שתף קטע נבחר

פליטה בת 12 בערד: הם קוראים לי 'כושית סמבה'

לאטוץ' רינג יש ציונים מעולים (רק לא במתמטיקה), אבל הילדים בכיתה עדיין יורדים לחייה ולחיי חבריה. גם המורה עושה את זה, כשאין להם כסף לספרים. בכיר בקהילה הסודנית מסביר: "הם תלמידים טובים, אבל קשה להתרכז כשמגרשים את אמא"

ילדי הפליטים בערד השתלבו במערכת החינוך בעיר, שקלטה יותר מ-100 ילדים, מהגן ועד בית הספר התיכון. אבל האם הם באמת מרגישים בבית? זו כבר שאלה אחרת.

 

אטוץ' רינג חגגה אתמול (יום ה') את יום הולדתה ה- 12, בשנה הבאה היא תעלה לכיתה ו'. "אני אוהבת ללמוד", סיפרה ל-ynet. "במיוחד אני אוהבת את שיעורי העברית ושיעור ספורט. הציונים שלי נעים בין 'מצויין' ל'טעון שיפור' כשזה נוגע למתמטיקה. זה מקצוע קשה".

 

למרות הציונים הטובים, התלמידים האחרים מקשים על השתלבותה. "הבנים הרוסים מקללים אותנו, וכשאנחנו אומרים למורה היא אומרת 'תסתדרו'. הם קוראים לי 'כושית סמבה' ואומרים לי שאני שחורה ושבאפריקה אין אוכל ובגלל זה הגענו. זה מעליב והייתי רוצה שיפסיקו לקלל אותנו ולהתייחס אלינו ככה", סיפרה.

 

לדבריה, "בלימודים המורה דווקא עוזרת, אבל לפעמים כשהילדים הסודנים מגיעים בלי ספרים היא כועסת עליהם. זה עולה הרבה כסף ולפעמים אי-אפשר לקנות את הכל. כשאומרים לה שאין מספיק כסף היא אומרת 'לא איכפת לי'".

 

למרות הכל, אטוץ' חולמת להמשיך ללמוד ומקווה בהמשך להיות שוטרת. "המורה הסבירה לנו מה זה משטרה, ואני רוצה לעצור אנשים רעים ולעשות צדק". אחותה אידית, בת ה-9, עולה לכיתה ד'. "אני לא מסתדרת בבית הספר, כי אני לא מרגישה טוב כשמקללים אותי", היא מסבירה. "אני הכי אוהבת ללמוד אנגלית אבל לא יודעת אם נישאר בערד".

 

"כשמגרשים את אמא, קשה להתרכז בלימודים"

אתי נעים-רוזנבר, תושבת ערד, לימדה את ילדי הפליטים עברית לפני כשנתיים, כשהראשונים שבהם הגיעו לעיר. "למדנו באולפן קטן כשהם התחילו להגיע. רובם למדו יפה מפני שילדים בדרך כלל לומדים מהר. לאחר שישה חודשים העירייה מצאה לנכון לחלק אותם בין ארבעת בתי הספר בעיר. בכל בית ספר היו שניים-שלושה ילדים", סיפרה.

 

לדברי נעים-רוזנבר, "הם התקבלו מאוד יפה, אולי משום שהיו קבוצה קטנה ואולי כי התלמידים שמעו על הטרגדיה של הסודנים. עטפו אותם באהבה. לאחר מכן האוכלוסייה גדלה ואיתה כמות הילדים. משלושה ילדים לכיתה זה גדל לעשרה. אני כבר לא המשכתי ללמד אותם אבל נהגתי לבקר אותם לעיתים קרובות. חלקם השתלבו, במיוחד אלה בכיתות א'-ב', אבל יש קשיים. הילדים הגדולים יותר מתקשים למלא את הפערים בהיסטוריה, גיאוגרפיה ותנ"ך, וקיים קושי במתמטיקה".

 

נעים-רוזנבר סיפרה עוד כי "הילדים לא מקבלים די תגבורים, וחלקם סובלים מבעיה של הצקות בגלל צבע עורם והדת שלהם, אבל אני רואה שהם משתלבים". 

 

גוז'ף מקוק, שהגיע לערד מסודן לפני כשנתיים, הוא אחד ממנהיגיה הבולטים של הקהילה בעיר. לדבריו, אחת הבעיות המשפיעות על חינוך הילדים הוא היעדר החינוך ההורי. "תלמידים חוזרים הביתה והאב והאם עסוקים בעבודה ואין להם זמן לחינוך. אין להם גם אפשרות לעזור לילד לעשות שיעורים", הסביר.

 

לדבריו, "לעתים אחד ההורים מגורשים והמשפחה עוברת לאזור אחר. הדבר יוצר פער בחינוך. קשה גם להתרכז בלימודים כשיש בעיות כמו אב או אם שעומדים להיות מגורשים. יש כאלה שאין להם אימהות ונמצאים תחת חזקת האב. יחד עם זאת, רוב התלמידים ביסודי או בגן הילדים לומדים עברית במהירות מדהימה ומתפקדים בצורה יוצאת מן הכלל. יש חינוך טוב בערד".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ילדי פליטים בערד
צילום: AP
דרומית לגדרה
צילום: הרצל יוסף
מומלצים