חייבת להודות: הומואים ממש עושים לי את זה
גלאם-רוק וגברים לבושים במכנסיים צמודים עם נצנצים, פלטפורמות ואיפור עושים לי את זה. תוסיפו קצת ענטוזים ומשחקים בהגדרה המינית - ואני נמסה. גבר שלא מפחד להיות קצת נשי יוצא בעיניי יותר גבר מגבר. לפחות אצלי, הדמיון והפנטזיה מספקים, אז לא משנה מושא הפנטזיה שלך הוא סטרייט, גיי, נשוי או בכל מצב צבירה אחר
מה שכן, אף אחד לא ממש מדבר על נשים ואיך הן מסתכלות או אולי אפילו מפנטזות, רחמנא ליצלן, על הומוסקסואלים. לא בתור "הומו מחמד" שיעזור להן בשופינג, אלא בצורה רומנטית, או אפילו מינית.
אולי אני שמה כאן את המסמר האחרון בארון הקבורה שלי לגבי אפשרות הצגתי כאדם נורמלי מן השורה, אבל עלי לציין שאני חושבת שיש לי סוג של פֶטיש.
אולי הייתי צריכה להבין שאני קצת, איך אני אקרא לזה, "מיוחדת"? או שאני תוצר של התבגרות בשנות ה-80 הידועות לשמצה אופנתית במיוחד, כשאחד מהסרטים האהובים עלי בכל הזמנים הוא "מופע הקולנוע של רוקי"? מה לעשות, גלאם-רוק וגברים לבושים במכנסיים צמודים עם נצנצים, פלטפורמות ואיפור עושים לי את זה. תוסיפו קצת ענטוזים ומשחקים בהגדרה המינית וקיבלתם אותי נמסה (קחו לדוגמה את דיוויד בואי המלך).
באיזשהו מקום, גבר שלא מפחד להיות קצת נשי, לפי ההגדרות המקובלות בחברה של מה זה להיות נשי, בעיני יוצא יותר גבר מגבר. אולי זה קצת אוקסימורון, אבל גבר שמוכן לצאת מהגדרה המצומצמת של גבר=מאצ'ו, לגלות יותר רגישות או עדינות, וכן הלאה, נותן לי לפחות הרגשה שיש לו הרבה ביטחון עצמי, תכונה מאוד מושכת בפני עצמה.
בנוסף, כתוצאה מהמשחק הזה בין הגדרות המינים, אותו גבר הופך פחות מאיים, אולי מפני שהוא מדבר בשפה שיותר מוכרת וקרובה לי, כאשה. ברגע שאנחנו יוצאים מדיון הכיבוש, הנכבש והנכבשת, אנחנו עוברים למקום שקט ובטוח יותר, מקום שבו באמת אפשר להשתחרר... מקום שבו אפשר לצפות ב"הכי גאים שיש" בטלוויזיה, לגרגר כל פעם מחדש שרואים את דמותו של ברייאן קיני ולחשוב בחיוך ממזרי במיוחד שכנראה יש משהו ממש לא בסדר אצלך אם את מוצאת את הסדרה הזאת סקסית ברמות-על.
כפי שאמר אדם למברט, "סקסי זה סקסי"
בחיי האמיתיים נדלקתי בעבר על בחור הומוסקסואל, או שניים, או יותר, בלי לדעת מה ההעדפות המיניות שלהם. מי שמוצא חן בעיניי מוצא חן בעיניי, או כפי שאמר אדם למברט, ההומוסקסואל החדש בשכונה, כתשובה למה הוא חושב על כך שהוא מרטיט הרבה מנשות העולם - "סקסי זה סקסי" (ואלוהים הוא סקסי)...
הרי לא כל הגברים ההומוסקסואלים מתנהגים בצורה נשית מוחצנת כמו הסטריאוטיפים שאנחנו רגילים לראות על המרקע, גם אין להם קרן באמצע המצח או חותמת שאומרת "עצרי! אני הומו". יש הרבה הומוסקסואלים שהדרך היחידה לדעת שהם הומוסקסואלים היא רק כשהם אומרים לך. אז את עוברת כמה שלבים די מהירים: הראשון הוא תדהמה מהולה באכזבה. השני הוא מחשבה על כל הדרך שעברתם יחד, כולל הסיבות שהוא בכלל מצא חן בעינייך (לדוגמה, מצאת אותו רגיש יותר לדברים שגברים אחרים לא, הוא מבין אותך יותר, יכולת לדבר איתו שעות בלי שהוא ירצה רק למשמש לך את החזה) ולהלקות את עצמך על כך שלא הבנת את זה קודם. השלישי הוא שמחה רבה, כי הנה מצאת חבר לחיים, שיחד אתם יכולים לשבת בבית קפה, פאב, חוף ים, להסתכל מרחוק על בחורים מסוקסים ולהזיל ריר. הבעיה היחידה היא שאת יודעת שהחתיכים ביותר מבניהם בטח יעדיפו אותו...
עולם אכזר.
הסלבריטי הראשון שהערצתי היה ג'ורג' מייקל
אבל אני לא רוצה לדבר כרגע על החיים האמיתיים, אלא על פנטזיות, שם באמת אפשר להתפרע. הסלבריטי הראשון שהערצתי, בכל הכוח שיש לילדה מתבגרת, היה ג'ורג' מייקל, מכיתה ו' בערך. אני זוכרת את הריגוש שעלה בי כשקניתי את הקלטת של "וואם", ואיך רקדתי בסלון לצליל הפופ הסכריני והמתוק משהו, איך קירות החדר שלי היו מלאים עד אפס מקום בפוסטרים שלו, איך ברבות הימים רבתי עם ידיד הומוסקסואל שאמר לי שהוא בטוח ששיר מסוים באלבום "אמונה" נכתב על גבר, ושרק גברים שאוהבים גברים יכולים להבין את זה. ואני בתגובה דיברתי על הקליפ הארוטי-משהו, בזמנו, של ג'ורג' עם בחורה. ואז את התדהמה אחזה בי כששמעתי על התקרית בשירותים הציבוריים... איך יכול להיות שאותו אדם שעשה לי נעימים בגוף מאז שהייתי בכיתה ו' כששמעתי בראשונה את "לחישה פזיזה" יכול להיות הומו, הוא לא! בבקשה לא לא לא!
לפחות אצלי, הדמיון והפנטזיה מספקים, רק מעצם היותם. אין להם שום קשר למציאות, וטוב שכך. אז לא משנה אם אותו גבר שאת מפנטזת עליו הוא סטרייט, גיי, נשוי או בכל מצב צבירה אחר. אף אחד לא יכול לקחת ממך את המחשבות שלך. ולפעמים, אולי במיוחד במקרה שלי, אך אחד גם לא ירצה...
השאלה היא אם אכן אין קשר בין פנטזיה למציאות. כלומר, האם ה"אלילים" האלה, בין אם גבר או אשה, שאנחנו רואים על המרקע, חודרים לנו לתת-מודע, או אפילו למודע, בתור בני הזוג האידיאלים. כאלו שהיינו רוצים להיות איתם, או כאלו שהיינו רוצים להיות הם. רבות דובר על הדימויים במדיה ואיך הם משפיעים על מיתוס היופי. יש כאלו שמפנים אליהם אצבע מאשימה להרבה מהרעות החולות שיש בעולם, אנורקסיה למשל.
מעניין אותי אם יש עוד נשים שהיו דלוקות על הומוסקסואלים, למה הן חושבות שזה קרה, מה משך אותן וכן הלאה (גם סיפורים אישיים על פנטזיות וסתם סיפורי זימה יתקבלו בברכה).
לפנייה לכתב/ת 
