שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    טיול מחוף לחוף
    קו החוף של תל אביב לא מספק לה רק בריזה, אלא גם נשמה. כמוה, גם הוא פתוח לכולם: לדתיים ולהומואים, לבליינים ולזרוקים, לרעשניים ולשקטים, למי שבא לעשות ספורט ולמי שבא לעשות עיניים. אלישבע זלצר לוקחת אתכם להליכה לא קצרה מנמל תל אביב ועד דרום הטיילת

    קריאת מילות שירו של אלתרמן, "תל אביב" - שיר הלל לעיר ולנמל החדש, שנכתב ב-1936, מוכיחה שדבר לא השתנה. בתל אביב, כפי שנכתב בשיר, תמיד הייתה מהומה. תמיד בנו פה, תמיד אהבו חדשות מרעישות, אהבו לעשות רפורטים (דוח"ות), ביזנס וגם ילדים. גם אז, אומר אלתרמן, משורר אורבני, הקיץ היה חם, "והשמש מכה על הראש עד טמטום", ובכל זאת לא הפסיקו לאהוב את העיר. "עירנו מודרנית, ריביירה ממש", אמר אלתרמן, "כל העיר מתגלגלת הימה, בבגדי רחצה, מגבות ופיז'מה"...


    חפשו אותי במים (צילומים: אלישבע זלצר)

     

    כשאני מגיעה לחוף, הומה ככל שיהיה, אני כאילו משאירה את העיר מאחורי גבי. אני יכולה לקחת נשימה עמוקה, לראות מרחב פתוח של ים ושמיים. גם אם נקטר על הצפיפות והלחות, לים יש קסם משלו והקרבה לקו המים מאפשרת להירגע ולהתנתק. בין אם שותים, קוראים ספר או משחקים שש בש ומטקות, רובצים או טובלים, צועדים על הטיילת או מטיילים על החוף עם רגליים במים – שינינו אוויר ואווירה.

     

    בקיץ כיף לבוא להתאוורר קצת, לבד או עם הילדים - לבחור מסעדה לארוחת בוקר בסתם יום של חול או לסגור ארוחת ערב של סנדוויצ'ים, ביצה קשה ועגבניה. פה פוגשים חתיכים וחתיכות, תיירים ורדרדים או שזופים המדברים בשפות זרות, בבגדי ים או לבושים לארוחת ערב. בהשראתם אפשר להרגיש תיירים לשעה קלה. והרי כמה אפשרויות לבילוי בימי קיץ חמים אלה. איכשהו ליד הים תמיד קצת פחות חם. הוא זמין לכולנו.


    מינימליזם בחוף

     

    לשנות סביבה, להרגיש כמו תייר

    חוף הים בתל אביב הוא חלק בלתי נפרד מרקמת העיר. קל להגיע אליו ברכב, ברגל ובאופניים. אפשר לטייל בו פעמים

    רבות, כל פעם בקטע שונה, ובכל פעם להרגיש קצת אחרת. המראות ואופי המקומות משתנים כל כמה מאות מטרים - מצד אחד הים, הטיילת והחוף, ומצד שני בנייני העיר ומלונותיה. כל אחד יכול להשתמש במרחב הזה. כל אחד והמקום שלו והשעה המועדפת עליו. האנרגיה בשעות היום השונות, בימי חול או בסופשבוע – כל הזמן משתנה. בבוקר, למשל, לפני שהחום והלחות מעמיסים עצמם עלינו, שקט ובוהק - זו שעת הספורטאים. הם מתעמלים, רצים והולכים, רוכבים, גולשים ושוחים, מתרגלים מדיטציה או טאי צ'י. ביחידות או בקבוצות, במסלולים ובמקומות קבועים.

     

    עבור תל אביבים רבים החוף והים הם מחוץ לתחום, אבל מי שאוהב את הים כבר ניכס לו מקום, ובשבילו להחליף חוף זה כמו ללכת "לים אחר". חדשים בחוף? אני מציעה לטייל לאורך החוף, להכיר את בתי הקפה ולחוש את האווירה בהם. האווירה בכל חוף שונה לגמרי, ואת זאת מרגישים באופן חד כשעוברים מחוף לחוף, ברגל כמובן. ולא רק טיילת, ים וחוף. נמל תל אביב הוא מתחם בילוי תוסס, גן העצמאות ובריכת גורדון התחדשו ובגן צ'ארלס קלור – מנפנפים, והופ.. הגענו ליפו, וזה כבר סיפור לכתבה הבאה. אז מה הפעם? כמה מבטים מצפון לדרום.


    טאי צ'י בשקיעה  


    שקיעה נוגה

     

    שבת בנמל תל אביב

    נדמה שכל עם ישראל על טפיו וזקניו מגיע לנמל תל אביב בשבת אחה"צ. המסעדות מלאות, מה זה מלאות, מפוצצות באנשים צמאים ורעבים. ריח חריף של שמן שדגים מיטגנים בו נישא באוויר. על פני הטיילת נע ים של אנשים כמו גל גדול, רואים רק ראשים. דייגים עומדים על גשר העץ המוגבה. מתחתיו בבית קפה אחד, נפגשים צעירים. כל המותגים מוארים פה. נמל תל אביב הפך למתחם בילוי, הומה וממוסחר, המבטא תרבות של צריכה. והקהל מצביע ברגליים.

     

    במשך כ-40 שנה נעזבו הנמל ומחסניו והפכו ל"חצר אחורית" נטושה, שטח הפקר בתוך העיר. כשאפרים ברוך, איש צעיר בן 89, שכל חייו עבד בנמל תל אביב, מסתובב בנמל שהפך למתחם בילוי אהוד, הוא מרוצה. הסיפורים והקוריוזים שהוא מספר לי והתמונות באלבומיו – מחזירים אותי אחורה בזמן. הוא מספר על זאב הים, חלוץ הימאות בארץ ישראל ואת סיפורם המרתק של סוורים מסלוניקי. הוא לא זקוק למשקפי ראייה ואת כל הפרטים והתאריכים הוא זוכר בעל פה. באלבומו רואים את מזח העץ שעל מקומו צצו בתי קפה. רואים קבוצת פועלים רוקדים סביב שק המלט הראשון שהורידו מבטן של אנייה. רואים את מאיר דיזנגוף בא לביקור רשמי ואת ארגז התפוזים הראשון שנשלח למלך אנגליה. רואים עולים חדשים בתלבושות אלגנטיות - כולם מחכים בתורם להירשם ולהיכנס לארץ ישראל. וזה מרגש. מי שאוהב לשמוע סיפורים היסטוריים מידע אישי יוכל לתאם איתו מראש סיור לקבוצה בתשלום (טל' 03-6042504).

     

    בגלידה מונטנה (התערוכה 3), שהייתה פעם מקום פופולרי, אין אפילו שלט. "למה שנשפץ אם אפשר למכור ככה"? אומרת לי המוכרת. אבל המקום ריק ומוזנח ונראה שהקהל מעדיף את אייסברג וד"ר לק. במונטנה יש גלידה מהמכונה בטעם שוקו או וניל, עם סירופ פטל או שוקולד, עם סוכריות או אגוזי פקאן, וזהו. באייסברג יש תור וטעמים מעודכנים כמו אספרסו-הל וחלבה פיסטוק. אחר הצהריים זו השעה המשפחתית - מסתובבים פה הורים לתינוקות וילדים קטנים, נהנים ממשבי אוויר ואווירת הים. קונים פיצה וגלידה, אוכלים המבורגר באגאדיר. בככר מול וולקנו יש מזרקה משעשעת. ילדים קטנים, יחפים ועירומים רצים בהתלהבות בין השפריצים שלה. בטראסק מתחתנים מול השקיעה. לאורך משטחי העץ, שעוצבו כגלים, אפשר לשבת לשתות ולאכול באחד מבתי הקפה והמסעדות הרבים ולהתבונן בתיאטרון החי שחולף מולנו. בימי שלישי ושישי מתקיים כאן שוק איכרים קטן. מידע כללי על הנמל ועל הופעות ופעילויות הקיץ יש באתר הנמל.


    בין שפריץ לשפריץ 

     

    מחוף מציצים למרינה

    בחוף מציצים מדרום לנמל, שנקרא כך בגלל הסרט שצולם בו, יש בית קפה שהתחדש והרבה קבועים שמתאספים פה. תושבי השכונות הסמוכות אימצו אותו כחוף הבית – יש בו מרחב של חול תחום במפרץ רחב ובערב נעים לשבת על בירה ולפטפט. בשבתות מחכים בתור לג'חנון המפורסם שמגישים במרפסת מעל החוף. בהמשך - חוף הדתיים. קהל חרדי מגיע בהמוניו לרחוץ פה. ימי הרחצה נפרדים לגברים ולנשים ובשבת הוא פתוח לכולם.


    רק אני והאופניים שלי 

     

    צמוד לו, דרומה לשובר הגלים, שוכן חוף הילטון, צעיר ואופנתי. יש בו שלושה חלקים: חוף הכלבים בו כלבים הם אורחים רצויים על רצועת חול צרה, וחוף ההומואים מעברו הצפוני של שובר הגלים. ההמשך הוא חוף הגולשים, או "טופסי". ליד מועדון הגלישה יש בית קפה עם פינות ישיבה וכסאות ליד הבר, מקום קלאסי לשקיעה. תמיד כשאני חוזרת מחופשה ליד הים, יש עמי כמה צילומי שקיעות. בעת חופשה הן תמיד נראות לי יותר יפות. אז למה לא ליהנות מהן גם פה, ליד הבית?


    כלב ושש-בש בחוף הכלבים 

     

    מנקודה זו בטיילת אפשר לעלות לגן העצמאות - אם לא הייתם בו בשבועות האחרונים, לא תזהו אותו! 57 שנים לאחר הקמתו, גן העצמאות התחדש. בשנות ה-50 הוא היה הגן הגדול והמרכזי בעיר. הגן משתרע על שטח של 90 דונם על גבעת כורכר מעל שפת הים. עיצובו ומיקומו הגיאוגרפי, בין שדרות נורדאו לרחוב ארלוזרוב, והכניסות אליו מרחוב הירקון או משפת הים – הופכים אותו למרחב ירוק ומיוחד. מגן מוזנח הוא הפך לגן מואר ומצויד, מזמין ומודרני. בריכת הנוי חודשה. כשטיילתי בשביל ההיקפי נהניתי מהמבט למטה, אל החופים. ילדים שחקו על המיתקנים. פיקניק אורבני היה בעיצומו. בעלי כלבים נחו על המדשאות מתחת לעצים ותיקים. בספסלים בטיילת הגבוהה התכוננו לצפות בשקיעה. המסלעות ושבילי הכורכר, הקקטוסים והצמחייה שנשמרו, וזיכרון מהמערה של חבורת "חסמבה" עליה קראנו בספריו של הסופר יגאל מוסינזון – משמרים פיסות נוסטלגיה. בירידה לטיילת, כדאי להציץ למרינה הקטנה. היא מנותקת מכל מה שקורה סביבה וזה סוד קסמה.


    יותר ירוק, יותר נעים. גן העצמאות המחודש 

     

    עוד אתר קלאסי שהתחדש הוא בריכת גורדון, שעכשיו היא חלק מרצף הטיילת, מודרנית ויפה ומשטח עץ סביבה. הכול בה חדש ופועלי ניקיון בחולצות לבנות מצחצחים את מעקות הנירוסטה. המים, מי תהום מלוחים הנשאבים מעומק כ- 165 מטר - מרעננים וקרים כקרח. השחיינים שמחים להיפגש שוב אחרי שהתגעגעו לחברותא, וכולם מחייכים מפה לאוזן. אפשר לקחת קפה מהדוכן הנייד ולהשתרע על כסא נוח מתחת לשמשייה. יש בריכת ילדים ובריכה עגולה ומוצלת לפעוטות, ומבט הנפתח לסירות העוגנות במרינה הסמוכה. התשלום בכניסה מאפשר לצאת ולהיכנס חופשי משך כל אותו היום. כששוחים, אפילו פטריות הבטון בכיכר אתרים הסמוכה נראות יפות. מידע על שעות פתיחה, דמי כניסה ומנויים בטל' 03-7623300. מכיכר אתרים, מעל הבריכה, יש תצפית יפה אל קו החוף, שאורכו כ-14 ק"מ.


