מאחר שהם דווקא מהווים פוטנציאל להרחבת הקהילה היהודית".
לפנייה לכתב/ת 
