תחנה פחמית נוספת תשאיר את ישראל מאחור

התוכנית להקמת תחנת כוח פחמית באשקלון, תוכנית ששלב ההתנגדויות שלה מסתיים היום רשמית, מציבה את ישראל בצומת דרכים חשובה בעיצוב מדיניות האנרגיה שלה. בצומת זו על מדינת ישראל לבחור: האם להנציח את הדרך שבה צעדו מקבלי ההחלטות במדינה מאז שנות ה-70, או לפנות לדרך חדשה, המעדיפה חיסכון באנרגיה ואיכות סביבה?    

מאז שנות ה-70, דווקא כאשר התבלטנו כמדינה חדשנית ויוזמת בתחום האנרגיה הסולארית (בזכות דודי השמש), בחרו מקבלי החלטות בדרך של העדפת החסכון הכלכלי על חשבון איכות הסביבה ובריאות הציבור. אולם בעשור האחרון, העולם המערבי הולך בדרך אחרת, מתקדמת וסביבתית יותר ובהדרגה נוצר מצב בו משק האנרגיה הישראלי נשאר מאחור, עם אותן טכנולוגיות ותשתיות של העידן הקודם. אם תאושר התוכנית להקמת תחנה פחמית נוספת באשקלון, פירוש הדבר יהיה הנצחת המדיניות המיושנת.

ברחבי העולם לעומת זאת, הולכת ומתבססת הנחה אחרת - שונה בתכלית. אם בוחנים את המגמות הנהוגות בעולם המערבי בשנים האחרונות, ניתן לראות כיצד מדינות וקהילות רבות הצליחו לשנות כיוון ולצמצם את צריכת החשמל שלהן. למעשה, העולם המערבי כבר קיבל החלטה שתם עידן הפקת חשמל מפחם. כך למשל, בשנת 2007 החליטה גרמניה להפסיק את השימוש בפחם בתחנות הכוח החדשות במדינה ולסגור באופן הדרגתי את התחנות הפחמיות הקיימות.

מדינת אונטריו בקנדה קיבלה החלטה דומה באותה שנה. ושנה לאחר מכן ניו זילנד אימצה חקיקה ברוח זו. דוגמה מעניינת נוספת ניתן למצוא ביפן, שם הצליחו בשנים האחרונות להביא לחיסכון אדיר בצריכת החשמל במדינה - במסגרת חיסכון במערכות הקירור בבתים ובניינים. לצד קמפיין המעודד את הציבור לרכוש מזגנים יעילים אומצה ביפן שיטת דירוג חדשה לצריכת אנרגיה, אשר קובעת סטנדרטים גבוהים של יעילות.

זה אפשרי: תוכנית לאומית לחיסכון באנרגיה

בישראל הדבר איננו רק אפשרי, אלא מתבקש. אחת הסיבות המרכזיות נעוצה בעובדה שייצור חשמל מפחם גורם לזיהום אוויר הגבוה פי 30 בהשוואה להפקת חשמל מגז טבעי, ולכדי כמעט פי שניים פליטות גזי חממה. אולם לצד המחירים הסביבתיים והבריאותיים שעשויה מדינת ישראל לשלם, ישנו גם תג מחיר כלכלי.

הקמת תחנה פחמית נוספת תגביר את פליטות גזי החממה באחוזים ניכרים בדיוק בתקופה שבה הקהילה הבינלאומית דורשת ממדינת ישראל לצמצם אותה. למעשה, בחירה בדרך של אספקת אנרגיה באמצעות פחם נוגדת לחלוטין את המשטר הבינלאומי שאמון על צמצום פליטות גזי החממה - משטר אשר תחילתו בהסכם קיוטו והמשכו צפוי בעוד כארבעה חודשים בקופנהגן.

העלויות הכבדות שאנו עומדים לשלם אינן מחויבות המציאות, והגיעה העת לבחור בדרכים חלופיות. המשרד להגנת הסביבה, למשל, סבור שאפשר בנקל להפחית את צריכת החשמל בכ-20 אחוזים. אפשר אולי להתווכח עם פרטי ניתוח כלכלי זה או אחר, אך קשה להתווכח עם מהלכים כלכליים מוחשים שננקטו במדינות אחרות. 

קחו למשל את דנמרק, מדינה שמאז שנת 1980 הצליחה להכפיל את התל"ג שלה, ולשמור על צריכת חשמל קבועה. גרמניה הציבה לעצמה יעד של 11 אחוזים נוספים לחסכון בחשמל עד שנת 2020, ובשוודיה מתכנן המגזר התעשייתי ירידה של 35 אחוזים בצריכת החשמל שלו בשנים הקרובות.

הישגים אלה הם תוצאה של מגוון רחב של יוזמות, חקיקה, קמפיינים ציבוריים וגם רצון פוליטי. אין סיבה שמדינת ישראל לא תתגאה בהישגים דומים. אם מדינת ישראל תתמקד בתוכנית חירום לקידום בנייה ירוקה והתייעלות אנרגטית בבניינים קיימים וחיסכון באנרגיה בשימוש במכשירי חשמל ביתיים – לא זו בלבד שלא יהיה צורך בתחנת כוח נוספת, אלא הדבר יוסיף לכלכלת המדינה ולעצמאותה.

דוד בן-גוריון נהג לומר: "במדינת ישראל את הדברים הקשים אנו עושים מחר. הדברים הבלתי אפשריים ייקחו קצת יותר זמן." תוכנית לאומית לחסכון באנרגיה במדינת ישראל היא לא דבר בלתי אפשרי ואף לא חייבת להיות משימה קשה במיוחד. כל מה שצריך זה קורטוב חזון, תבונה ורצון פוליטי. 

פרופ' אלון טל הוא חוקר במכונים לחקר המדבר באוניברסיטת בן גוריון וסגן יו"ר התנועה הירוקה