כשלא תתקיים עוד "בעיה פלסטינית"

נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, נגע בגילוי לב בעצביה הרגישים של זהותה וקיומה של ישראל. הוא אחז במקל בשתי קצותיו כשהביע תמיכה חד משמעית במדינה יהודית דמוקרטית, ומנגד הביע נאמנות מוחלטת לרעיון מדינת כל אזרחיה.

וכה אמר ברק: "מצד אחד אנחנו מדינה יהודית דמוקרטית ואני לא רוצה לוותר על כך, אחרת הייתי נשאר בארצות הברית. מצד שני אני מאמין גדול במדינת כל אזרחיה. לתושבים הערבים מגיעות כל הזכויות המגיעות ליהודים. ליהודי יש אומנם זכות ראשונית לעלייה לארץ אבל ברגע שהוא מגיע אליה, זכויותיו צריכות להיות שוות לזכויותיו של הערבי". ברק הוסיף, כי הוא אינו סבור "שיש כזה קונפליקט בין שתי הגישות". 

מדינת ישראל מצויה במשבר זהות חמור. השסע הולך ומחמיר בין יהודים לערבים, הרואים עצמם בעלי זהות פלסטינית, ובין הנאמנים לרעיון הציוני של מדינה יהודית דמוקרטית לבין הפוסט ציונים הדוגלים בביטול האופי היהודי של המדינה ובהקמתה של מדינה אחרת לכל אזרחיה בגבולות ישראל דהיום או בכל שטח ארץ ישראל / פלסטין. שני הפתרונות המוצעים בעייתיים.

מדינה יהודית דמוקרטית יכולה להעניק שוויון לכל אזרחיה כל עוד אין הוא מסכן את האופי היהודי של המדינה, ולמעשה היא שוללת את הזכות של קבוצות אוכלוסייה שאינן נמנות עם העם היהודי (או יהודים שאינם מזוהים עם תפיסה זו) לשנות את אופייה של המדינה ברוב, בהליך דמוקרטי. מנגד, משמעות מדינת כל אזרחיה מקפלת בתוכה את ביטול האופי היהודי הייחודי של מדינה שהוקמה כמקלט לעם השב לאדמתו ההיסטורית, ואת התביעה לשלול את עצם זכותם של העם היהודי והיהודים החיים בישראל על הארץ.

לפלסטינים מותר

קיים חוסר איזון אינהרנטי בדמות ההסדר המדיני המוצע. הפלסטינים זוכים להכרה בינלאומית בתביעתם להקים מדינה פלסטינית שממנה תסולק כל נוכחות יהודית. חוק היסוד של הרשות הפלסטינית, היא המדינה שבדרך, קובע באופן חד משמעי, כי "האסלאם הוא הדת הרשמית בפלסטין" ו"עקרונות השריעה האסלאמית הוא המקור הראשי לחקיקה".

הקהילה הבינלאומית מתירה לפלסטינים את שהיא מנסה למנוע מישראל, הווה אומר: העם הפלסטיני רשאי להקים מדינה שתושתת על דת הלאום שלו, ובה רוב דמוגראפי מכריע ומיעוט נוצרי, אף אם יהפוך לרוב, לא יהיה זכאי לשנות את אופייה של המדינה אלא לכל היותר לזכות בחופש דת. אבירי זכויות האדם המטיפים השכם והערב מוסר לישראל ותובעים מדינת כל אזרחיה מקבלים כדבר טבעי ומוסרי את הקמתה של מדינת אפרטהייד פלסטינית גזענית המתהדרת בריש גלי בחתירתה להיות "נקייה מיהודים".

אין עוד עוררין על זכות הפלסטינים למדינת לאום, אף שיסודותיה גזעניים והיא עלולה להיות תיאוקרטיה דתית קיצונית דוגמת איראן, כפי שמלמד הניסיון ברצועת עזה לאחר השתלטות חמאס. אפילו ממשלת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו מכירה בגלוי בזכות זו, הגם שהיא דורשת להטיל עליה פירוז ומגבלות נוספות.

אך מרגע שתוקם המדינה הפלסטינית, ללא סימטריה מדינית על בסיס של פשרה אמיתית, יעלו על השולחן שאלות אחרות שייצרו "היפוך היסטורי" ביחסי ישראל והפלסטינים, ובראשן: תביעת השיבה של מיליוני הפליטים לשטח ישראל, שמשמעותה טרנספר המוני של יהודים מעריהם כדי לפנות מקום לפליטים. לא תתקיים עוד "בעיה פלסטינית" אלא "בעיה יהודית" בפלסטין.

יהונתן דחוח-הלוי, חוקר בכיר ועמית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומנהל המחקר ב-Orient Research Group