שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    עם עבר שחור, העתיד ורוד?
    את הגינוי הגורף לטבח בתל אביב אפשר היה לפרש כאילו רוצים לשדר לעולם שאנחנו בועה נאורה במזה"ת. זה לא עולה בקנה אחד עם שאר הצעדים שממשלות ישראל נוקטות

    הטבח במרתף האגודה הקטן בתל אביב זעזע את אמות הסיפין. בקולות הגינוי הרמים שנשמעו כמעט מקיר לקיר התחרו רק קולות השנאה שנשמעו בטוקבקים, לפני שסוננו. כשראש הממשלה גינה בחריפות, הגולש א' שנא באדיקות, וכששרת החוץ לשעבר קראה לחשבון נפש, הגולש ב' כתב שהומואים ולסביות זו טינופת שצריך לנקות.

     

    אפשר להבין את הגינוי הפוליטי, הגורף. אפשר להבין את הרצון של שר החינוך לבדל אותנו מאומות האזור, ולהצהיר ש"ישראל אינה איראן וגם לא תהיה". דגל הגאווה שלנו התנוסס לראווה כדי להראות לעולם – אתם חושבים כיבוש, ואנחנו מראים לכם נאורות. אתם חושבים דיכוי, אנחנו מראים לכם חופש. מדינה צבעונית ועליזה בים של אסלאם שחור ופנאטי. השחור שלהם מאיים על הפרחוניות שלנו. תמיכה בנו היא תמיכה באפשרות של אלף פרחים לפרוח.

     

    לרגע אפשר היה לחשוב שהגירסא שלנו לדו קיום יכולה להתקיים לנצח. הנה, אפשר גם וגם. גם לירות בעצורים כפותים, וגם לארגן מצעד יפה ומרשים בתל אביב. גם לצוד מהגרי עבודה על ילדיהם וגם לקדם נישואים אזרחיים. גם לקרוא לאורלי לוי פרחה, וגם להיות משפחה גאה. גם לקבור את הפריפריה עמוק יותר בעוני ואבטלה, כשלדרומי יש הזכות לירות ללא משפט, וגם לתת לדייל להתרומם אל על. גם וגם. הכי טוב גם וגם.

     

    הגם-גם הזה עבד לכאורה כל כך טוב, שלרגע אפשר היה להאמין שלתת לצה"ל לנצח, ולתת לדנה אינטרנשיונל לקחת מקום ראשון זה שתי פנים של אותו דבר. אותו דבר בדיוק.

     

    ופתאום מישהו נכנס וטובח בילדים. ואולי זה בגלל שהם לסביות, או טרנסג'נדרים, או הומואים, או ביסקסואלים. ואם זה ככה, אז נראה שדו הקיום הזה היה קונספטואלי בלבד, ואפילו הקונספציה עכשיו בסכנה של קריסה לתוך קיום אחד, כאוטי, אלים, קנאי, שבו העתיד שלנו לא כך כך ורוד. שבו הגם-גם לא מצליח להחזיק את אמות הסיפין הרועדות.

     

    אז אפשר להבין את הגינוי הפוליטי הרחב הזה. אם אין לנו עתיד ורוד להציע ליד הכתום, מה עוד יש לנו להציע במזרח התיכון? או ליתר דיוק – מה עוד יש לנו להציע למערב?

     

    ברגעים האלו צריך לחזור לחיבורים אחרים, שמזכירים לנו שגם בחלקים הכנים של ההתקדמות בזכויות החקיקתיות של קהילת הלהט"ב, במידה מסויימת היינו חלק ממדיניות של הפרד ומשול. רבות ורבים מאיתנו נמצאות/ים שנים ארוכות בצמתים המגוונים של החברה הישראלית, ויודעות/ים כבר שה"אנחנו" האמיתי יותר, שאותו יש לחזק, בצורה לא מגומגמת, הוא האנחנו ההטרוגני, לאומית, כלכלית, מגדרית, עדתית, מינית ועוד. ושכשנאבקות/ים למען ה"אנחנו", נאבקות/ים על צדק חברתי וחלוקתי לכל מי שהם, מבחירה או שלא מבחירה, חלק מהמקום הזה.

     

    כפי שדיכוי הוא דיכוי הוא דיכוי, כך חופש, הוא חופש הוא חופש. שמירה על זכויות בסיסיות אינה משהו שעושים כדי להתקשט למען המערב, אלא על מנת לבנות חיים טובים יותר במזרח, וליצור אמות סיפין חדשות, יציבות, לא מגומגמות.

     

    יאלי השש, אשה לאשה, מרכז פמיניסטי, חיפה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים