מה לכם העבודה הזרה הזאת?

מפיקה מאחת מערכות התקשורת, ביקשה שאביע את דעתי לפי התורה וההלכה היהודית בעניין היחס האכזרי של מדינת ישראל לפליטים ולילדיהם. השבתי שאני באמת חושב שזה אסור. היא ביקשה לראיין אותי, ועניתי שאסכים ברצון אם יורשה לי להציג את עמדת התורה וההלכה באופן מלא: התורה מחייבת לתת מקלט לעבדים בורחים, לתת להם לשבת במקום אשר יבחרו (דברים כ"ג טז-יז), להתייחס אליהם כאל בני אדם, ואסור לפגוע בהם ולצער אותם. אבל התורה איננה מחייבת לתת להם אזרחות, שהרי יש 'גרים תושבים'.

חזרה המפיקה אחרי כמה רגעים, ואמרה שהמערכת מבקשת לעסוק רק בעניין הראשון, ולא להתייחס לשאלת האזרחות. אמרתי שאינני יכול לומר חצי אמת. עוד אמרתי, שאילו היו מסכימים ארגוני זכויות האדם לפעול רק על פי האמנות הבינלאומיות, שגם בהן אין חובה להעניק אזרחות, הייתי מתגייס למערכה נגד האכזריות, כלפי פליטים במיוחד. אבל אם מסתתרת כאן מטרה אחרת, לקלוט פליטים ועובדים זרים כאזרחים בבוא העת, או אפילו אם יש רק הנחה סבירה שבמשך הזמן הם וילדיהם יתאזרחו - יש כאן סכנה פוטנציאלית נוספת ליכולת ההישרדות של מדינת העם היהודי היחידה בעולם, ולזה אינני יכול לתת את ידי.

המפיקה חזרה והתייעצה, והשיבה, שלפי התנאים שלי לא יתקיים הראיון. היא הצטערה, ואמרה שהייתה שמחה אילו הסכמתי לדבר רק נגד שרירות הלב של המדינה.

חשבתי פעם נוספת על ליברלים קנאים-אורתודוקסים, שתובעים מזולתם להתפשר על עקרונותיהם בכל הזדמנות, אבל הם אינם מוכנים להתפשר על קוצו של יוד בהלכות השוויון, גם מעבר למתחייב מהאמנות הבינלאומיות. בזה הם גוררים את מדינת ישראל ליחס מחפיר כלפי בני אדם, שכל חטאם הוא בהיותם פליטים, או מחפשי עבודה ופרנסה מינימלית בעולם מנוכר.

האם פליטים מבקשי מקלט לא יחתמו ברצון על מעמד של תושב, בהתחייבות מראש, שלא יבקשו לעולם אזרחות? ברור שכן, ובלי כל לחץ. האם בג"ץ יסכים לאשר הסדר כזה כמצב קבוע שאינו יכול להשתנות בעתיד? – ספק רב.

לחזור לעבודה עברית

סוגיה מורכבת זו מתקשרת לנושא הכואב והמורכב יותר – עובדים זרים במספרים גדלים והולכים, ובעיקר, עובדים בלתי חוקיים.

המערכה נגד השתלטות עובדים זרים על המשק הישראלי ועל צמצום האבטלה הישראלית הקשה, צריכה להתנהל אחרת לגמרי. בשום פנים לא על גבם הדווי של פליטים אומללים, אלא באכיפה תקיפה של חוקי עבודה צודקים והגונים על המעבידים הישראלים. בעיקר על אלה שמעסיקים עובדים בלתי חוקיים ועל חברות כוח אדם, שרבות מהן מנצלות את הזרים לגריפת רווחים. אם עובד זר יעלה למעבידו כמו עובד ישראלי, והוא יצטרך לשלם לו שכר מינימום לפחות והפרשה לביטוח, לדאוג לו גם לדיור הוגן (כפי שכבר קורה בחלק מהמקומות, אצל עובדים זרים חוקיים, לפחות במקום ששומרים על החוק, והפיקוח יעיל) – זה יהיה פחות משתלם! אם זה לא ישתלם למעבידים הישראלים, הם לא יבואו בהמוניהם. אז יוכלו ישראלים מובטלים לשוב למקומות עבודה רבים בתחרות שווה והוגנת.

אני מבטיח לכם נאמנה, שאם כמה מעבידים ישראלים ובעלי חברות כוח אדם היו מוצאים את עצמם במתקני הכליאה של רשות ההגירה כמה לילות, הם היו חדלים מיד ממעשי איוולת ושרירות לב. אז היו נכנעים לחוקי הצדק וההיגיון, משלמים לעובדים הזרים שכר מינימום וגם ביטוח, והבעיה הייתה מצטמצמת לממדים סבירים.

גם היינו נוהגים בצדק וביושר, לפי התורה ולפי הנורמות הבינלאומיות ההגונות ביותר, וגם היינו משחררים את ישראל מן הלחץ של מבקשי העבודה מכל העולם, ופותחים את המשק הישראלי מחדש למובטלים שלנו, כמובן לאלה מהם שרוצים לעבוד ולהתפרנס ביושר, בלי דמי אבטלה כרוניים.

אומרים לי ידענים ובקיאים, שענפים שלמים במשק יקרסו אם ייאלצו לשלם שכר הוגן ושווה כמו לעובד ישראלי, ואף על פי שהם מודים שזאת תלות לא בריאה ומסוכנת, הם חושבים ש'אין ברירה'.

אותה הבעיה עמדה בפני ההתיישבות היהודית בימי העלייה השנייה, בימי המאבק על עבודה עברית. התברר שאפשר, ויש ברירה. לעומת זה, לעם היהודי אין שום ברירת קיום בלי מדינה יהודית עצמאית ועובדת, שאיננה תלויה בזרים.

ההתיישבות היהודית דאז הוקמה על ידי חלוצים צעירים. אם נקים פלוגות עבודה של צעירים ישראלים משוחררי צה"ל, שרוצים לעבוד כדי לבנות את עתידם, ואם נאריך לשנתיים את הזמן של "עבודה נדרשת", שהמדינה מסייעת לה – בחקלאות ובבניין במיוחד, נחזור ונראה את הצעירים שלנו עובדים בשדות ובבנייה, במחזורים של שנים אחדות, לפני ואחרי הטיולים בעולם, לפני הלימודים ואף במקביל להם. כך נחזיר כמה מענפי המשק החשובים, ואת האדמה, לידי אלה שמגנים עליה, ונשקיע בזה את התקציב המושקע כעת בפעולות שיטור אכזריות של רשות ההגירה.

זאת יכולה להיות התחדשות ציונית של ממש, וגם היא תצמצם את הצורך ב'עבודה זרה', את התלות, ואת סכנת ההצפה במבקשי עבודה מהעולם השלישי. את בעיות העולם השלישי נותיר לעולם הראשון, המפותח והשבע, שמתעלם מהן מאז הדה-קולוניזציה, ומשלם את המחיר בהצפה ובשינוי דמוגרפי, מתוכו.

אין הדבר תלוי אלא בנו. זכויות תושב לפליטים, עם חינוך ובריאות – כן. אזרחות ישראלית – לעולם לא! ובתנאי שיסכימו לכך ארגוני זכויות האדם, ובג"ץ יאשר זאת.

את צמצום התלות בעבודה זרה עלינו לערוך בעזרת חקיקה ואכיפה שלנו על עצמנו, ובעיקר על אלה שעושים רווחים כשהם מציפים את ישראל בעובדים זרים בלתי חוקיים במספרים גדולים. ברור שיותר קשה לטפל בהם ביד ברזל, והמוצא הקל הוא המוצא האכזרי כלפי הזרים. אבל זה אסור. גם מן הצדק והיושר, גם מן הציונות וגם מן התורה.