למה שלא תקבעי מזוזה נשית?

לסוכה של שירה פרידמן מוזמנים אושפיזין ואושפיזות - לצד אברהם, יצחק יעקב וכל היתר מוזמנות גם שרה, רבקה, רחל, לאה, מרים, אלישבע ובת שבע. בליל הסדר בביתה, לצד כוסו של אליהו הנביא היא מניחה גם גביע למרים הנביאה. ובקריאת המגילה היא מניפה דגל פעמונים של אסתר וושתי לעלות על הנס את הגיבורות הנשיות של החג.

אם תרצו, היא יכולה להשיג לכן גם תפילין מסאטן וטלית מחמיאה לגיזרה, או אפילו מזוזה ורודה לחדרי בנות. את כל פריטי היודאיקה ותשמישי הקדושה הנשיים הללו חוקרת פרידמן בשנים האחרונות. בכנס "קולך" הציגה פרידמן חלק ממחקרה, ואף הציעה לקהל השומעים לאמץ חלק מתשמישי הקדושה הנשיים, לצד או במקום אלה הגבריים.

גביע מרים‏ (יוצר: אבי בירן)

1

2

3

4

5

6

"כמעט כל מצווה שגבר עושה מלווה בחפץ", מסבירה פרידמן. "הוא מניח תפילין, עוטה טלית ומקדש בגביע. ביהדות כמעט שלא קיימים חפצים נשיים. הפמיניזם הישראלי הוא יותר תלוי טקס, ואני מנסה להופכו לתלוי חפץ, שכן לאלו יש חשיבות גדולה - בכך שהם עוזרים להרגיל אותנו במצוות. אם שמים בחדר של בנות מזוזה ורודה עם בלונים, גם ילדה קטנה תרצה לנשק את המזוזה. דרך החפץ היא מתחברת למצווה. אם חושפים בנות צעירות בגיל המתאים, הן לא תפחדנה להניח טלית.

"לחפצים שאנחנו מקבלים יש השפעה מאוד גדולה עלינו. מלבד השפעה חינוכית, חפצים יכולים לשפר גם דימוי עצמי. אם בנות צעירות יקבלו טלית משל עצמן בדיוק כמו הבנים - תחושת השוויון תגבר".

כשפרידמן אומרת טלית היא לא בהכרח מתכוונת לגיזרה המקובלת בצבעי שחור לבן. "יש טליתות לנשים שמדגישות את האיפיון הנשי", היא מסבירה. "אלו טליתות שמדגישות את העובדה שאנחנו אומנם שוות, אבל אנחנו לא רוצות ביטוי גברי. יש טליתות שמתבססות על הדגמים של הסינרים משנות ה-60', והן מדגישות את זה שאנחנו כבר לא משועבדות למטבח. יש גם תפילין לנשים שעשויים לא מעור של חיה מתה, אלא מבד סינטטי, עם סרטי סאטן".

פרידמן, בניגוד למה שחלק מהקוראים כבר ודאי דמיין, לא שואפת שכל נשות ישראל יתחילו לעטוף את עצמן בטליתות נאות גזרה. היא רוצה להציג את האפשרויות, וכל אחת תעשה כטוב עיניה.

שלושה פריטים נבחרים

שלושה תשמישי קדושה נשיים - הפופלריים בעיקר בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות בארצות הברית - נראים בעיני פרידמן כראויים במיוחד לקליטה פה בארץ: "בקריאת המגילה, לצד הרעשנים אפשר להניף דגל אסתר וושתי, ששמן מודפס עליו. מדובר בדגל עם פעמונים קטנים שהנפתו מעלה על הנס את גבורתן של השתיים. ושתי שהעזה לומר 'לא' ובכך איפשרה לנו ללמוד ממנה רבות, ואסתר שהצילה את עם ישראל. קול הפעמונים מנוגד לקול האגרסיבי, הגברי והאלים של הרעשנים". 

פריט נוסף שנראה בעיניה כראוי לאימוץ הוא "כוס מרים". לאחות משה ואהרן יש משמעות מאוד גדולה בפסח, שכן בזכותה משה חי ובזכותה לבני ישראל היו מים במדבר. פרידמן מציע להניח גביע מרים לצד כוסו של אליהו הנביא

הפריט השלישי הוא ה"וינטל". מנהג מקובל בקרב יהודים בארצות דוברות גרמנית היה להכין מהחיתול של ברית המילה אבנט רקום. כשהתינוק גדל מעט, הציגו אותו לקהילה והיו קושרים את הוינטל לספר התורה, ובכך באופן סימבולי קושרים את הילד לחיי התורה. התנועה הרפורמית אימצה מנהג זה לבת המצווה. הבנות רוקמות וינטל וכשהן עולות לתורה, וקושרים אותו לספר".

השוויון המלא לא הגיע לכאן

על אף שמדובר בפריטים אסתטים ונאים למראה, רובם לא נמצאים בשימוש בקהילות בארץ. פרידמן, שמבקשת להגביר

את המודעות לתשמישי הקדושה הנשיים מאשימה את אופיינו הים תיכוני.

"אולי אנחנו יותר ציניים", מעלה פרידמן סברה הגיונית. "אשה עם טלית זה מצחיק אותנו. יש בארץ מחשבות רדיקליות, אבל תשמישי הקדושה הפמיניסטים מעלים אצלנו חיוך וקשה לנו להתחבר אליהם. בארצות הברית הנשים קיבלו שוויון מלא וזה שינה את היהדות האמריקאית. הנשים שקיבלו כח התחילו להיות מובילות. כאן נשים לא קיבלו את הכח, ואין כאן חיפוש אחר שוויון מלא, אלא חיפוש אחר ביטוי נשי. ואני רוצה להציע חפצים לביטוי נשי, אפילו חפצים שמתאימים לכל בני הבית כמו מזוזה. אפשר לקבוע בדלת מזוזה בהריון, המסמלת עוצמה ופוריות ומציעה לידה מחדש של תשמישי קדושה. הדברים שאני מציגה יש להם מקום בחיים שלנו, ולא מדובר בחפצים חתרניים או מהפכנים. אני לא רוצה לשנות סדרי בראשית. אני בסך הכל רוצה לפתוח את המודעות, ושהציבור יחליט בעצמו".