    בריכת גורדון המחודשת 

     

    בין חוף גורדון לחוף אביב

    ביולי-אוגוסט עברית נשמעת כמעט שפה זרה בין גורדון לבוגרשוב. המוני תיירים צרפתים מציפים את החוף. בבוקר מטילים בתי המלון צל על חוף גורדון. שיעורי גלישה מתקיימים במועדון. מעניין לצפות ברוקדים המכורים להרקדה המסורתית המתקיימת מדי שבת בבוקר ברחבה ליד גלידה וניליה. בחוף משחקים כדורעף ויש מתקני כושר. בבית הקפה ללה לנד יש הופעות חיות בימי ראשון ושלישי, הווליום גבוה ואכן, בשעות הערב ועד השעות הקטנות של הלילה – זה המקום לצעירים. בפנים ממוזג, ומעוצב כסלון קייצי, מה שנותן לארוחת הבוקר פה טעם חגיגי יותר. בקפה לונדון על הטיילת יש מבט מוגבה לים ולכן נעים לאכול גם כאן, ארוחת בוקר, כל השנה.


    ילד השאיר מגדל למזכרת

     

    מבט יפה לים נפתח כבר ברחוב בן יהודה, אם באים לחוף פרישמן מכיוון מזרח. גם פה מגישים ארוחות חוף ואפשר להתרווח על ספות מעור שחור. המוזיקה בבוקר רגועה בכל בתי הקפה. כולם מעדיפים להתעורר לרחש הגלים. בערב משמיעים פה מוזיקת מועדונים בווליום גבוה. חוף בוגרשוב מרכזי ותיירותי. שובר הגלים בגבול הדרומי שלו הוא נקודת מפגש למתרחצי החוף הקבועים. מפה ודרומה לאורך החוף, כפי שמכריז השלט, האזור מיועד למשחקים.


    חוף ריק? רק בבוקר

     

    המעברים בין החופים ובתי הקפה שלהם – מפתיעים. התחושה משתנה ככל שמדרימים. נעשה צפוף יותר. לחוף ירושלים קוראים "המשפך" כי אליו זורם קהל שמגיע באוטובוסים מתחנה מרכזית לאלנבי, ומתגלגל לחוף. על כן תמיד צפוף ורועש פה. בהמשכו, צפונה מהדולפינריום, שוכן חוף אביב, בננה ביץ'. זו פינה קסומה ויש בה מבט אל שובר הגלים והים הפתוח. פה אפשר לשבת על במה גבוהה, מבלי להתלכלך בחול. יש כאן הרבה קבועים שמתחילים את היום מול הים, בשקט. עושים את הספורט שלהם, שותים את הקפה הראשון, פוגשים חברים. מה שיפה הוא שבבגד ים על החוף, גם טייקונים, שופטים ואנשי עסקים מדברים בגובה העיניים. זה הקסם של הים.


    דמדומים בבננה ביץ' 

     

    ומה בלילה? מהבמות המוגבהות מעל חוף פרישמן ובוגרשוב ומכל נקודה בטיילת, יפה לצפות בשקיעה, מראה יומיומי שאפשר להפוך ל"טקס". בלילה דולקות מנורות אדומות בכמה מבתי הקפה על החוף. גם אורות יפו מנצנצים, והמראה יפה בכל פעם מחדש. זו תחושה של חופש, יש משבי אוויר וזה קרוב הביתה. והרי לכם סיבה נוספת לשתות עוד משהו.


