נשים, צה"ל זקוק לכן

אני מאמין ומקווה שהרב הצבאי הראשי, תת אלוף אביחי רונצקי, לא אמר את מה שיוחס לו, ושהוא אינו מתנגד לשירות נשים בצה"ל.

אין זה סוד שישנם רבנים השוללים שירות נשים בצה"ל, אך למיטב ידיעתי הרב רונצקי אינו נמנה עמם. מותר לרב להחזיק גם בדעה זו, וברור שיש מבין הרבנים רבים וחשובים הסבורים שלבנות אסור לשרת בצה"ל. אולם אסור שלרב צבאי, ועוד יותר מכך לרב הצבאי הראשי, תהיה עמדה כזו, בוודאי כל עוד הצבא הוא צבא העם.

אם בעבר היו רבנים צבאיים שהתנגדו לשירות נשים בצה"ל אני מצר על כך ולטעמי הם עשו שקר בנפשם. ככלל, צבא שמשרתות בו גם בנות - אסור שתהיה בצמרת הפיקוד שלו שעמה נמנה גם הרבצ"ר, עמדה כזו. בטוחני שהרב רונצקי לא מתנגד לכך. כשהוא נכנס לתפקידו, פעלנו יחד מתוך יוזמה שלו כדי שברבנות הראשית תהיה קצינה שתיתן מענה גם לחיילות דתיות או שאינן דתיות הנזקקות לשירותי הרבנות הצבאית.

השירות בצה"ל הוא זכות שאין ליטול מנשים, ואסור לנו לפגוע בה. רב שחושב שאסור להן לשרת - שלא יהיה רב צבאי. הוא הרי הרב גם של הבנות בצה"ל ומתפקידו לפעול כדי לתמוך, לסייע ולשפר את תנאיהן. מתוקף כך הוא אינו יכול לומר להן שהן לא צריכות להיות כאן. זה כאילו שיאמר רב לחיילים שבעצם מלכתחילה עליהם להימצא בישיבה אבל כיוון שבדיעבד הם כבר בצבא, אזי הוא מוכן להעניק להם שירותי דת.

תרומתן של הנשים לצה"ל היא קריטית. הן משרתות היום בלמעלה מ-85% מכלל התפקידים בצה"ל. מעבר לערך השוויון, לתרומתן הייחודית של הנשים, לשירותן בצה"ל חשיבות רבה נוספת הנובעת ממרכזיותו של צה"ל ומעמדו במדינת ישראל, וממשמעותו החברתית של השירות או האי שירות להמשך החיים האזרחיים.

על כן, לא רק שאין לפסול או להגביל שירות נשים בצבא אלא מן הראוי לעודד ובמידת הצורך לסייע במסלולים המתאימים להן יותר. צה"ל נהנה היום מאוד משירותן של חיילות דתיות רבות בשטחי עשייה שונים והשכיל יחד עם מספר רבנים, צבאיים ואזרחיים לבנות מסלולי שירות לחיילות דתיות המשלבות לימודי קודש במסגרת שירותן הצבאי – מעין מסלול "הסדר" לבנות (בשילוב עם מוסדות כמו מכללת לינדנבאום בירושלים או המדרשות שבעין הנצי"ב, מגדל עוז ועוד).

בהיסטוריה של צה"ל וגם בזמננו אנו, מוכרים לי מספר רבנים חשובים מאוד, שבנותיהם או נכדותיהם שרתו בצה"ל וזכו לברכתם.

שירות לאומי לכולן

שתי בנותיי הבוגרות שירתו כקצינות בצה"ל. איני נמנה עם מי החושבים שניתן למדוד את רמת הדתיות של אדם, אבל אם יש מדידה כזאת הרי שהן לא סיימו את שירותן בצה"ל ברמה דתית הנופלת מזו שהיתה להן כשבאו בשעריו של צה"ל. אם היה שינוי כלשהו, הרי שההיפך הוא הנכון. ישנן בנות שרמתן הדתית השתנתה במהלך שירותן בצה"ל, אך יש יש גם בנים כאלה. זו אינה סיבה לפסול שירות בנות. ניתן לומר את אותם דברים לגבי לימודים אוניברסיטאיים או מקומות עבודה אזרחיים, ואיני מניח שכל אותם רבנים השוללים הימצאותן של נשים בצה"ל, שוללים את הימצאותן גם במקומות אלה.

בתי השלישית משרתת בשירות לאומי מזה כשנתיים. אני גאה בה ובדרך שירותה הקשה והתובענית כל כך. אני מודה שאיני שלם עם כך מסיבה אחת: היא יכולה היתה לבחור לבצע את השירות התובעני שהיא עושה באמצעות הצהרת דת, על אף שגם היא יודעת שדתיותה ותמימותה יכלו להמשיך ולהיות שלובים בעשייתה גם אילו בחרה בשירות צבאי. היא בחרה לשרת בתפקיד ובמקום שלמיטב שיפוטה ידרוש ממנה הרבה יותר מאשר רוב התפקידים שאותם היתה ממלאת בצה"ל. איני שלם עם שירותה זה כיוון שאפשרות כזאת אינה קיימת עבור חברותיה ממושב אלון הגליל או קיבוץ הסוללים, שאינן מצהירות על דתיות.

על אף הטעויות המיוחסות לרב רונצקי, תרומתו לצה"ל היא משמעותית וחשובה. הוא הכניס לרבנות הצבאית רוח חדשה, שמתבטאת בחיבור לשטח ובכך שיש לחיילות וחיילים דתיים כתובת לשאלות שבהן הם נתקלים במהלך שירותם. הם כבר אינם צריכים ללכת לחפש את התמיכה מבחוץ.  

 מעבר לכך, ביקוריו הרבים ביחידות צה"ל, מפגשיו עם המפקדים, השתתפותו באימונים ובפעילות מבצעית- כל אלה יש בהם תרומה ייחודית וחשובה גם ליחידות צה"ל וגם לאופייה של הרבנות הצבאית. תרומתו בלטה גם בהתחשב בעיתוי שבו נכנס לתפקידו - לאחר ההתנתקות והקרע שנוצר בציבור הדתי. גם הקשר הקרוב והמאד מיוחד שלו עם משפחות שכולות ראוי להערכה מיוחדת.

איני נהנה מכל שורה הנכתבת ומכל המעשים והציטוטים המיוחסים לרבצ"ר בימים אלה, והייתי שמח יותר אילו היתה נחסכת ממני גם הפעם התייחסות זאת. יחד עם זאת אני מציע, גם במקרה זה, לשמור על האיזון הראוי בין ביקורת גם אם נוקבת, לבין גינוי והטלת דופי המתעלמים מעשייתו הכוללת והמורכבת כל כך של הרב רונצקי במיוחד בתקופה זאת.