ארץ אוכלת מפקדיה? "תא"ל לא מודה בכישלון"
לפחות חמישה קצינים בדרגת תא"ל הודחו או התפטרו מצה"ל בשנים האחרונות. שאלנו שלושה תתי-אלופים לשעבר מה קורה למפקדים, רגע לפני שהם הופכים לאלופים. למה הם משקרים ומפשלים, והאם הענישה פשוט קשה מדי? מה דעתכם?
לאור הידלדלות במספרם של תתי-האלופים בצה"ל תוהים בשיחה עם ynet תתי-אלופים במילואים, האם האצבע קלה מדי על ההדק, והאם אפשר להסתפק בנזיפה כשקצינים קרביים מוכשרים, בכירים ועתירי ניסיון, מועדים בחייהם האישיים.
"צה"ל ספג מכות לא קלות בתחום הפיתוח של הקצונה הבכירה שלו. לגדל
תתי-אלופים, שכבה שממנה צריך לצמוח הפיקוד הבכיר של צה"ל, לוקח שנים רבות. אלו אנשים שאגרו חלק גדול מהניסיון הקרבי של צה"ל", אומר תא"ל (מיל') אפי איתם. "אחד הדברים שהצבענו עליהם בבירור בוועדת המשנה שבדקה את הכשרת הקצונה הבכירה בצה"ל בעקבות מלחמת לבנון השנייה, היה כי חסר לה ניסיון תחת אש - וכאשר צה"ל מאבד שכבה זו של אנשים, עם ניסיון קרבי ומנהיגות, מדובר בנזק מצטבר משמעותי".
בצבא נשפטים בחומרה - בכנסת לא
לדברי איתם, הרמטכ"ל לא יכול להתעלם מעובדות אלו בקביעת מדיניות טיפול בכשלי הקצונה הבכירה. "הרמטכ"ל עומד בפני דילמה לא פשוטה. השיקולים שלו צריכים לאזן את הצורך להציב מול המערכת הצבאית רף ערכים ברור ומנגד לשמר את עתודת הקצונה הקרבית שנפגעה קשה בשנים האחרונות", הוא אומר. "אני לא משווה בין הנסיבות השונות שהובילו לכך, אבל בסופו של דבר זו אבדה מצטברת ביכולת המבצעית של צה"ל", הוא מדגיש. בכל מקרה, הוא סבור שהחלטות כאלו יש להותיר לדרג הפיקודי ולא לסמכויות שיפוט, כמו במקרה של תא"ל תמיר.על הרף האתי הגבוה שמציבה המערכת ללובשי המדים הוא אומר: "צה"ל איננו פועל במנותק מההקשרים הנורמטיביים של החברה הישראלית כולה ולמרות שהוא חייב להוביל בתחום הזה, מוטב היה כי גופים נוספים, בעיקר בתחום ההנהגה הציבורית, היו מעלים את רף הנורמות הנתבעות מהם. קשה לפעמים לראות את החומרה בה מתייחסים התקשורת ואנשי הציבור והצבא כלפי מפקדים שסרחו, כשבו בזמן חברי כנסת ואחרים ממשיכים לשאת במשרותיהם על אף מעידות חמורות בהרבה".
ח"כ דני דנון (ליכוד) שלח מכתב לרמטכ"ל, בו הוא ביקש לבטל את הנוהל האוסר על בני זוג לנהוג במכוניות צבאיות. תא"ל (מיל') ח"כ אריה אלדד, סבור כי הנוהל אולי בעייתי - אבל כל עוד הוא קיים אין תירוץ למי שבחרו שלא להישמע לו. "הבעיה עם הקצינים שנתפסו לא הייתה הנוהל, אלא העובדה ששיקרו בעדותם, שכך מגיב קצין בכיר כשהוא נלחץ - ומעדיף לשקר", הוא מסביר. "צה"ל צריך לעמוד מאחורי העקרונות שלו ולהבהיר לקציניו הבכירים שאין איפה ואיפה ואי אפשר במקרה אחד לעצום עיניים כי הקצין בדרגת תא"ל ובמקרה אחר לזרוק אותו כי הוא סגן".
למה הם כל כך מפחדים להודות בטעות?
גם ראש מטה פיקוד הדרום לשעבר, תא"ל (מיל') צביקה פוגל, מסכים כי צריך לשנות את החוק, אך יחד עם זאת גם הוא מביע דאגה ותוהה מדוע אותם קצינים בכירים העדיפו שלא לדווח. "מה שמדאיג אותי הוא למה אנשים נלחצים ולא מדווחים. האם הלחץ על המפקדים כל-כך גדול שהם מפחדים לטעות? מי מטיל עליהם כזה מורא והאם המורא הזה משפיע עליהם שכדי לא לטעות הם פשוט לא עושים?", הוא שואל. "אולי הם מתרגמים לא נכון את ציפיות הרמטכ"ל, או שהרמטכ"ל אוחז כל כך חזק שהם אינם יודעים איך להתנהג".
פוגל מדגיש כי "לא חלה הידרדרות ברמתו המוסרית של תא"ל ממוצע, אבל אני בהחלט מודאג
מחוסר היכולת של קצינים להודות בכישלון - אם מפני הרצון להתקדם ואם מפני אי-הבנת הצורך לשמש דוגמה גם בטעויות וגם בתקלות". בכל מקרה, הוא סבור כי לפני שמחליטים לוותר על קצין בכיר יש לבחון את מכלול הנסיבות שהובילו לטעות.
"הקו שלי הוא בין מה שקל להודות בו לבין מה שאי אפשר להודות בו. סגן אלוף שהעתיק במבחן בפו"ם חייבים לפטר ללא פנסיה כי זו בושה וחרפה ואי אפשר להודות בהעתקה. עם תמיר אני חושב שהחמירו יותר מדי כי האירוע שלו היה ראשוני. לא היתה שם בעיה של אמינות, כי הוא דיווח. אחרי צ'יקו תמיר, לעימאד פארס אסור היה כבר לשקר. הוא אחד החי"רניקים היותר טובים שאני מכיר, אבל על זה הוא נופל", אמר.
לפנייה לכתב/ת 