     

    סצנת שוליים בחוף המתופפים

    בימי שישי משעות אחה"צ ועד שמחשיך, נשמע בחוף המתופפים הדהוד תופים. עשרות מתופפים, קבועים ומזדמנים, באים לתופף בחברותא. רובם מקישים על תופי ג'מבה, מתופפים ושותים בירה ואלכוהול. עראק הפך פה ל"מיזם" עסקי – הוא נמזג לכוסות פלסטיק מתוך מיכל הנישא על גבו של בחור צעיר. וזה מתאים. זה מקום זרוק והסצנה הזויה. צלמים חובבים מתעדים טיפוסים צבעוניים בשלל כובעים, משקפי שמש וסיגריה בזווית הפה. איש אחד שמגלה את קעקועיו נע כאוטומט, מקיש על גליל מברזל ויוצר דיאלוג עם מתופף זה או אחר, ועם אישה אחת בביקיני שחור וכובע בוקרים, שלא מפסיקה לרקוד. התיפוף ממסטל לגמרי. את השבת הנכנסת מברכים בשירה. דייגים וזוגות יושבים על שובר הגלים ומתבוננים בשקיעה. בחוף למטה מג'נגלים, ובירה קונים במזנון. האם זו הגרסה המקומית למסיבות פול מון בגואה?


    הרמוניה בחוף המתופפים

     

    היי דרומה

    מחניון הדולפינריום ועד הקצה הדרומי של הטיילת יש משטחי דשא מטופחים שצורמים במציאות היובש הישראלית. "אבל אנחנו חייבים קצת ירוק בעיניים", אומר לי סנגור של פארק צ'רלס קלור שהתחדש. כאן מקימים אוהל, מתכנסים בהרכב משפחתי מורחב, מפקנקים וחוגגים יומולדת סביב שולחן או מחצלת. יש משטח החלקה עגול, נדנדות ומתקני ספורט, ומשבי אוויר מן הים.

     

    באוויר נישא ריח של מנגל, במיוחד בסופי שבוע. אפשר להחנות את המכונית בחניון הצמוד לדשא לכל אורך קטע זה, להפוך את תא המטען למרכז מזון, להפעיל את הרדיו על פול ווליום. זה מה שקורה פה. דרומה לדולפינריום ומתחת לחניון הגדול, משתרע חוף עלמה ביץ'. יש בו תחושת פתיחות, והוא חביב על תושבי שכונת נווה צדק. פה נמצאת גם מסעדת מנטה ריי, שמגשי ארוחת הבוקר שלה וארוחות הדגים שלה – מרשימים.


    מבט צפונה

     

    בשבת בעשר בבוקר, החניון הכי דרומי (ללא תשלום, ברחוב נחום גולדמן פינת אליזבת ברגנר) כבר מלא. יפו במרחק נגיעה. דגל ישראל מונף על סלע בים מול המסגד. הפינה הכי דרומית בטיילת היא מקומו הקבוע של לאוניד, פנסיונר ששר שירים ברוסית, יידיש ועברית. השירים נשמעים טוב בשלוש השפות ואנשים נעצרים ורוקדים מולו. "אתה מזכיר לי את השירים שאבא שלי היה שר לי כשהייתי ילדה", אני אומרת לו ומתחילה לשיר לו שיר אחד שאת מילותיו ברוסית אני זוכרת בעל פה. הוא קם, קד קידה ומזמין אותי לריקוד.

     

     

    • מידע על הפעילויות והשירותים הניתנים בחופים השונים, כולל סיור וירטואלי בכל חוף, אפשר לקבל באתר עיריית תל אביב

     

    • אלישבע זלצר היא עיתונאית רחוב. אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלה .

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    14 ק"מ של חוף
    צילום: אלישבע זלצר
    דייג בנמל תל אביב
    צילום: אלישבע זלצר
    מבט אל החוף מגן העצמאות
    צילום: אלישבע זלצר
    תורת המשחקים בחוף
    צילום: אלישבע זלצר
    משטח החלקה בפארק צ'רלס קלור
    צילום: אלישבע זלצר
    לאוניד שר
    צילום: אלישבע זלצר
    מומלצים