המשפחה חיפשה אחר מוחמד - והוא נקבר כאלמוני

גופתו של מוחמד כאמל אלשומארי, תושב הכפר דיר אל-עסאל שליד חברון, שכבה במכון לרפואה משפטית באבו-כביר במשך כשלושה שבועות - שבמהלכם הוא הוגדר אלמוני ונראה שבמשטרה לא התאמצו לגלות את זהותו ולאתר את בני משפחתו. בעוד שאלו ניסו בכל כוחם למצוא את בנם, שהפסיק לענות לטלפונים בתחילת יוני, איש לא עשה את הקישור בין הנעדר הפלסטיני לגופת האלמוני, שנקברה לבסוף בבית העלמין בחצור ללא שם.

התפנית התרחשה כאשר בתחילת החודש הבחין אחד מבני המשפחה במבזק קטן באינטרנט, לפיו בתחילת חודש יוני נמצאה גופתו של אלמוני בחוף הדולפינריום בתל אביב. עורך-הדין של המשפחה, ג'מאל חמוד, פנה למכון לרפואה משפטית, ובדיקת DNA פשוטה גילתה כי מחמד הוא אכן האיש שטבע למוות ב-4 ביוני.

מוחמד, בן 23, יצא לעבוד בישראל כמה ימים לפני כן, ללא אישורי שהייה וללא מסמכים מזהים. לאחר כמה ימים החלו בני המשפחה לדאוג לשלומו, כאשר לא הצליחו ליצור עמו קשר - אך הם לא תיארו לעצמם שהוא כבר אינו בין החיים. בעצת עו"ד חמוד, דיווח דודו של מוחמד על המקרה למשטרת חברון, למפקד התיאום והקישור, וגם למשטרת מרחב ירקון.

"במאמץ לא גדול - יכלו להגיע לאמת"

עורך הדין סיפר ל-ynet כי "לאחר שנודע לבני המשפחה שמדובר במוחמד, הם התחננו בפניי שאסייע להם להחזיר את הגופה הביתה. המשטרה החזיקה בגופה זמן רב, ולא הצליחה לקשר בין הודעת הדוד לגופה שנמצאה. במאמץ לא גדול הם יכלו להגיע לאמת".

הלווייתו של מוחמד בחברון (צילום: ג'מאל חמודי)

עו"ד חמוד הוסיף, כי כמו עבור היהודים, גם עבור המוסלמים הבאת המת לקבורה על-פי הדת היא נושא רגיש וחשוב. "כאב להם שהוא נקבר ללא שאמר עליו איש פסוקי קוראן וללא שרחצו את גופתו. כשהחזירו את הגופה הם לא הצליחו לזהות את פניו, שכן במשך חודשיים הספיקה הגופה להירקב", אמר.

למרות התנהלותה המקוממת של המשטרה, חמוד סיפר כי לאחר שהגופה נמצאה בני המשפחה ריכזו את מירב המאמצים בהבאתה לקבורה בחברון. גם אז הם נאלצו להתמודד עם הבירוקרטיה הישראלית במיטבה - קבלת תעודת הפטירה, רישיון קבורה והעברת בקשה ללשכת הבריאות המחוזית באשקלון להוצאת גופתו של מוחמד מהקבר - אך הצליחו להביא את הגופה לחברון ולערוך למחמד הלוויה צנועה, וקבר עם שמו.  

המשפחה: זה זלזול מוחלט

דודו של מוחמד, כאמל, סיפר ל-ynet כי החל במלאכת החיפושים יומיים בלבד אחרי שאחיינו נעדר. "הלכתי למגרש הרוסים, הפנו אותי למשטרה בנווה יעקב, שם עשו חיפוש ולא מצאו שהוא בין האסירים. הם גם חיפשו במחשב ומצאו שהוא לא נרשם כמי שיצא את השטחים ואת הארץ והפנו אותי למשטרה הפלסטינית בחברון. הגשתי תלונה, הודענו למינהלת התיאום והקישור - אבל שום דבר לא זז. אפילו הגעתי עד למשטרה בתל אביב וגם שם לא עשו דבר. הם לא התאמצו לחפש כמו שצריך".

כאמל ובני המשפחה התייאשו ובמשך כחודשיים לא חלה כל התפתחות. "כמעט חודש אחרי שהבנו שהוא נעדר, הילדים שלי קראו באינטרנט על גופת פלסטיני שנמצאה. ניגשתי למשטרת באר שבע ורק שם נתקלתי בשוטר נחמד שקוראים לו שלמה יצחק. הוא התחיל לחפש ולבדוק, עשה עבודה רצינית, התקשר למחלקת הנעדרים ובאמת רצה לעזור. הוא מצא מישהו שדומה לתיאור שלי בין הנעדרים, וכשהראה לי את התמונה זה באמת היה האחיין שלי", סיפר כאמל.

לדבריו הוא אינו יודע מדוע המשטרה לא עשתה מאמצים כדי לאתר את בני המשפחה: "הם זלזלו ולא לקחו את העסק ברצינות. רק בבאר שבע מצאתי שוטר שעזר לי.

הם יכלו לעשות את מה שהוא עשה ברגע הראשון, כשניגשתי אליהם במגרש הרוסים, בנווה יעקב או בתל אביב. זה זלזול מוחלט לקחת אותו ולקבור אותו בחצור".

מהמשטרה נמסר כי "מיום טביעתו של המנוח נעשו כל הפעולות הנדרשות לזיהויו כולל הוצאת תמונתו לכלי התקשורת. לאחר שהניסיונות לזיהויו לא צלחו הוא נקבר כאלמוני. לפני מספר ימים, בתאריך 4.8.09, הגיע לראשונה למשטרה דודו של המנוח, מסר עדות וזיהה את אחיינו".