10 מחשבות של שמנים שמפריעות לדיאטה

כל הכבוד, התחלתם דיאטה (בפעם העשירית?) אתם מוכנים לסבול, להקריב את עצמכם ולהתענות לתקופת זמן מוגבלת. הבעיה היא לא בזמן הדיאטה או בהצלחה לרדת במשקל לתקופה קצרה, אלא בצורת החשיבה שלא משתנה, וחוזרת לסורה לאחר הצלחת הדיאטה. השינוי צריך להתחיל בראש, במחשבה ובתודעה: ראש של שמן יישאר כזה גם בגוף רזה, וסופו של השמן, ברוב המקרים, להתפרץ שוב החוצה.

לא מפסיקים לפנטז על שוקולד

שינוי הרגלי אכילה הוא רק סממן חיצוני לשינוי גישה שאמור להתקבל במהלך דיאטה לירידה במשקל. אם צורת החשיבה שלנו כלפי אוכל לא משתנה לאחר שהצלחנו לרדת במשקל, היא תגרום לקושי בשמירה על המשקל לאורך זמן. גם אנשים שהצליחו לשמור על משקל נמוך לאחר דיאטה מדווחים פעמים רבות כי בצורת החשיבה, הם עדיין "שמנים": הם חושבים הרבה על אוכל, משווים צלחות ומפנטזים על שוקולד או עוגות.

1. קודם אוכלים ורק אחר כך חושבים

אחד המאפיינים הבולטים של צורת החשיבה של השמן הוא המרכיב האימפולסיבי שבאכילה. האוכל הוא פיתוי בלתי נשלט ושליחת היד לצלחת העוגיות או הפיצוחים אינה בשליטה של התודעה. רק לאחר סיום האכילה אנחנו שמים לב למה שהכנסנו לפה וכועסים על עצמינו בשל האכילה הלא מבוקרת. אנחנו מודעים למה נכון לאכול ומה עלול לקלקל לנו את הדיאטה, אבל כאשר האוכל נמצא מולנו, אנחנו קודם כל אוכלים ורק אחר כך כועסים על עצמינו. הכעס מתעורר כי הרי בפועל, לא באמת היינו רעבים. כעס זה הוא אחד מהגורמים המרכזיים לתחושת תסכול והמשך אכילה. אנחנו כועסים על עצמינו, מכים על חטא ומתנחמים בעוד אוכל.

2. אוכלים לא בגלל שרעבים

האוכל לא קשור לתחושת רעב. אנחנו מתחילים לאכול כי השעון מראה את השעה שבה צריך לאכול. אנחנו אוכלים כי יש אוכל מסביבנו או כי מישהו בסביבתנו אוכל. עצם הראייה, ההרחה או הטעימה של מזון גורמת לנו להתחיל לאכול. אנחנו לא

 זוכרים מתי באמת הרגשנו רעב והאמת היא, שאנחנו גם לא כל כך יודעים לזהות את רגש הרעב הפיזיולוגי. והכל בגלל שהרעב הפסיכולוגי כל הזמן נמצא בתוכנו.

3. לא מפסיקים בגלל שובע

בגלל שלא התחלנו לאכול בשל רעב, כך גם לא נפסיק לאכול כשאנחנו מרגישים שובע. אנחנו אלופים בהרחבת שרירי הקיבה לממדים גדולים במיוחד ולכן לא נזהה את תחושת השובע. רבים מ"הראשים השמנים" ידווחו על תחושת שובע רק כאשר יגיעו לנקודת התפוצצות המקשה על הנשימה ומצריכה פתיחת כפתור במכנס או חור בחגורה. אם יש עדיין אוכל בצלחת או במזנון לידנו, אנחנו חייבים להמשיך ולאכול ולטעום עד מאכל או עוד קינוח. השובע הוא לא פרמטר להפסקת אכילה וגם במהלך דיאטה מסודרת, נרגיש שהפסקנו לאכול כי זו הכמות שאנחנו יודעים שמתאימה עבורנו, אבל לא בגלל שהגענו לנקודת השובע. במרבית המקרים, אנחנו פשוט מגדירים לעצמינו את נקודת השובע רק לאחר תחושת מחנק והתפוצצות, כי כבר מזמן הפסקנו להקשיב לגוף שלנו.

4. אכילה לפי מצבי רוח

אנחנו אוכלים כי אנחנו מרגישים: אם הצלחנו במשהו, אנחנו הולכים לחגוג עם ארוחה טובה. אם אנחנו כועסים - "נרד" על שוקולד ועוגות. אם משעמם לנו נאכל כדי להעסיק את עצמינו. אם אנחנו עצובים נתנחם במתוקים ואם אנחנו בלחץ - אנחנו חייבים משהו בפה כדי להירגע. כלומר, הרגש, ולא משנה איזה, גורם לנו לאכול. כמעט כל רגש ישלח אותנו למקרר או לחפיסת השוקולד במזווה. 

5. לא שוכחים לאכול

אין דבר כזה "שכחתי לאכול". אנחנו אפילו מתעצבנים כשאנשים "רזים" מסביבנו מדווחים ש"היום שכחו לאכול כי היו נורא עסוקים". גם מי שהצליח לרדת במשקל ושמור לאורך זמן על תפריט דיאטטי הולם, יזכור תמיד לאכול את ה"אוכל שמותר" לו, שהרי זמני הארוחות במהלך היום מאד חשובים ונותנים תחושת ביטחון וזמן לרגיעה. ה"ראש השמן" לעלום לא ישכח לאכול ולעולם יהיה מצויד ב"נשנושנים" לכל מקרה שלא יבוא, גם אם מדובר בירקות, פירות (לאחר דיאטה) או דברי מתיקה במקרה של אכילה ללא הגבלה.

6. כל היום חושבים על אוכל ומתכננים את הארוחה הבאה

אחת הסיבות העיקריות לכך שאנחנו לא שוכחים לאכול היא שאנחנו כל הזמן עסוקים בתכנון את הארוחה הבאה. אנחנו קמים בבוקר וכבר מתכננים מה נאכל בצהרים או בארוחת הערב. ה"ראש-השמן" עסוק כל הזמן בהכנת תפריטים יצירתיים

 לארוחה הבאה או אפילו ליום המחרת. לקראת יציאות לחופשה בבתי מלון, אנחנו עסוקים בתכנונים מה נאכל בכל ארוחה ולכן כל כך מפחדים מאכילה במקומות שהשפע בהם רב. רק המחשבה על הארוחה הבאה במקומות כאלה, גורמת לנו לעליית אדרנלין ותחושה של איבוד שליטה.

7. כל הזמן משווים צלחות

אחת המחשבות שנשארות ב"ראש השמן", גם לאחר שנים של שמירה על משקל תקין, היא ההשוואה עם אחרים - האם הם קיבלו "יותר מזון ממני"? ההשוואה נפוצה בדרך כלל במסעדות, ארוחות במזנוני הגשה על ידי צוות המקום או בעת קבלת ארוחות במגשיות אישיות. ברגע שאנחנו מקבלים כמות מוגדרת של מזון ולא בוחרים בעצמינו, אנחנו מיד בודקים: האם קופחנו? האם משהו אחר קיבל מנת בשר גדולה יותר או קינוח טעים יותר? זה עניין של עיקרון ופחות עניין של רעב. אצלנו האוכל הוא תמיד ברמה האישית ואנחנו צריכים להרגיש שקיבלנו את המנה הגדולה יותר או לכל הפחות - מנה "שווה" למנה של האנשים שלידינו.

8. נעלבים באופן אישי אם אין אוכל שאוהבים

מכיוון שהאוכל הוא כל הזמן ברמה אישית, אם נגיע לארוחה חגיגית, למסיבה עם מזנון עשיר ואפילו לארוחה משפחתית ולא נמצא אוכל שאנחנו אוהבים, ניקח את זה באופן אישי. אנחנו מודעים לכך שבפועל אין כל בסיס אמיתי לתחושת התסכול אך החוסר יכולת למצוא מזון אהוב, תגרום לנו להרגיש ש"לא חשבו עלינו" או ש"ניסו לפגוע בנו באופן אישי". מכיוון שהאוכל תמיד קשור לרגשות, מחסור בו יגרום להעלאת הרגשות השליליים.

9. הצלחת היא רק המלצה

אנחנו לוקחים צלחת מלאה כל טוב, אבל בפועל ממשיכים לאכול מסביב, מהצלחות המרכזיות. עבורנו הצלחת היא רק מחסן

 מזון לאחר כך, אחרי שכל האוכל בקערות המרכזיות ייגמר. במרבית המקרים, אנחנו צריכים להרגיש שלא פספסנו שום אוכל או סוג של קינוח. יש בנו את הדחף לאכול כמה שיותר לפני שאחרים יגמרו לנו את האוכל. כאמור, תחושת שובע לא משחקת תפקיד ועד שלא נרגיש שאכלנו מהכל, לא נפסיק.

10. לא מתייחסים אל השתייה כמקור לקלוריות

גם לאחר דיאטות רבות בהם הבנו כי השתייה מהווה מקור קלורי זהה ואף גבוה יותר מפרוסת לחם, לא נשים לב לקלוריות במיצים מתוקים, משקאות מוגזים או משקאות אלכוהוליים. בצורת החשיבה שלנו, המשקה עדיין נשאר חסר קלוריות והספונטניות בשתיית משקה מתוק מפריעה לנו לשים לב לעומס הקלורי שעלול להתלוות לתענוג. כוס מיץ פרי טרי תכיל 120-180 קלוריות, אבל אנחנו נקפיד להימנע מלחם וממתקים כי "הם משמינים" ולא יחשיבו את השתייה כמקור מזון המעלה את כמות הקלוריות היומי בצורה חדה.

הכותבת היא דיאטנית קלינית וספורט ‭,M.Sc‬ מנהלת תחום התזונה הקלינית והספורט במרכז הרפואי מדיקס בתל אביב ותיקח חלק בכנס בנושא "כלים יישומיים להפחתה במשקל ולתזונה נכונה", של קמפוס שיאים, המרכז להסמכות בספורט ובתנועה באונ' תל אביב, ב-25 בספטמבר