שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    ברק התקפל - והשתלט על העבודה
    הוא הוריד את מפלגתו ל-13 מנדטים, גרר אותה לממשלה בניגוד להבטחותיו - ורשם ניצחון משמעותי נוסף. המורדים נותרו לא רלוונטיים והמפלגה מאוחדת מאחורי המנהיג שלה, שהבטיח לעצמו קדנציה ארוכה ושקטה
    עם עובדה אחת קשה להתווכח הלילה: אהוד ברק רשם לעצמו ניצחון משמעותי נוסף במאבק הפנים-מפלגתי מול יריביו. האיש שהוריד את המפלגה ל-13 מנדטים, גרר אותה לתוך הממשלה בניגוד מוחלט להבטחותיו, והוביל אותה לקרע אידאולוגי פנימי חסר תקדים - התקפל מעט בשביל הפרוטוקול, אולם כופף אמש בצורה מוחלטת את גבם של יריביו, ואישר את החוקה המבססת את שלטונו עד אוקטובר 2012 ברוב גדול בקרב חברי ועידת המפלגה.

     

    פתאום, אחרי דיבורים אינספור על פילוגים, פיצולים וקרעים, מפלגת העבודה - או מה שנותר ממנה - נראתה מאוחדת מאחורי המנהיג שלה יותר מאי פעם. אפילו אבישי ברוורמן ויצחק הרצוג, שהתאהבו בימים האחרונים בפוזיציית הנלחמים-למען-הצדק-והמוסר, עשו מאמץ מיוחד כדי לא לצאת חלילה מן השורות, ובברכתו של המורד אופיר פינס, שקיבל גם הוא רגליים קרות ומאס כנראה בעמדת המורד הממורמר, בישלו מעין פשרה מפא"יניק טיפוסית, שמשמעותה האמיתית אחת: יושב ראש המפלגה צוחק כל הדרך אל קדנציה ארוכה ושקטה.

     

    ברק קיבל את קולם ואת תמיכתם של רוב בכירי מפלגתו, אך בעיקר קיבל את השליטה המלאה על מנגנון המפלגה. ומה הם קיבלו, המתפשרים למיניהם? אופציות עתידיות, והבטחות לימים טובים יותר ומזג אוויר נאה באוקטובר. בשביל זה לא היה צריך לתזז כל כך הרבה שעות את המתווך המומחה עופר עיני, שזכה למקלחת מביכה של מחמאות, שבחים וליטופי אגו מפיהם של ברק ובנימין בן-אליעזר, שכמעט נפל על צווארו.


    צוחק כל הדרך אל קדנציה ארוכה ושקטה. ברק בוועידה (צילום: AFP)

     

    מי שנראו אמש לא רלוונטיים יותר מאי פעם היו חברי קבוצת הארבעה. פינס, כבל, תמיר ופרץ נעדרו מישיבת הוועידה, סירבו לקבל את הפשרה ולהצביע בעדה. זכותם. אלא שאי-נוכחותם לא באמת הורגשה.
    אף אחד לא באמת חש בחסרונם, אף אחד לא באמת קרא בשמם. האופוריה שאחזה ברוב חברי הוועידה לנוכח הפשרה החמימה והנעימה ששמרה על אחדות השורות, כיסתה את הכסאות הריקים בקדמת האולם, מול הבמה, עליהם היו אמורים לשבת הארבעה. והם, ממרחקים, כססו ציפורניים, ותהו לאן ילכו. והאופציות שלהם התמעטו אמש פלאים: דניאל בן-סימון נשבע מחדש אמונים לברק, שלי יחימוביץ' לא ממהרת להתפלג, ואחרי שהחוקה עברה - לארבעה נותר רק להתמרמר ולהיעדר מישיבות הסיעה, שאולי יתקיימו ואולי לא.

     

    אחרי שנים ארוכות בהן התנהלה מפלגת העבודה כמו מפלצת מוזרה במיוחד, הנוהגת לכרות את ראשה שלה לעתים תכופות, ייתכן כי מאבקו של ברק על חוקה חדשה המבססת את כוחו של היושב ראש אינה כה הזויה. מצנע, פרס, פואד בן אליעזר ועמיר פרץ היו כולם קורבנות של הסעיפים הפתלתלים המאפיינים את החוקה הישנה. ברק, כמו רבים לפניו, הכיר מקרוב את יצר ההתאבדות המפותח של מפלגתו, ורצה לשים לזה סוף. אי אפשר להמשיך כך, סבור ברק. צריך שינוי. לא ייתכן שאני לא יכול לדפוק מסמר בקיר בלי האישור של הוועדה לענייני מפלגה והמוסד לבירור עתירות. כעת, כשהשינוי שהוביל התקבל, נותר לראות האם עוצמה עודפת ליושב ראש מבטיחה גם מנדטים בקלפי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ביסס את שלטונו עד אוקטובר 2012. ברק
    צילום: ירון ברנר
    מקלחת מביכה של מחמאות. עיני
    צילום: גיל יוחנן
    יחימוביץ'. לא ממהרת להתפלג
    צילום: ירון ברנר
    מומלצים