המדען של הדור הבא: עובד זר

ב-1999 כתב פרופסור לפיסיקה בשם ג'ונתן כץ, מאוניברסיטת וושינגטון, מאמר שכותרתו: "אל תהיה מדען!". המאמר מתחיל באלו המילים: "האם אתם חושבים להיות מדענים? האם אתם חושבים לחשוף את המסתורין של הטבע, לבצע ניסויים או לבצע חישובים כדי ללמוד כיצד העולם פועל? תשכחו מזה!".

בריחת המוחות - כתבות נוספות:

• משרד המדע יחלק עשרות מענקי מחקר
• המדענים הראשיים לשר: מצבנו גובל בקטסטרופה
• מזל טוב אלברט! זוכר אותנו?
• השקעה במדע אינה פילנתרופיה
  

"המדע הוא משעשע ומלהיב וההתרגשות שנגרמת מגילוי מדעי היא ייחודית", המשיך כץ. "אם אתם פיקחים, שאפתנים וחרוצים, יש להניח שתצליחו כסטודנטים למדע, אבל זה המקסימום שאתם צריכים לשאוף אליו. אחרי שתסיימו ללמוד, תצטרכו להתחיל להתמודד עם העולם האמיתי, ופירוש הדבר שאסור לכם אפילו לשקול להמשיך לתארים מתקדמים במדע. תעשו משהו אחר במקום: רפואה, משפטים, מחשבים או הנדסה, או כל דבר אחר שמושך אתכם".

עברו עשר שנים מאז כתב פרופ' כץ את הדברים האלה בארה"ב, והיום אנו עדים כאן בישראל להתמוטטות מערכת המחקר והמדע האקדמי. פרופ' כץ ממליץ לצעירים לברוח מקריירה מדעית משני טעמים: אין עתיד כלכלי בתחומים אלה וכדאי לדלל את מספר הלומדים בתחום. המסקנה שלו בשנת 1999: תנו לאזרחי העולם השלישי להיות מדענים כי במילא בביתם מצבם כה גרוע שכבר עדיף להם להיות מדענים. האם כתוצאה מיחס החברה להשכלה המדע בסופו של יום יעבור לידיהם של העובדים הזרים?

אולי העובד הזר המפורסם ביותר בארה"ב היה פרופ' אלברט אינשטיין, שהיגר לארה"ב בתחילת שנות השלושים בגלל עליית הנאציזם בגרמניה. כיום, מציפים את שוק העבודה האמריקני ממשיכי דרכו של איינשטיין, הם הפרופסורים והדוקטורים הישראלים. המוחות המבריקים ביותר שלנו הפכו לפועלים הזרים החדשים של המדע האמריקני. אכן, עבורם הסיכוי בבית הוא אפילו גרוע יותר מאשר ההזדמנות בחוץ.

לאחר ההכשרה הארוכה במדעים לא ניתן להציע להם יותר מסלול קריירה הגיוני באקדמיה או בתעשייה. לעומת זאת, העולם המערבי ובייחוד ארה"ב שופעת פיתויים. יום אחד הם קמים ונוסעים ומתחילים לעבוד בגלות, מפרסמים בניכר את מיטב רעיונותיהם ותגליותיהם ומקבלים פרסים על שם אוניברסיטאות ומכוני מחקר זרים.

כך קרה שבעידן שנות האלפיים, בו אנחנו מזלזלים במדע ואין ערך למדע, והרשו לי להכניס תחת הגדרה זו גם את שאר תחומי הידע והדעת באקדמיה, המדע עבר לידיהם של העובדים הזרים, ובאמריקה - העובדים הזרים הם אנחנו.