שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לצאת לציד בני זוג בעזרת תגים אלקטרוניים
    כך מציע פרויקט שמוצג בתערוכת "הפנינג דיגיטלי 2009", המדמה בר שבו ככל שהצייד והניצוד מתקרבים, מהבהב תג שהם עונדים במהירות מתגברת, עד למפגש. חתונה לא תצא מזה

    בטח יצא לכם להיות בפאב, מועדון, או סתם בתור לסופר, ולראות מישהי/מישהו שממש מצא חן בעיניכם אבל לא ידעתם איך לגשת ולהתחיל לדבר. אז יכול להיות שמישהו חשב עבורכם ומצא את הפיתרון לכל הביישנים והחוששים.

     

    hunt your love הוא פרויקט עתידני ממוחשב, המוצג בימים אלו כחלק מ"הפנינג דיגיטלי 2009", תערוכת הגמר של בית הספר "חשיפה" ללימודי אמנויות התקשורת, הטלוויזיה והמולטימדיה באוניברסיטה הפתוחה, שתימשך בסוף השבוע, עד יום ראשון, כולל (לפרטים נוספים על האירוע). התערוכה כוללת עשרות פרויקטים של אמנות דיגיטלית: סרטי אנימציה, סרטים דוקומנטריים, קליפים, עיצובים גרפיים וצילום. משתתפים בה כ-250 סטודנטים ובוגרי בית הספר, שיצרו עבודות מקוריות ומותאמות לצרכיהם של יזמים ולקוחות, כשכל סטודנט בחר את הלקוח שלו והביא את ה"אני מאמין" שלו ליצירה.

     

    חנה סיאני-כהן, בת 34, סטודנטית שנה ב' בחוג לתקשורת חזותית, היא יוזמת פרויקט hunt. מדובר בחדר המדמה בר או מועדון, מעוצב בגוונים אפורים, מאוד סליזי, משרה אווירה של חושניות, עם מוזיקה ידידותית שגורמת לגוף להתחיל לזוז מעצמו. ריח סיגריות לא היה שם וגם אלכוהול אין, אבל הכניסה למרחב בהחלט מכניסה אותך ל-mood המתאים ומזכירה פיק-אפ בר טיפוסי.

     

    -אז מה קורה בעצם ב-hunt?

    "כל אחד שמגיע למועדון שמחובר לשירות הזה, מקבל תג מיוחד שהוא עונד על הצוואר", מסבירה חנה על הפרויקט. "התג הזה מזהה איפה הוא נמצא מבחינת המיקום שלו במועדון, ומבחינת התזוזות שלו במרחב. בחלל החדר ישנם מסכי ענק, ובנוסף עמדות שאנשים יכולים להתחבר אליהן. ברגע שהם נכנסים למועדון הם יכולים להתכתב עם אנשים אחרים שמוצאים חן בעיניהם ובעצם 'לצאת לציד'. משחק Hunt מתחיל ברגע שהצד השני מסכים, אז שני המכשירים מתחילים להבהב עד שנפגשים פיזית כמו המשחק 'חם, קר.. מתחמם'".


    התג מזהה איפה כל אחד נמצא במועדון (צילומים: חנה סיאני-כהן)

     

    -איך הגעת לרעיון הזה?

    "זה התחיל מדרישה של יזמים שרצו להפיק שירות דומה לו בניו יורק. המטרה היתה לנסות למצוא איזה פרויקט אמיתי עם כל הדברים הנלווים אליו, אם צריך לעצב חלל או כל מיני דברים תלת ממדיים. הפרויקט עצמו הוא וריאציה של הרעיון האמיתי, הוא לא מדבר באמת על פאב או מועדון, אבל כן על איזושהי היכרות לא מחייבת, שירות של פלירטים".

     

    -מדובר בקהל של צעירים בלבד?

    "בהחלט, בגילים 20-30, חבר'ה צעירים שמחפשים לבלות, להכיר, סטוץ. חתונה לא תצא מזה".

     

    זוגיות ויחסים בעידן הפוסט מודרני

    הפרויקט של חנה מבטא בצורה מאוד בולטת את איך שאנחנו תופשים זוגיות ויחסים בעידן הפוסט-מודרני. בדור הסמס השתנו היחסים בין האנשים.

     

    -יש אמירה חברתית מבחינתך, או ביקורת על החברה בתחום הזה?

    "לא בניתי את הפרויקט מתוך ביקורת, אלא במטרה שזה יישרת קהל יעד מסוים, חבר'ה צעירים, ובתקווה שיהיה להם מעניין ושהם יקבלו הרבה רעיונות חדשים".

     

    -מגולם פה איזה סיפור אישי או חוויה אישית שלך?

    "אני מאוד אוהבת לצאת ולבלות, אבל זה הכי רחוק ממני. גדלתי במשפחה דתית, ואני נשואה עם ילד בן שנה".

     

    -איך היו התגובות?

    "היו תגובות טובות, משהו מצחיק, לפעמים זה מגיע מהאנשים הכי לא מצופים, אשה אחת בת 50 ראתה את השירותים ואמרה לי 'יו, איך בא לי'".


    מבט על החדר המדמה בר

     

     

    אמצעי התקשורת גורמים לנו להיות בודדים

    ואם חיפשתם ביקורת ודברי תוכחה על החיים בעידן הדיגיטלי, אז פרויקט "פרופיל 2009", שקיים אף הוא כחלק מהתערוכה, בהחלט עונה על ההגדרה הזו. הפרויקט מציג בחור שמצולם בכל מיני סיטואציות על גבי פוסטרים ולוחות פרספקס, כל סיטואציה מייצגת אמצעי תקשורת אחר בזמננו. יעל רום, רווקה בת 28, סטודנטית שנה ב' בחוג לתקשורת חזותית ויוזמת הפרויקט, אומרת שהחיים בעידן התקשורתי הפכו אותנו לקרים ומנוכרים.

     

    "בעצם אפשר לראות שכל אמצעי תקשורת, שהנכונות שלו היתה כן לקרב ולתקשר, בעצם עושה את ההפך ויותר גרם לנו להיות בודדים, אדישים, קרים ומנוכרים. כך לדוגמה ניתן לראות סיטואציה של גבר היושב מול מחשב, אבל הרגליים שלו כבולות ואין לו יכולת לזוז", אומרת יעל. "העבודה על הפרויקט היתה קשה, בעיקר התהליך. יש כאן ביקורת על החברה".

     

    מה קרה לחיזורים של פעם?

    מדוע הטכנולוגיה היום חייבת להיות כל כך מסובכת? באמצע שנות ה-90 עוד נתתי את מספר הטלפון שלי לבחור במועדון, וכל תקוותי היתה שיגיע הביתה, ועד שזה יקרה הוא לא ישכח שבע ספרות בודדות אחרי ערב סוער, רווי בריקודים ואלכוהול. אני זוכרת שכוכבית 42 היתה תגלית מטורפת (הכי מגניב להתקשר לבדוק אם הטלפון האחרון היה הבחור מאתמול בערב, ברגע שהוא עונה פשוט מנתקים), אחריה הגיעה כוכבית 43, וגם שיחה מזוהה שהיתה "פריצת דרך" אמיתית.  עברנו דרך ארוכה עד עידן האימייל, אייסיקיו, מסנג'ר, סמסים, פייסבוק וטוויטר. ניסינו לברוח, אבל הבנו שאין ברירה. ככל שהפכנו מתוקשרים יותר, הפכנו גם קהי חושים - ואולי גם בודדים יותר ואדישים יותר.

     

    אז אולי סבתא שלי נשארה היחידה שעדיין משוחחת ארוכות עם המשיבון שלי ותוהה כל פעם מחדש כשהיא שואלת: "שחר? שחר? זו סבתא... כן, כן. תודה".

     


     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים