המאהב היה הבוס שלי, צעיר ממני בחמש שנים
כבר שלושה חודשים שהלב שלי מדמם. הוא לא רגיל לטלטלה הזאת. אני אשה נשואה, ההחלטה להתחתן היתה בעיקר מהראש אחרי שנחלתי אכזבות מהלב. אבל פתאום באמצע החיים, בלי אזהרה, לבי התעורר בבהלה והתחיל לפעום בהתרגשות...
לא אנסה להצדיק את עצמי, למרות שהפסיכולוגית שלי הצליחה למצוא מונחים והסברים פסיכולוגיים למצב בו אני נתונה. אני אשה נשואה. ההחלטה להתחתן היתה בעיקר מהראש. אחרי ששנים תיפקדתי עם הלב ונחלתי אכזבות רבות, החלטתי שדי. רציתי מישהו שיאהב אותי בלי מסיכות ובלי תנאים, מישהו שיאהב אותי יותר מכפי שאני אוהבת אותו. הלב שלי איבד את התחושה, הראש התחיל לפעול במרץ והיה שותף בכל החלטה. סוף סוף הרגשתי חזקה, השליטה חזרה לי לידיים.
אבל זאת היתה רק אחיזת עיניים. כבר שלושה חודשים שהלב שלי מדמם, כואב ונטוש. הוא לא רגיל לטלטלה הזאת. פתאום באמצע החיים, בלי אזהרה, הוא התעורר בבהלה והתחיל לפעום בהתרגשות...
קראתי לו זאב פראי שלי
כששאלתי אותו איזו חיה הוא היה אילו הוא היה חיה, הוא ענה זאב. אז קראתי לו זאב. זאב פראי שלי. פגשתי אותו בעבודה החדשה שלי, הוא היה הבוס שלי וצעיר ממני בחמש שנים. מהרגע הראשון שראיתי אותו ידעתי שאני בסכנה, נלחמתי בכל הכוח בכל מחשבה שהבליחה לראשי לגביו, חיפשתי סיבות לכעוס עליו ויזמתי מריבות בעבודה רק כדי שאהיה עסוקה בלכעוס ולשנוא. הכעס היה תמיד הפיתרון שלי, עדיף מלאהוב.
כל הנסיונות הנואשים שלי לבלום את הנפילה לא צלחו. לא הפסקתי לחשוב עליו, חלמתי עליו בלילה. רציתי לצעוק להוציא את זה ממני. ידעתי שהרגשות בינינו הדדיים, שהוא מרגיש בדיוק כמוני. אבל אף אחד מאיתנו לא העז לומר זאת במילים, דיברנו עם העיניים.
קבענו יום והחלטנו שאנחנו הולכים לצרוח ביחד
יום אחד אמרתי לו שבא לי לצעוק, לצרוח. הוא לא שאל למה, רק אמר לי שהוא מכיר מקום שבו אפשר לצרוח ולהשתחרר מכל הפחדים והשדים שלנו. הסכמתי, קבענו יום והחלטנו שאנחנו הולכים לצרוח ביחד.
היתה לי הזדמנות להתחרט, לתת למצפון שלי להטיל וטו על כל העניין, אבל הייתי בשלי, למרות שידעתי שהצעקה הזאת לא תעלים לי פחדים או תשחרר אותי, אלא רק תעצים את הפחד.
הוא שאל אותי אם אני יודעת לשמור סוד
ישבנו מול נוף עוצר נשימה. הרגשתי שאני עומדת ליפול. הלב שלי פעם בחוזקה, שנים שלא הרגשתי אותו כך. לא הייתי מסוגלת לצעוק, אפילו לא לדבר. הסתכלתי לו בעיניים הגדולות והיפות שלו, הוא שאל אותי אם אני יודעת לשמור סוד. עניתי שאם הייתי טובה בלשמור על סודות, הוא לא היה מגלה את הסוד שלי.
הוא התקרב ואמר לי שהוא כבר תקופה ארוכה נלחם בתשוקה שלו כלפי. ליטפתי לו את הפנים, את השפתיים הרכות שלו. זאת היתה הנשיקה העוצמתית והמרגשת ביותר שחוויתי. הגוף שלי רעד.
כמעט חצי שנה ניהלנו קשר בסתר, הרגשתי שאני חוזרת לחיים. התאהבתי בזאב הפראי שלי. כשהוא חיבק אותי, הרגשתי שאני חיה. כשהיינו יחד זה היה רק אנחנו.
אבל ענן כבד ליווה אותנו, המחשבה על הרגע בו הכל ייגמר. אני הרי אשה נשואה, ואילו הוא בחור צעיר, שמגיעה לו אהבה אמיתית ומלאה.
הפרידה היתה בלתי נמנעת. זה בא מיוזמתו, לא יכולתי להתנגד. לא היתה לי כל זכות. ניסיתי להיאחז בו, אבל לא הצלחתי. אילו זה היה תלוי בי, זה היה נמשך עד הקצה. אבל הוא החליט שהוא ממשיך הלאה. שלעולם לא נוכל להיות יחד.
בפעם האחרונה שהתראינו הוא סיפר לי שיש לו חברה חדשה ושטוב לו. שמחתי בשבילו, כי אני באמת רוצה שהוא יהיה מאושר. באותו לילה לא נרדמתי, הדמעות ירדו בלי הפסקה.
זאב שלי, אני אוהבת אותך, אוהב אותך תמיד. מתגעגעת אליך עד כאב.
לפנייה לכתב/ת 
