כן, לחון את בניזרי
המשמעות העדתית שמאחורי הענישה כבר הוכחה בעבר, אך בנוסף - לשר הרווחה לשעבר מגיעה הוקרה מצדם של כל שוחרי הצדק החברתי בישראל
את הבקשה שהפנה יו"ר ש"ס אלי ישי לנשיא המדינה - לחון את שלמה בניזרי - יש לשקול בחיוב. לאו דווקא בשל האפליה העדתית, אלא בזכות פועלו האמיץ של השר לשעבר למען החלשים.
אהדתי לבניזרי נשענת לא רק על תחושת חוסר המידתיות בעונש וביחס הקשוח במיוחד כלפיו. זכיתי להכירו בהיותו שר רווחה, אז העז להקים את "הוועדה לבדיקת דרכי התנהלותן של ועדות ההחלטה" בראשות המשפטן ד"ר ישראל צבי גילת והעובד הסוציאלי שמעון תג'ורי. הוועדה הגישה לאחר שנת עבודה מאומצת את מסקנותיה ביחס לליקויי התנהלותה של פקידות הסעד בסוגיות של הוצאת ילדים מהבית והגישה המלצות לשינויים במדיניות. החשובה בהן: הקמת גוף ביקורת שיהווה כתובת להורים על החלטות והתנהלות הפוגעות בילדים ובמשפחותיהם.
זכיתי להיות חברה בוועדה זו וכך לחוות את עצמת האיבה של הפקידות הבכירה ואת שלל תכסיסיה למנוע את הקמת הוועדה, ולאחר שכשלה בכך – לפרק אותה ולעשות דה-לגיטימציה להחלטותיה ולחבריה, ולאחר שכשלה גם בכך – הצליחה לגנוז את המלצותיה עם בואו של זבולון אורלב כשר הרווחה.
בניגוד לכל שרי הרווחה לפניו ואחריו, בניזרי לא נבהל ולא התקפל, אלא עמד בעוז רוח יוצא דופן (בוודאי עבור פוליטיקאי שהתנכלות הפקידים עלולה לחבל בעתידו הפוליטי) והבטיח את סיום עבודת הוועדה ואף החל ליישם את המלצותיה.
על אומץ ליבו, עמידתו הנחושה והנכונות לשלם מחיר פוליטי למען ילדים והורים מהקבוצות המוחלשות ביותר בחברה, מגיעה לבניזרי תודת נפגעי מדיניות הרווחה והוקרה של כל שוחרי צדק חברתי בישראל.
העובדה שארגונים חברתיים כמו הקשת הדמוקרטית המזרחית אינם מוצאים לנכון להביע תמיכתם בבניזרי, אם בשל הפן העדתי ועוד יותר בשל ההיבט הסוציאלי – מעידה כנראה על מורך ליבם או תלותם בחסדי השלטונות.
הרי אילו היה בית המשפט העליון מאשרר את החלטת בית המשפט המחוזי, שגזר על שלמה בניזרי 18 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 80 אלף שקל, עדיין ניתן היה להבין שבית המשפט רואה בחומרה עבירות של קבלת שוחד על ידי פוליטיקאים.
אילו היתה החלטת בית המשפט העליון על ההחלטה להחמיר בעונשו של בניזרי פרופורציונלית ביחס לעונשו של השר אברהם הירשזון, שפשעו היה חמור פי כמה מזה של בניזרי, אך הוא קיבל עונש דומה (חמש שנות מאסר בפועל בהשוואה לארבע וחצי לבניזרי), ניתן היה להאמין שמדובר בענישה "חינוכית", של העברת מסר לציבור ולמנהיגיו.
לולא הייתה הפרקליטות מסרבת לבקשתו של בניזרי לדחות את מימוש העונש עד לאחר החגים, מטעמי בריאות ושמחות משפחתיות, אפשר היה להאמין שמדובר בגישה הוגנת של השלטונות כלפיו. אך בעקבות ההחרפה הלא מידתית והכמעט לא מנומקת של עונשו של בניזרי בעליון, הקשיחות המרושעת של הפרקליטות, ההתבטאויות המתנשאות של אנשיה ושל רבים אחרים בתקשורת, אני מוצאת שקשה להימנע מהמחשבה שהמימד העדתי-דתי, הכרוך בענישת יתר של ה"שחורים", המזרחים הדתיים, בהשוואה לענישה הסלחנית ל"לבנים", האשכנזים החילונים.
עבודת הדוקטורט של ויקי שירן, פעילה פמיניסטית מזרחית ממקימי הקשת הדמוקרטית המזרחית ותנועת "אחותי", עסקה במשמעות העדתית שמאחורי ההענשה על שחיתות שלטונית. בעבודה, שהוגשה לאוניברסיטת ג'ון גאי בניו יורק בשנת 1991 הראתה שירן ש"יש מושחתים שווים פחות, ויש מושחתים שווים יותר". היא מצאה שככל שהאדם או הארגון המושחת היה רחוק יותר מההגמוניה השלטת, כך היה גזר הדין המשפטי והציבורי בעניינו חמור יותר.
שירן הראתה כי בסופו של דבר, הפוליטיקאים הנשפטים על שחיתות כפשע היו בדרך כלל המזרחים והערבים אזרחי ישראל, אשר רשת הביטחון הציבורי-היסטורי שלהם דלה יחסית. החנינה שניתנה לח"כ לשעבר נעמי בלומנטל, אשכנזית וחילונית וממעמד סוציו-אקונומי איתן, יכולה לספק הוכחה נוספת למסקנות אלה.
אני מקווה שהנשיא שמעון פרס, שאליו פנו בבקשת החנינה לבניזרי, יפגין גדלות רוח, שלא יגבה ליבו ושלא ייבהל מהשנאה המאורגנת היטב כלפיו. שכן ראוי הוא לחנינה בזכות פועלו האמיץ למען החלשים.
פרופ' אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל, מרכזת פרלמנט נשים
