שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הישראלי המכוער במלוא תפארתו
    ישראלים שונאים לשמוע שהם לא מושלמים. אך במקום להאשים את המבקרים באנטישמיות, עדיף לשנות את המציאות שהם חושפים

    כשתכננתי טיול להולנד, הגעתי לפורום ישראלי לתיירים. חוץ ממידע מאוד שימושי נתקלתי שם גם במשהו שעצבן אותי נורא: בהולנד ניתן לרכוש ב-40 יורו, כרטיס כניסה לכ-400 מוזיאונים. הכרטיס הזה משתלם כבר אחרי שלושה או ארבעה מוזיאונים, וחלק גדול מאלו שתיירים אוהבים לבקר בהם כלול בו. הוא שמי, אך ללא תמונה. כאן נכנס הכישרון המסחרי-קרימינלי של ישראלים מסוימים: היה מי שהציע בפורום 'להשכיר' או למכור את הכרטיס שלו לתיירים אחרים. רק תשלחו אי-מייל אם אתם מעוניינים.

     

    גולש אחר גינה את העסק הלא כשר הזה, והצביע על כך שלתת, להשכיר או למכור כרטיס כזה זו גניבה: "אחר-כך אנחנו לא מבינים למה לא סובלים אותנו, ולמה המדינה שלנו נראית כמו שהיא נראית". לדבריו, "בוודאי אפשר להתבכיין שכל העולם נגדנו בכל מקרה, אבל תדמיתנו היא במידה רבה גם באחריותנו". לא הופתעתי שמי שכתב זאת הותקף על כך שהשתמש בצירוף המילים "הישראלי המכוער", ושהעז לבקר אזרחים טובים שבסך הכל רוצים לעזור לתיירים אחרים, ושכוונותיהם טהורות.

      

    ההתקפה המילולית הזו הזכירה לי את הדרך שבה ישראלים רבים מתמודדים עם ביקורת. אנו שונאים לשמוע שאנחנו רחוקים מלהיות מושלמים, ומאוד אוהבים לירות במי שאומר לנו שמשהו, לא ממש משנה מה, לא תקין בארץ הקודש.

     

    כשמבקרים אותנו מבחוץ וחושפים בפנינו את הצדדים היותר אפלים של המציאות שבה אנו חיים, תמיד אפשר לטעון שהמבקרים לא מבינים את המציאות הזאת, שהם לא יודעים מה שאנחנו יודעים, או שהם פשוט אנטישמים.

     

    האשמות כאלה פחות סבירות כשישראלים שקשה להטיל ספק בציונותם מביעים ביקורת. להם יש תוויות אחרות: "בוגד", או יהודי ש"שונא את עצמו". כשמפרסמים דיווחים על התעללות בחיילים בצבא, קוראים פעילים ימנים למתגייסים שישמרו לעצמם מידע על תקריות כאלה. כשארגון לא ממשלתי ישראלי מדבר על אפשרות של שימוש מופרך בכוח במבצע "עופרת יצוקה", דיפלומטים ישראלים מתלוננים שארגון כזה מקבל כספים ממשלות באיחוד האירופי. חלק גדול מהמאמצים ההסברתיים הישראליים – רשמיים, חצי-רשמיים ופרטיים – מוקדש ליללות לכיוון "השליחים".

      

    אכן, ישנם עיתונאים זרים שמדווחים על המתרחש כאן ולא אוהבים או אפילו שונאים אותנו. פעמים רבות ניתן לראות את הנטיה החד-צדדית הזו בדיווחיהם. אין ספק שיש גם יהודים וישראלים שמגנים את ישראל מתוך איזו שנאה עצמית מסובכת. בכל זאת, עלינו להפסיק לתקוף כל אחד שאומר משהו שאנחנו לא אוהבים או רוצים לשמוע.

     

    נדמה שאף אחד מאיתנו לרגע לא יחשוב שעלינו אולי לשנות את המציאות שמשתקפת במסרים השליליים. לא משנה עד כמה השליחים סובלים מדעות קדומות, יש גבול לרמה שבה הם מסוגלים לעוות או להמציא את האמת.

     

    אם אין לנו מה להסתיר או במה להתבייש, אנחנו יכולים להיות די בטוחים בעצמנו כדי לא ללחוץ ישר על כפתור חירום, בכל פעם שמישהו מתוכנו או מבחוץ, מוציא את הכביסה המלוכלכת שלנו החוצה.  

     

    לי לא ממש אכפת מהתנהגות מכוערת של רוסים, סינים, או אפילו הולנדים. מעניין אותי יותר מה אנשינו עושים, כי לכך יש השפעה על החיים שלי ושל האנשים היקרים לי.

     

    מבקר הפורום שהזכרתי לעיל, כתב: "גם לי ברור שרוב הישראלים בסדר גמור. עובדה שאני חי כאן ולא באירופה, שם נולדתי. לא הייתי מתעצבן כל כך  אם לא הייתי אוהב את הארץ ואת המדינה הזאת כל כך. כמה מכוערים הרסו וממשיכים להרוס אותה, והם לא היו יכולים לעשות את זה אם לא היינו מתרגלים לזה, מוצאים כל מיני תירוצים למה זה לא כל כך נורא, קוראים לשחור אפור ולאפור לבן. ההתנהגות שאני מגנה פה הכי הרבה, היא שאנחנו מעדיפים לתרץ התנהגות לא חוקית מאשר להודות שיש פה תופעה מכוערת שבסופו של דבר ובצורות ורמות שונות פוגעת בכולנו".

     

    יונתן דרור בר-און הוא היסטוריון. ב-1995 עלה ארצה מהולנד.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים