שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: jupiter

    לחיות ולמות מאהבה, עם נגיעות של שוקולד

    כשהבמאי הגדול פדריקו פליני נתקף בשבץ המוחי השני, ישבה רעייתו זה 50 שנים, השחקנית ג'ולייטה מסינה, ליד מיטתו ולא משה משם עד יום מותו. כשעמדה בדלת היציאה מבית החולים, הקיפוה עיתונאים רבים. 'הצינורות שדרכם זרמו חיי, ניתקו', אמרה. לכבוד ט"ו באב, קטעים נבחרים מספרים על יחסים ואהבה

    לעיתים קרובות כל כך מחמיצה האהבה ומתקלקלת, לעיתים קרובות כל כך במקום יחסים טובים יש יחסים רעים, בין אנשים בכלל ובין הגולשים בערוץ יחסים בפרט. אז חיטטתי קצת בכמה ספרי עיון שיצאו לאור באחרונה ומצאתי כמה טקסטים מעניינים ויפים, אפילו משעשעים, חומרים למחשבה בחג האהבה.


     

    "רבי, משמש אני עם אשתי, והיא אינה נהנית"

    "תלמיד חכם, נשוי ואב, בא אל רבו ואמר לו: רבי, משמש אני עם אשתי, והיא אינה נהנית. מה עליי לעשות? הרהר הרב ולבסוף הציע: מדוע שלא... לפני מעשה... תלקק ותנשק קצת שם... שאל האברך: איפה? השיב הרב: שם... אתה יודע... איפה שעושים פיפי. ביום שבת, אחרי התפילה האחרונה, ניגש התלמיד אל רבו, התקרב אל אוזנו ושאל בלחישה שקטה: רבי, אני צריך ללקק ולנשק רק שם, או גם מסביב, את החרסינה?"

     

    הסיפור-בדיחה הזה נכלל בהקדמה של המחבר לספר "ארוטיקה ביהדות", ספר במתכונת אלבומית, עם ציורים ואיורים יפים, בו ליקט אלישע בן מרדכי מהתנ"ך ומהברית החדשה, פפירוסים וציורי מערות, אמנות יוון ורומי, המשנה והתלמוד, שירת ימי הביניים ואפילו חוקי חמורבי, וצירף פרשנויות וביאורים. עוד הוא כותב בהקדמה: "היהדות מטילה על הגבר את החלק הפעיל בייזום יחסי מין, הכל לפי 'מצבו', בריאותו ועבודתו – החל מגבר בריא השרוי בביתו ואמור לשמש פעם בלילה, עבור בתלמידי חכמים המשמשים פעם בשבוע, וכלה בספנים שעונתם אחת לחצי שנה. והגבר, אף שהוא אמור לשמש בלילה ובאין אור, עליו לנהוג כמו תרנגול – להסתובב ולנקר סביב זוגתו, לדבר דברי חיבה ולנסות להביאה לאורגזמה לפני שיסיים את שלו. היהדות אינה מעודדת יחסי מין במשך היום, וזאת מחשש פן ישמעו השכנים אלה את אלה ויהרהרו שלא בבני זוגם. כמו כן יש להימנע מתשמיש לאור נר, מחשש כי באור יראה הגבר דבר-מה שאינו נאה בזוגתו, ותתנוול עליו".

     

    המועד הראוי והמדויק לקיום יחסי מין בין אדם יהודי לרעייתו, כפי שמצוטט מהתלמוד, הוא "משמרה ראשונה חמור נוער, שנייה כלבים צועקים, שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה (ברכות ג). מכאן שגם התלמוד ממליץ, כמו סקסולוגים רבים, לנצל את זיקפת הבוקר של הגבר". אגב, אם מת הגבר "מחמת תשמיש", כלומר, בעת קיום יחסי מין, אין מאשימים בכך את האשה, שכן הוא היוזם, ולכן אין לו להאשים אלא את עצמו. הנה המשפט בתלמוד הבבלי: גברא דנשי קטלוה לית דין ולית דיינא (בבלי, בא מציעה צ"ז, ע"א).

     

    בן מרדכי אלישע מציין גם כי בניגוד לדעה המקובלת, היהדות בימי המקרא והתלמוד לא דחתה פעילויות מיניות 'חריגות', כל זמן שנעשו בין בעל לאשתו.


     

    'אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ'

    עוד בענייני חיזור וייזום כותבת עירית קורן, במדרש "עד שמצאתי" מתוך הספר החדש "דרשוני – מדרשי נשים":

     

    "מפני מה אמרה תורה 'כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה' (דברים כב יג), ולא כתב כי תילקח אשה לאיש? מפני שדרכו של איש לחזר על אשה, ואין דרכה של אשה לחזר על איש; משל לאדם שאבדה לו אבידה, מי חוזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו".

    (בבלי, קידושין ב', ע"ב)

     

    "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם... אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ'"

    (שיר השירים ב, ז)

     

    משל למה הדבר דומה?

    לבת מלך שביקשה אוצר, ושילחה אביה למצוא את חפצה. הלכה בת המלך ימים רבים ונתייגעה הרבה, חצתה ימים ונהרות עד שהציפוה, עברה הרים ובקעות עד ששיברוה, הגיעה למדבר ציה וצלמוות, ולא מצאה את מבוקשה.

    אמרו לה חברותיה: 'וכי אינך רואה כי סביבך אוצרות הרבה?'

    אמרה להן: 'את אוצרי שלי אני מחפשת ובו חפצה נפשי', שנאמר בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה... אִם-תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ' (דברי הימים א' כח, ט) והייתה מטפחת על לבה ודמעותיה מסוף העולם ועד סופו.

    יצאה בת קול ואמרה: חייך, יען כי האמנת בי ובחסדי, ולא חסכת ולא יגעת למצוא את אוצרך, יש שכר לפעולתך, על כן מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה.

    ונתגלגל לידה של אותה בת מלך אוצרהּ, ושמחה בו שמחה רבה כל הימים והייתה מודה ואומרת: 'עַד שֶׁמָּצָאתִי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; אֲחַזְתִּיו, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ' (שיר השירים ג, ד).

    והשכינה בירכה אותם בכל.

    וזהו שחזרה אליהן לבנות ירושלים ואמרה להן: 'אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ'.

    ועל כגון אלה נאמר 'בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה' (ישעיה ס, כב)

     

    (הספר "דרשוני – מדרשי נשים" יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים. הספר הוא קובץ של עשרות מדרשים מקוריים שנכתבו בידי נשים ישראליות, הקוראות מחדש את הטקסטים הקנוניים ומשמיעות באמצעות שחזור הז'אנר המסורתי קול אחר. ערכו: נחמה וינגרטן-מינץ ותמר ביאלה)


     

    בחייהם ובמותם לא נפרדו

    פרופ' עדה למפרט, בספרה "נפש ערומה" – מסע מדעי-אישי אל נפש האדם (הוצאת ידיעות ספרים), מעלה זווית מדעית ייחודית שיכולה להסביר את תופעת האהבה. היא כותבת:

     

    "מעניינת במיוחד יכולתה של השייכוּת להסדיר את התנהלות חיינו, הפיזיולוגיים והנפשיים, שלדידי – אחד הם. המגע עם האם יוצר בתינוק סינכרוניזציה טובה של פעולות לבו, של קצב מציצות החלב עם שאיפת האוויר, של שנתו (...) של השלווה, הנינוחות, השמחה. סדר יומם המשותף של החיילים, של עמיתים לעבודה, של בני משפחה, של חברים באגודות וכל חיי קבוצה – מסדיר את תפקודם. שיבוש בקצב הפגישות, בלוח הזמנים או בהרגלים המשותפים יגרור שיבוש גם בפעילותו התקינה של האדם, החל בחילוף החומרים וכלה בדיכאון.

    רבים המקרים שבהם נוכחותם המתמשכת של בני זוג זה בחייו של זה הופכת אותם לרגולטורים הדדיים שאי-אפשר עוד בלעדיהם. כשהבמאי הגדול פדריקו פליני נתקף בשבץ המוחי השני, ישבה רעייתו זה 50 שנים, השחקנית ג'ולייטה מסינה, ליד מיטתו ולא משה משם עד יום מותו. כשעמדה בדלת היציאה מבית החולים, הקיפוה עיתונאים רבים. 'הצינורות שדרכם זרמו חיי, ניתקו', אמרה. כעבור שישה חודשים מתה אף היא.

    יהודית חזן, פסיכולוגית, בתו של יעקב חזן, המנהיג יפה התואר של מפ"ם והקיבוץ הארצי, סיפרה לי על מותם של הוריה, שהיו כבר בשנת התשעים לחייהם. הם שוכנו בחדרים נפרדים בבית הסיעודי במשמר העמק (...) כל היום היו השניים עסוקים בלחפש איש את רעותו, ומשנפגשו – אחזו ידיים בלהט. כשחלה יעקב בדלקת ריאות, הובהל לבית החולים בעפולה ושם נפטר. הבנות החליטו לקחת את ברטה, אמן, כדי שתראה אותו במותו. מן הרגע שראתה, קפאה נפשה בתוכה. היא לא דיברה עוד, ולא היתה בעולם הממשי. כל יום במשך שבוע אמרה להיודית רק זאת: 'הוא בא בלילה לבקר'. ביום השביעי סיפרה שיעקב לא הגיע. בלילה הזה מתה".


     

    ולקינוח, תרתי משמע, מה שכתב עודד ברנר בספר המתוק "שוקולד: סיפור אהבה", בהוצאת ידיעות ספרים, המכיל 65 מתכוני שוקולד מהאוסף הפרטי של מקס ברנר, בעיצוב אמנותי מקסים של יונתן פקטור:

     

    "כמעט תמיד, כשאני פוגש מישהו בפעם הראשונה, הוא שואל אותי למה בעצם התחלתי לעשות שוקולד. בדרך כלל אני מספר שכשהייתי בן עשר קראתי את 'צארלי והשוקולדה' ונשבעתי שפעם אחת אמצא נהר של שוקולד ואשוט בו. אני מספר על אנה שהיתה האהובה הראשונה שלי, ולא יכלה להירדם בלי לאכול קוביית שוקולד חלב לפני השינה, כי אחרת יהיו לה חלומות רעים. אבל האמת היא, שאני בכלל רציתי להיות סופר. כזה שקם באמצע הצהריים, יושב בבתי קפה, כותב עד הבוקר ומקדיש ספר לאהובה נצחית בלתי אפשרית".

     

    וזה בדיוק מה שהוא עשה.

     


     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ספר מתוק
    עטיפת הספר
    שעשני אשה
    עטיפת הספר
    עטיפת ספר
    לנצל את זיקפת הבוקר
    עטיפת ספר
    יכולתה של השייכוּת להסדיר את חיינו
    עטיפת ספר
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים